היכן עובר הגבול?
היום, בעידן של חומת ההפרדה וגדר המערכת, לשאלה הזו יש תשובה ברורה: אנחנו פה, הם שם.
בעבר, לפני שהתקבעו הגבולות בעולם, אזורים שלמים יכלו להיות "סְפַר".
כלומר, לא כאן ולא שם, אלא אזורי מאבק והתנגשות בין תרבויות.
היום בעידן של גבולות ברורים, הגבול עובר היכן ששקטו התותחים וישובים שונים בארץ הופרדו על ידי "קו התפר".
זהו סיפורם.
מבט לעבר מועצה אזורית בסמ"ה והיישובים הערבים הסמוכים
צילום: קהילת תיירות מתחדשת כל הלב
נתחיל את סיפורנו בברטעה, ישוב שחלקו בישראל וחלקו – בצפון הגדה המערבית.
סיפור הכפר מתחיל בסיפורה של משפחת כבהא, אחת החמולות הגדולות בארץ ישראל.
החמולה נדדה לארץ לפני כ-500 שנה ולפי ההיסטוריה שבעל פה שעוברת במשפחה, הם נדדו מבית גוברין שבדרום ליעבד, שבצפון מערב שומרון.
חלק מהשבט התיישב על גבעה באזור נחל עירון (ואדי עארה), בכפר שנקרא ברטעה.
זהו שיבוש של 'בירתא' שפירושה 'האדמה הפורייה' בארמית.
ישובים נוספים בסביבה הם בעצם כפרי לווין של ברטעה – אום אל-קוטוף, עין אל-סהלה, ואדי ערה וטורא אל ערבייה ומיושבים ברובם על ידי בני אותו השבט.
את הברטעה "של פעם" וקצת טבע אפשר לראות בטיול קצר למעיין עין ברטעה.
בדרך תראו חורבה דו-קומתית ולידה – שתי המערות.
בריכת נרבתה, בהמשך השביל מתמלאת במים בחורף.
לבסוף נגיע לעין ברטעה עצמו, מעיין מחופה בתקרת בטון וברזל.
מסביב צומחים דקלים שגדלים משנה לשנה.
שביל רציני יותר באזור עובר ביער ריחן, נחל נרבתה וקניון הנמרים, שאולי נדבר עליו בפעם הבאה!
בתי היישוב הערבי ברטעה על גבי הגבעה מימין
צילום: RickP
בשנת 1949, אחרי מלחמת תש"ח, חתמו ישראל ומדינות ערב על הסכמי שביתת הנשק.
ברטעה חולקה לשניים – החלק המערבי לישראל והחלק המזרחי לירדנים.
הגבולות אז לא היו הגדרות של היום ואנשי הכפר יכלו להיפגש ביניהם.
למעשה, ערבי ישראל ממקומות אחרים הגיעו לכפר, על מנת להיפגש עם בני משפחותיהם בשטחים.
כמובן, זה גם גרר אי-אלו הסתננויות לארץ ובעיות ביטחוניות נוספות.
בין השאר, השלטונות הירדנים פינו פליטים שהתיישבו במזרח הכפר, כדי למנוע את הסתננותם של אלו לישראל.
בשנת 1967, נכבשה הגדה כולה והכפר אוחד, הלכה למעשה.
הוא התחיל לפעול כיחידה מוניציפלית אחת, באופן לא פורמלי, עם מעבר חופשי של אנשים וסחורות.
לדוגמה, גם החלק הפלסטיני של ברטעה מחובר לרשת החשמל הישראלית והמצב הכלכלי בו טוב יותר מזה של ערביי הגדה, באופן כללי.
כביש ואדי עארה, בין רמות מנשה לרכס אמיר
צילום: תמר הירדני
השוק שווה התייחסות מיוחדת (וביקור מיוחד).
כמו שאתם בוודאי יודעים, המחירים ברשות הפלסטינית נמוכים לאין שיעור יחסית לאלו בישראל.
מצד שני, עברו הזמנים בהם ישראלים יכלו פשוט להיכנס לגדה ולערוך קניות.
הם עברו בכל מקום, חוץ מברטעה.
מסיבות אלו ואחרות, גדר ההפרדה עוברת ממזרח לחלק הפלסטיני של ברטעה.
כאן הוקם השוק, מקום בו הקונה הישראלי יכול לפגוש סחורות במחירים אטרקטיביים ביותר.
הזמן הכי טוב לביקור הוא בלילות הרמדאן, כשהתושבים יוצאים לשבור את הצום עם רדת החשכה.
ה-ממתק של האיפטאר הוא הקטאייף, מעין פנקייק.
בקונדיטוריה של רמזי תוכלו לראות שכלול מרתק של אופן הכנת הקטאייף – מכונה ששופכת כמות קצובה של בלילה בצד אחד של גלגל גדול וחם.
עד שהגלגל הגדול משלים סיבוב בודד, הפנקייק כבר מוכן והוא מפנה את מקומו לבלילה חדשה.
והטעם – גן עדן!
בנוסף, תוכלו למצוא כאן כל דבר שתוכלו לדמיין – רהיטים, אריחים, כלי בית ועוד.
למעשה, תוכלו גם למצוא כאן כלים קרמיים מסוג הפוחר — סירים, קדירות ומחבתות חרס.
אלו מיוצרים בטכניקות מסורתיות עתיקות יומין בכפר יעבד, ברשות הפלסטינית.
בנוסף, מבחר התבלינים כאן מיוחד ושונה מאלו שאנו מכירים, בין השאר בגלל שחלקם מיובאים ממדינות ערב.
טעימות ביישוב הערבי ברטעה,
צילום: קהילת כל הלב
ברטעה המודרנית היא החלק המוביל במועצה המקומית בסמ"ה (ברטעה, עין א-סהלה ומועאוויה).
בואו ניקח רגע ונדבר על שני הכפרים האחרים במועצה.
עין אל-סהלה נמצאת צפון-מזרחית לברטעה וחוצץ ביניהם הישוב היהודי קציר-חריש.
מכאן אפשר לצאת לטיול בשמורת הר אמיר היפה.
זה ה-מקום לראות בו יער אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית ששרדו את כל התלאות שנפלו על היערות העתיקים של ארצנו במאה ה-20.
בנוסף, בקרחות היער צומחים להם באין מפריע גאופיטים.
אותם צמחים שיש להם פקעת באדמה וחלק עליון שצומח בעונה ומתייבש בקיץ – וחוזר חלילה.
מועאוויה מרוחקת אף יותר ונמצאת צפונית לשני הכפרים האחרים וקרובה יותר לאום אל-פחם.
הכפר נקרא על שם השייח מועאוויה הסוּפִי, שקבור במרכז הכפר במקאם (קבר) מסורתי.
מבנה מרובע עם כיפה.
בתוך המבנה יש עמודי שיש ומִחראב – גומחה שמצביעה על כיוון התפילה למוסלמים.
לפי המסורת, השייח היה חייל בצבאותיו של צלאח א-דין והוא נהרג ונקבר כאן , עם 12 מאנשיו.
זה מסכם את הביקור שלנו באזור.
אני מאמינה שצריך להבין את מה שמחבר בינינו ולשם כך, צריך לצאת ולהבין איך חיים האנשים באזור הלא פשוט שלנו.
אחרי הכל, בחדשות לא מדברים על חיי היום יום.
בית ייחודי ביישוב קציר
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
בעבר, כתבתי מאמר על מאבקי הקהילה הלהטב"קית בישראל, על מוקדי התרבות של הקהילה ועוד. הגיע הזמן לדבר על הקהילה החיפאית. וגם על מוקדיה השונים ולמה בעצם אין יותר מועדונים של גייז בעיר? "משא האדם הלבן" בסוף פברואר של שנת...
כבר כשהייתי ילדה, החלו לדבר על איכות הסביבה ולהתעסק בשאלות כמו "עד כמה הפעילות האנושית פוגעת במרקם העדין של הטבע?" ו-"איך ניתן לשמר את הסביבה?". היום, המושג החדש הוא "קיימות". זה מעבר לשימור הסביבה - המצב אינו...
החודש, כתבתי על תעופה וספנות שמובילים נוסעים ומשאות ברחבי הארץ. אבל, בענף התחבורה יש תמיד את שאלת "המייל האחרון", החלק הסופי בכל נסיעה והובלה. לעיתים קרובות, את החלק הזה חייבים לעבור ברכב, עדיף בכביש סלול. לעיתים, זה אומר...
