סביר להניח שאילולא החקלאות, רוב הקוראים שלי לא היו כאן היום.
כל ציביליזציה שהיא חייבת בסיס חקלאי איתן או שהיא מתפרקת לקבוצות עויינות של ציידים-לקטים.
על זה המאמר היום.
הוא כאן כדי לתת טעימה ולספר על חקלאות עתיקה
אה וגם על התחייה הציונית של החקלאות בארץ.
אנחנו חיים בארץ עם הרבה עדויות לפעילות חקלאית של האדם הפרהיסטורי.
למשל, במחקר של אוניברסיטת בר-אילן התגלה אתר ארכיאולוגי בשם "אוהלו 2" בכנרת ונמצאו עדויות לחקלאות בהיקף קטן מלפני 23,000 שנה!
כרגע, זו הדוגמה העתיקה ביותר לגידול דגן (חיטה ושעורה) בעולם.
כמו כן התגלה בארץ אחד השימושים העתיקים בדגן: במערת רקפת שעל הכרמל.
שם בני התרבות הנאטופית, ציידים-לקטים קדומים, כתשו דגן והתסיסו אותו – כלומר, ייצרו סוג של בירה, בה השתמשו לצרכים פולחניים, ככל הנראה.
תוכלו לראות את הגומחות באבן שיצרו במערת רקפת ואת כלי האבן שלהם במוזיאון דגון בחיפה.
בארץ ישראל ועבר הירדן יש לא מעט עדויות עתיקות ביותר.
אבל את הבכורה בייצור הדגן בעולם העתיק לקחו המצרים, על הנילוס, והאימפריות השונות שישבו על גדות הפרת והחידקל.
בארץ, לצד ייצור הדגן התחילו לגדל זיתים וענבים ליין.
עדות לזה היא המוני גתות יין עתיקות ואבני הפריכה העגולות לזיתים שתראו בטיולי שטח בכל רחבי הארץ.
העדות לתלות בחקלאות מצרית נמצאה, לדוגמה, בציפורי.
שם יש פסיפס של הנילומטר, עמוד מדידה של מי הנילוס שמסמל את השפע שהיה בשנים ברוכות בגשם.
כמובן, חוסר היציבות היחסי של חקלאות בארץ כנען מוזכר גם בתנ"ך, כשבני ישראל יורדים למצרים, בעקבות רעב.
ממגורות דגון בעיר התחתי בחיפה
צילום: מורה הדרך רן רותם
מי שרוצה להכיר חקלאות עתיקה בתקופות שונות, יכול להגיע למוזיאון דגון בחיפה.
המוזיאון, שהוקם ליד ממגורות דגון הענקיות, מוקדש כולו לחקלאות והטכנולוגיות שקשורות אליה.
כאן תראו קנקנים ששימשו לאגירת דגן מתקופות שונות, מקרמיקה או ברונזה, כלים חקלאיים כמו מגל מברונזה, מכתבים בכתב יתדות שמתארים מסחר בדגן בעיראק של ימינו וכלים שונים לכתישת הדגן.
בנוסף, תראו את את ההקשרים התרבותיים של דגן וחקלאות – צלמיות של אלות הפריון, ציורי קיר ממצרים העתיקה, אוסף בולי דואר ומטבעות הכוללים ציורי ועיטורי דגנים.
בנוסף, תוכלו לראות מודלים אלקטרו-מכניים של פריקת דגן ואמנות עכשווית שקשורה לחקלאות, כמו חלון הויטראז' של המוזיאון.
כמו-כן, חקלאות מסורתית עדיין פורחת על הטרסות על הר איתן, באתר הסטף.
כאן, הירושלמים מטפחים חלקות חקלאיות קטנות בעזרת שני מעיינות סמוכים – עין סטף ועין ביכורה.
זוהי חקלאות שלחין קלאסית.
לבסוף, כדאי לבקר בנאות קדומים, עליהם כתבתי החודש.
הסטף, הרי ירושלים
צילום: מורה הדרך רן רותם
כאן, נעבור ונדלג אלפי שנות היסטוריה לחקלאות הציונית בארץ ישראל.
יש קשר ישיר בין ציונות לחקלאות ואפשר לראות את זה בהרבה מהמאמרים שכתבתי.
במושבות הראשונות של העלייה ה-1, יש לעיתים קרובות גרסה כלשהי ל"בית ראשונים", מוזיאון שמדבר על התפתחות העיר.
בתוך המוזיאון או החצר שלידו, יש כלים חקלאים, כמו המחרשה.
זכר לימים שבהם פינו טרשים, ייבשו ביצות ושתלו צמחים באדמה.
על אפו ועל חמתו של האקלים הישראלי.
יש כזאת מחרשה בכניסה לחאן של חדרה, חווה חקלאית שממנה החלה המושבה.
כמובן, את אותה המחרשה שחוברה לסוס החליפו לימים הטרקטור והקומביין.
את הכלים החקלאים האלו, שנאספו לאורך שנים מישובים ברחבי הארץ, תוכלו למצוא במוזיאון לב השרון לתולדות הטרקטור והמיכון החקלאי.
אותו מוזיאון שייסד האספן ארז מילשטיין במושב עין ורד.
כאן עומדים להם יחדיו טרקטורים משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד שנות ה-70.
נוסף לציוד חקלאי כמו מקצרה נגררת משאבת דיזל ורכבים כבדים ישנים.
איזה רכבים ישנים?
יש כאן כבאית עתיקה, דיליז'נס (עגלה עם בולמי זעזועים, מונית שירות של המאה ה-19) שנתפס במצרים, לפי הסיפורים ומספר רכבים צבאיים.
יש גם סוסיתא ונגמ"ש ברֶן הבריטי (Bren Gun Carrier).
אחד הבעיות הקשות של ישראל בחקלאות הייתה בעיית המים.
גם על זה כתבתי במספר מאמרים בעבר.
למשל, כתבתי על המוביל הארצי ומרכז המבקרים של חברת מקורות במאמר על לוי אשכול, אבי המוביל הארצי.
עוד פתרון היה טיפול בשפכים והפיכתם למים לחקלאות, כמו שזה נעשה בשפד"ן.
תוכלו לראות את העבודה שהשפד"ן מבצע במרכז המבקרים "איגודן", שמסביר על התהליך.
צילום: Zion Susi Photography
עם עליית התעשייה וההייטק, קטן חלקה של החקלאות בתמ"ג בארץ וחלק משטחי החקלאות שינו יעוד למגורים.
אבל יש מספר רב של ישובים חקלאיים וחוות שממשיכים לפעול.
גם מקומות נוספים נפתחים ומגדירים מחדש מהי חקלאות של המאה ה-21.
לדוגמה, תוכלו לבקר בקיבוץ קטורה בערבה.
שם פתחו את "אלגטק" החווה החדשנית ביותר מסוגה בעולם לגידול אצות.
בחווה משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת ומאפשרת חקלאות מים בלב המדבר.
יש שם גם את "מתושלח": עץ תמר שגדל בקיבוץ מגרעין עתיק.
כן, אותו גרעין שהתגלה בחפירות הארכיאולוגיות במצדה.
2,000 שנות היסטוריה צומחות מחדש!
לצד מטע תמרים מרשים שגדל כאן, יש גם את "כפר ההדגמה והפיתוח לטכנולוגיות אופ-גריד".
המקום מפתח טכנולוגיות למדינות מתפתחות ולישובים שלא יכולים לסמוך על תשתיות מפותחות.
לבסוף, יש גם את השדה הסולארי שמנוקה על ידי-רובוטים, הראשון בישראל.
ומכון הערבה ללימודי סביבה – מוסד אקדמי שמביא סטודנטים מישראל והמדינות השכנות ללמוד על סביבתיות ושיתוף פעולה אזורי.
זה מצביע על כך שחקלאות, היי-טק ותעשייה לא "מבטלות" אלא משלימות אחת את השנייה.
אגב, אם אתם כבר כאן, לא תגיעו ל"מבשלת בירצינות", המבשלה עם השם הטוב ביותר בארץ ובירה שווה?
חקלאות בערבה
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
הילדים כנראה ייהנו לראות את החקלאות מקרוב.
לדוגמה, כיף לבקר "בדרך החלב", במושב בית הלל.
כאן, במשק קורלנדר שפועל משנות ה-50, כל המשפחה תוכל להתנסות בהאכלת עגלים מבקבוקים.
בנוסף חליבה "כמו פעם" וביקור במחלבה, שם רואים איך מייצרים גבינה וגם טועמים שוקו מחלב טרי.
מי שמשק החלב מעניין אותו, יוכל ללמוד על הטכנולוגיות שהפכו את ישראל למעצמה בתחום החלב.
עוד מקום שילדים יהנו בו, בוודאי, הוא "שביל התפוזים". בפרדס שנטעו ראשוני חדרה, משפחת רוטמן, הוקם פארק שכל מטרתו היא לחבר ילדים לטבע.
מסביב לבית אריזה ישן מימי התורכים, הקימו מסלול מכוניות חשמליות, "מסלול הינשופים" שהוא אוסף של מתקני טיפוס מעץ, מיני גולף, בימבות, ג'מבורי ועוד.
בקיץ, יש קייקים וקרבות מים ובחורף – קטיף תפוזים.
בזמן שהילדים משחקים, ההורים יכולים לשבת ולצפות בהם מבית הקפה שלצד המבנה העות'מאני.
החקלאות העברית שהייתה כה חשובה לבניין המדינה ממציאה את עצמה מחדש, שוב ושוב.
אני סמוכה ובטוחה שבעוד כמה שנים, כשאכתוב מאמר כזה שוב,
יהיה מה לספר על הצלחת הענף, גם בעתיד!
סיור חקלאות
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
קשה להתחרות בבתי קברות בכמות ההיסטוריה למטר מרובע. בין בתי הקברות בארץ, קשה להתחרות בית הקברות טרומפלדור עם רשימת האישים שעיצבו את העיר והמדינה, מבחינה לאומית, תרבותית ועירונית. היום, בית הקברות מוכר יותר בשם בית הקברות טרומפלדור, על שם רחוב טרומפלדור...
מעניין לעצור לרגע ולחשוב איך נראו הצלבנים האירופיים בעיניים של המוסלמים המקומיים? אפשר לנחש שהפרָנגִ'ים הבהירים, על סוסי ענק ושריונות כבדים מכל מה שהיה במזרח התיכון, נראו דומים זה לזה לערביי האזור. אחרי הכל, זה לא משנה להם מהיכן הם...
אנחנו, בני האדם, רואים את עצמנו כנזר הבריאה. אפשר להבין למה. אולי זה בגלל שהצלחנו לכפות את רצוננו על הטבע בצורה כל כך מוחלטת, לטוב ולרע. קרוב לראש הפירמידה, אלו המינים הקרובים לנו, הקופים. בואו ונלמד על היצורים המרתקים...
