שפע בשפרעם
המשיכו לקרוא >
באלפי שנות קיומו, ידע העם היהודי עליות ומורדות רבות. ראוי לזכור את הניצחונות, את בנייתם של שני בתי המקדש, את ממלכת יהודה, ממלכת ישראל ואת החשמונאים, אבל יש גם הרבה מה ללמוד מהעמידה האיתנה של העם...
אתם יודעים, לא מזמן נפלה בחלקי הזכות לראות משהו מעודד בחדשות.
לא, לא פוליטיקה – טבע.
ראיתי ברווז נדיר וייחודי, צולל הביצות, שעבר לירושלים והקים בית בישראל.
אחרי האם הגאה שחו ברווזונים מקסימים, שנראו כמו ברווזוני אמבטיה קטנים, לא פחות.
בא לי לכתוב לכם על ציפורים וצפרות בארץ.
כך גם אתם תוכלו לצאת לשטח ולראות את חברינו המכונפים בעיניים.
צילום: רן רותם
אנחנו, בישראל, בורכנו.
יש לנו כאן מגוון ציפורים שגרות בינינו:
בערים ובאזורים הכפריים, ביערות ולצד אגמים ונחלים, בהרים הגבוהים ובמדבריות הכי קשוחות.
בגלל שישראל נמצאת בצומת דרכים בין אסיה, אפריקה ואירופה, עוברת כאן כמות בלתי נתפסת של ציפורים נודדות שעוצרות להתרעננות או מקננות בארץ.
בואו ביחד נשמע עוד על צפרות וציפורים.
אני אתרשל בתפקידי אם לא אזכיר את ה-מוקד של ציפורי (וצָפָרי) ארצנו – שמורת החולה.
שמורת החולה הוקמה כנגד כל הסיכויים, כשריד לאגם החולה שיובש לצרכי חקלאות ובניגוד למגמות שהיו רווחות בארץ.
המאבק ציבורי הביא, בין השאר, להקמת "החברה להגנת הטבע".
עכשיו, באגם נוחתות ציפורי מים רבות, שנמשכות לשילוב של בית הגידול המימי והביצתי.
בעונה, השמורה מתמלאת עגורים ושקנאים ונספרו לא פחות מחמישה מיני אנפות שמקננות בשמורה.
ברווז המשויש – מין בסכנת הכחדה עולמית, הקים בשמורה גם הוא מושבת קינון.
חדי העין ובעלי משקפת יכולים לשים לב לבעלי חיים לא מעופפים, בהם חזיר בר, לוטרה, נוטרייה וחתול ביצות.
הצפרדע עגולשון שחור גחון נחשב למין נכחד משנת 1996 ועד 2011.
אבל הוא נצפה שוב אחרי שנים רבות ומצב המין השתפר, יחד עם איכות המים בשמורה.
זה המקום היחיד בעולם בו תראו את החמוד השחרחר הזה.
יש כמה דרכים לראות את העופות בעונה.
אחת מהן היא לצאת לטיול רגלי ברחבי השמורה, ולתפוס נקודות תצפית על מגדל בן שלוש קומות או בסוף הגשר הצף.
השמורה מספקת גם תצפית ניידת – מעין טריבונה שנגררת על ידי טרקטור וכוללת הדרכה.
כשתראו את עדר הג'מוסים שחיים בשמורה, תמסרו להם ד"ש מגילי!
טריסטמית,
נפוצה באזור מדבר יהודה
צילום: Zion Susi Photography
מהי "העונה" בעצם?
אז ככה – יש שני סוגי נדידות בעולם, נדידת הסתיו ונדידת האביב.
כשהימים מתקצרים, עונת הקינון נגמרת ועופות עפים להם דרומה.
כשהימים מתארכים, עופות עפים חזרה צפונה, על מנת לקנן וחוזר חלילה.
למינים שונים יש אזורי נדידה שונים.
נדידת הסתיו מגיעה לשיא באוגוסט ונדידת האביב במרץ, אבל הציפורים עוברות בארץ כל השנה, למעשה!
בשמורת החולה, העונה המומלצת היא אוקטובר-נובמבר עד מרץ-אפריל.
אבל תמיד עדיף להתעדכן עם כלי התקשורת והשמורה עצמה.
שמורת החולה,
צילום: רן רותם
מקום פחות מוכר לתצפית בציפורים הוא בריכות המלח ליד עתלית.
בריכות מלח? כן, בגלל שחברת "מלח הארץ" הקימה בריכות בהן עופות יכולים לנחות, להירגע ולאכול משהו קטן.
שחפיות הים והשחפיות הגמדיות (לא שחפים) מנצלות את הבריכות על מנת לקנן.
אבל בינינו, אתם כאן כדי לראות את הפלמינגו, נכון?
מקור הפלמינגו, בניגוד למה שנכתב בספר הזואולוגיה "עליסה בארץ הפלאות", משמש מעין מסננת שמפרידה בין הסרטנים המיקרוסקופיים שהעוף אוכל למים.
הסרטנים, אגב, הם אלו שנותנים לתפלץ המקסים הזה את צבעו הוורוד.
עוד ציפור שכדאי לשים לב אליה היא התמירון, יצור עדין עם רגליים ארוכות.
למעשה, הוא נקראה Stilt באנגלית, על שם הקביים של לוליין. גם הוא אוכל סרטנים באזור החוף.
כשאתם מגיעים למפעל, השתדלו לצפות בציפורים מהרכב.
או לפחות לא להתקרב אליהן יתר על המידה, על מנת לא להפריע לקינון.
גם הדרום בורך בציפורים!
אילת היא אחת המקומות החשובים בעולם עבור הציפורים הנודדות, בגלל "צוואר הבקבוק" הטבעי שנוצר כאן בין אסיה לאירופה.
בגללי זרמי האוויר, זאת התחנה האחרונה לפני חציית המדבריות הגדולות – סיני וכמובן סהרה.
ליד העיר אילת הקימו פארק צפרות כדי לשמור על החברים המעופפים.
אבל גם על מנת שנוכל לצפות בהם, לא רחוק מהעיר עצמה.
בפארק הצפרות אפשר לראות כאן מיני עופות שנדירים בארץ.
אחת מהם היא רלית המים, "אחות קטנה" של העגורים. זוהי ציפור עגלגלה שאוהבת מים ושוחה היטב.
בשנת 2018 נצפה כאן הפלמינגו הזוטר – המין הקטן ביותר של פלמינגו.
הצפרים ההמומים בדרך לא רואים אותם כל כך צפונה מאפריקה.
יש גם צפרים שיוצאים להפלגות ללב ים באילת, על מנת לראות ציפורים.
כדי ללמוד ולעקוב אחרי ציפורים, לוכדים אותן ועורכים להם טיבוע – סימון בצורת טבעת המוצמד לרגל הציפור.
אחרי זה, משחררים את ציפור.
אם זו נלכדת שוב, מומלץ ליצור קשר עם זה שביצע את הטיבוע.
זה על מנת שניתן יהיה לעקוב אחרי הציפור ולהסיק על מצב המין כולו.
בנוסף, בלטרון קיימת תחנת רדאר שעוקבת אחר מעוף להקות הציפורים.
זה גם כדי למנוע התנגשות בין ציפורים לכלי טייס וגם לצרכי מחקר.
פארק הצפרות אילת
צילום: רן רותם
אבל אנחנו צריכים להתחיל בציפורים החיות בינינו.
כל מי שאי-פעם פתח חלון ראה, ללא ספק, יונים ודרורים.
אנשים חדי-עין וברי מזל שמו לב לציפור הלאומית שלנו, הדוכיפת.
לכבודה הוקמה כיכר הדוכיפת בפתח תקווה, עם פסלים של הציפור.
ומה עם יונקי הדבש העדינים, שמרחפים באוויר כמסוקי צעצוע ורודים צוף מהפרחים?
עוד ציפור אהובה בארץ תוכלו לראות בחוף הרצליה.
בתוך חורים שקדחו בעצמן בצוקי הכורכר, בהם גרים השרקרקים, ציפור כל כך צבעונית שנראה שצבע אותה ילד גן בטושים בוהקים.
וכמובן, הזכרתי את צולל הביצות, מין נדיר של ברווז שעבר שיקום בעין אפק והיום חי בשלום בעמק הצבאים בירושלים.
אפילו המינים הפולשים יכולים להיות מעניינים.
הידעתם שבקריית ביאליק יש מושבה של תוכים שברחו מגן החיות, לפני כמה עשורים והיום יושבים תחת כל עץ רענן?
ציפורים וצפרות זהו עולם ומלואו.
אז אם יש לכם כובע, משקפת וסבלנות,
צאו אל השטח והכירו את בעלי הכנף שממלאים את שמי הארץ – ואני רוצה תמונות!
עופות ארץ ישראל,
צילום: Zion Susi Photography
באלפי שנות קיומו, ידע העם היהודי עליות ומורדות רבות. ראוי לזכור את הניצחונות, את בנייתם של שני בתי המקדש, את ממלכת יהודה, ממלכת ישראל ואת החשמונאים, אבל יש גם הרבה מה ללמוד מהעמידה האיתנה של העם...
"ענן שחור, מפחיד, שמתוכו פרצו להבות מפוצלות ורוטטות, והגיחו לשונות אש, כמו הבזקי ברק עצומים בגודלם... ואז הענן שקע על הקרקע וכיסה את הים". כך תיאר פליניוס הצעיר, סופר רומאי, את התפרצות הווזוביוס. התפרצות שהרגה את דודו פליניוס...
מעניין לעצור לרגע ולחשוב איך נראו הצלבנים האירופיים בעיניים של המוסלמים המקומיים? אפשר לנחש שהפרָנגִ'ים הבהירים, על סוסי ענק ושריונות כבדים מכל מה שהיה במזרח התיכון, נראו דומים זה לזה לערביי האזור. אחרי הכל, זה לא משנה להם מהיכן הם...
