יצא לי לכתוב מספר פעמים על פרוזדור ירושלים.
על הלחימה בחלק הזה של הארץ ומורשת הקרב של אחד מהחלקים הקריטיים והסמליים ביותר במלחמת תש"ח.
אבל האזור הזה רחוק מלהיות רק רקע לקרבות!
יש כאן טבע מדהים, היסטוריה עתיקה ונופים מעוררי התפעלות.
בואו ניסע אל הר חרת ונכיר אותם ביחד.
יש מספר דרכים להגיע להר חרת.
אחת הדרכים להגיע לתחילת מסלול ההליכה היא לפנות דרומה מכביש 1 במחלף הראל ולנסוע על כביש 3965 (שדרות החוצבים).
אחרי מוצא עילית, תוכלו לרדת מהכביש ולהגיע למרגלות ההר ברגל.
בדרך להר תראו בשולי הדרך את המחצבה שפעלה במקום, מחצבת קסטל.
וגם לצפות על ההר שנעלה עליו וגם לראות כבשני סיד מהתקופה העות'מאנית.
בעבר, ראינו מספר רב של כבשני סיד ברחבי הארץ.
אבל כאן יש לנו הזדמנות נדירה לראות כבשן מודרני יותר ובמצב הרבה יותר טוב – אולי "רק" בן מאה שנה.
בניגוד לכבשני סיד מסורתיים יותר, נראה שהוסק במזוט וסולר ולא בעצים.
הכבשנים הם כאן על מנת להישאר ומיועדים לשימור.
מצדו השני של הכביש נמצא מבנה שכנראה עתיד להיהרס – מבנה ששימש את מחצבת הקסטל.
המבנה עשוי מבטון לא מטוייח, בצורת משושה ענקי על כלונסאות.
לא מצאתי בוודאות מה היה השימוש של המבנה, אבל אולי הרחוב בו הוא עומד זה הרמז – רחוב המגרסה (מגרסות שברו אבנים גדולות לחצץ).
המחצבה התחילה את פעילותה באמצע המאה ה-19, ועבדו בה בעיקר ערבים מכפר צובא הסמוך.
עצי זית בהר חרת
צילום: Ori~
בשנת 1920 ההסתדרות קנתה את המקום מהמוכתאר של כפר קסטל והפעילה אותה, עד שהעבירה אותה לבעלות חברת "תעשיית אבן וסיד".
מכאן הגיעו אבנים לבניית בנייני האוניברסיטה העברית, ביה"ח הדסה-הר הצופים ועוד.
כאן גם התרחש אסון שגרם לסקנדל.
ב 3 ביולי 1951,התפוצצו חומרי נפץ במחסן של חברת "תעשיית אבן וסיד" במחצבות הקסטל שבאזור הקסטל.
שמונה פועלים של חברת סולל בונה שהועסקו כאן נהרגו.
למרות ליקויי בטיחות חמורים, לא הוטלה אחריות על מי מהמנהלים.
מפלגת חירות בראשות בגין ביקרה את ממשלת מפא"י בחריפות על זה שלדעתה המנהלים קודמו על בסיס שיוך מפלגתי ולא על בסיס כישוריהם.
טבע בירושלים
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
בעלייה להר חרת, נראה גם את עין חרת, מעיין שהיום לא נובע, לרוב.
הוא בנוי כך שהמים נקווים בבריכת אבן עגולה ורדודה.
שווה לעצור כאן כדי להסתכל על נוף עין כרם וסביבותיה.
תוכלו לראות גם את גבעת האוניברסיטה – גבעה שרצו לבנות עליה את האוניברסיטה העברית, אבל לא בנו.
אבל הסיבה האמתית לעצור כאן היא התצפית הקסומה על נחל שורק ועל מאגר בית זית שהוא מזין.
לא רחוק מהמעיין נמצאים השרידים של שומרה.
מבנה חקלאי עתיק ששימש את העובדים במקום לאחסון, מגורים זמניים ותצפית על השדות או על הכרמים.
עוד בדרך נראה עמדה ישראלית ישנה שנעקרה ממקומה, עם ברזל עקום מבטון מזויין שבולט החוצה.
זהו זכר לאותם ימים בה ירושלים כולה הייתה עיר על הגבול הירדני והייתה זקוקה לשמירה הדוקה ממסתננים חמושים.
טיול בהרי ירושלים
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
אחרי שסיימנו לעקוף את הר חרת ממזרח, נוכל סוף-סוף לעלות על ההר עצמו ולהנות מהנוף.
מכאן אפשר לראות את כל הנוף הירושלמי.
בשנת 2020, הוקם במקום ספסל לזכרה של מרינה נאבר גלזיסטובה.
אין על הספסל או ברשת מידע על מי היתה מרינה, יש רק כמה מילים שנכתבו על ידי חבר או בן משפחה אָבֵל: "כל האור, כל האהבה שקיימת בעולם הזה – זו היתה מרינה".
לא הכרתי את מרינה, אבל אני מקווה שתנוח על משכבה בשלום.
בהמשך, לא רחוק מהפסגה, נמצאת גם חורבת חרת, שרידים של חווה חקלאית ערבית שפעלה כאן בעבר.
משם החורבה, "ח`רבת אל חורית" נגזר שמו של ההר.
אחרי שביקרנו בראש ההר, נחזור חזרה במעלה חרת ונמשיך במסלול עוקף הר שהתחלנו בו.
מהר מאוד נגיע לשרידים של פעילות חקלאית ענפה שהייתה כאן, בעיקר מספר גתות ובתי בד.
גם כאן תראו שומרה, אבל זאת במצב שמור במיוחד!
בעונה, פורחים נרקיסים בסביבה ותוכלו לעצור וליהנות מהטבע היפה בעונה.
כדי להגיע לרכב שאוסף אותנו, אנחנו נמשיך לצעוד עד שנגיע למחסום לרכבים.
חקלאות הררית קדומה בהרי ירושלים
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
עכשיו, תוכלו לעקוף את מחסום הרכבים ולהמשיך לחנייה.
או שתוכלו להוסיף מקטע לטיול ולפנות למטה, לכביש חדש שמתפצל מהמחסום בערך.
למה שווה לפנות כאן?
בתוך היער הירושלמי, בין שיפולי ההר, הסתיר צה"ל בונקר ובו – מחסני חירום למלחמה הבאה.
בבסיס המוסווה ישבו טנקים, נשק כבד ותחמושת עד מלחמת ששת הימים.
היה צורך דיפלומטי בבסיס סודי שכזה.
לישראל היה אסור להחזיק נשק זה על-פי הסכמי שביתת הנשק עליהם היא חתמה ברודוס בשנת 1949.
היום, הבונקר משמש כקנבס ליצירות של אמני גרפיטי.
כרגיל, יש יצירות מרשימות ויש סתם קישקושים.
אפשר גם לראות כאן שרידים של "לחימה" פחות קטלנית – נראה שהשתמשו במקום לתחרות פיינטבול.
מכאן, נמשיך לנקודה האחרונה שלנו – "חניון גילי".
אני מאוד מתחברת לשם, אבל יש לו מקור טרגי.
הסמל גלעד (גילי) ברזילי איבד את חייו בקרבות בלימה מול הסורים במלחמת יום הכיפורים.
כאן, בחניון נעלה על רכבים וניסע הביתה או נמשיך לאחד מהמעיינות שבאזור.
אחרי שביקרנו על הר, כדאי לעצור ולהודות לירושלמים שעזרו לסכל את "תוכנית ספדי".
לפי התוכנית, התכוונו לבנות על ההר אלפי יחידות דיור.
תודה לכם, ירושלמים, ולהתראות!
מראה מהר חרת לכיוון העמק בו יושבים הבונקרים
צילום: Ori~
שכונת מוסררה (מורשה) עבר ירושלמי מפואר לצד הווה אפור ואופטימיות לעתיד שכונת מוסררה – שכונת מוסררה או מורשה בשמה העברי שלא נמצא הרבה בשימוש, נוסדה כשכונת יוקרה ערבית, אך התדרדרה במרוצת השנים לשכונת פליטים יהודית מוזנחת, והפכה סמל...
אנחנו נוטים לנסוע לגולן ולגליל כדי למצוא טבע ירוק ולא בכדי. יש אינספור נחלים, פארקים ושטחים ירוקים בצפון, ואני מגלה את האזורים בכל פעם מחדש. יער שוהם, לעומת זאת, נמצא במרכז. אבל הוא בהחלט מהווה תחרות קשה ליערות...
יש מקומות עם שמות מטעים. כפר סבא היא עיר משנת 1962, מקרית גת לקריות צריך לנסוע שעתיים וחצי ברכבת ובעיר אובות גרים שישה אנשים, נכון לשנת 2018. בזמן שרוב הקוראים שלי יכלו למצוא את שני הראשונים על המפה, את...
