במאמר הקודם ביקרנו את נחל שלף, שזורם לתוך נחל דליה. היום נגלה את נחל דליה עצמו - נחל איתן ושופע ולאורכו אתרים מרתקים שונים. הרוח בערבי הנחל בניגוד לנחל שלף, נחל דליה הוא איתן - המים זורמים בו...
בתקופת המנדט, החל המאבק היהודי-ערבי וקיבל ממדים של מאבק לאומי לאורך השנים.
אנחנו נוטים לדבר על האלימות שבין הקבוצות האלו, אבל יש מימד חשוב אחר במאבק.
המאבק הכלכלי גרם להפרדה של הכלכלה המנדטורית לשני משקים שפועלים במקביל ואינם נפגשים, כמעט.
בתל אביב, הסמל הפיזי של המאבק הוא הקמתו של נמל תל אביב.
בחיפה, יש לנו את שוק תלפיות.
דוכנים בשוק, 2017
צילום: ניר ודל
ראשית המנדט הזניקה את ההתפתחות של שכונות חיפאיות, בכללם את הדר הכרמל היהודית, שעליה כתבתי החודש.
היהודים של שכונת הדר ירדו לעיר התחתית לקניות.
במיוחד לשוק "אל-חסבה", שהיה בין מסגד אל-ג'רינה (המסגד הגדול) וכיכר חמרה.
באותו אזור התגודדו העגלונים ויותר מאוחר – אוטובוסים.
היום, זהו מגרש חניה גדול והמקום האחרון בו ניתן לראות את שרידי חומות חיפה.
אותן חומות שפורקו מחוסר עניין לציבור במאה ה-19.
אבל אז הגיעו מאורעות תרפ"ט (1929).
המהומות החלו מחילוקי דעות בירושלים בקשר לכותל, התדרדרו להפגנות ואז למעשי אלימות אישיים ולבסוף קרבות רחוב של ממש. נרצחו בריטים ויהודים ברחבי הארץ.
עד שהמהומות הגיעו לחיפה, ברחבי הארץ היו כבר הרוגים בקרב הערבים.
והתרחש כבר האירוע הדרמטי ביותר של המהומות, הטבח בחברון.
ההמון הערבי עלה לרחובות רחובות הבורג' (בימינו : מעלה השחרור) וסטנטון (שיבת ציון) לכיוון הדר הכרמל ונבלם על ידי פעילי "ההגנה", שאפילו גייסו מחדש את לוחמי "השומר" הוותיקים.
מספר התקפות יהודים בוצעו בשכונות הותיקות חארת אל-יהוד וארד אל-יהוד.
המון שעלה על חיפה מטירה נבלם ביריות ממטוס בריטי.
ליהודים היו 7 הרוגים ו-61 פצועים בחיפה.
שוק הירקות בתקופה העות'מאנית,
בין כיכר ח'מרה למגדל השעון
היהודים לא הרגישו יותר בטוחים לרדת לשוק בתחתית והחל להתגבש הרעיון לבנות שוק נפרד בחיפה.
סיבוב אלימות נוסף בשנים 1936–1939 "סגר" את זה סופית.
ועד הדר הכרמל, גוף חזק ועצמאי, הוציא מכרז לבניית השוק המקורה, מה גם שכבר החל להתגבש שוק ארעי לתוצרת חקלאית ברחוב סירקין ויצר בעיות תברואה במקום.
מתוך לא פחות מ-96 הצעות, נבחרה ההצעה של האדריכל משה גרשטל.
הוא בנה בתי מידות רבים לאוכלוסייה הערבית בחיפה ואת הבניין בו שוכנת מסעדת הפינגווין המיתולוגית בנהריה.
בניין השוק, בביצוע חברת "סולל בונה" נחשב לפנינה של אדריכלות בסגנון הבינלאומי.
החזית שלו מרובעת, צידו האחורי – מעוגל והוא צופה על העולם דרך חלונות צרים ואסתטיים.
כשנכנסים פנימה, רואים ששלושת קומותיו בנויות מסביב לאולם כניסה רחב, עם תאורה טבעית, גם דרך חלונות צבעוניים בגג. מודרנה בהתגלמותה.
אגב, מטה חברת "סולל בונה" גם הוא היה בחיפה.
הוא נבנה בשנות החמישים ונחשב ל"גורד השחקים" החיפאי הראשון.
יש עליו תבליטים בסטייל של "ריאליזם סוציאליסטי" של גרשון קניספל.
מבנה השוק המיתולוגי
צילום: Hanay
השוק, שבנייתו הושלמה בשנת 1940, היה הצלחה במובנים רבים.
אבל הוא לא גרם לסגירתו של השוק ברחובות סירקין ולונץ, למורת רוחם של ועד הדר הכרמל ועיריית חיפה לדורותיהם.
למעשה, השוק החל להיות רווחי רק בשנת 1944.
והקומה העליונה נשארה לא מאוישת ועברו אליה משרדי הוועד.
בשנת 1948, על גג השוק ישבה עמדת התצפית של ההגנה.
בשנת 1963 היה ניסיון לחסל את דוכני הרוכלים בחוץ על ידי פינוים לקומת המרתף, שבעבר שימשה כמחסן.
מספר נתמכי סעד קיבלו דוכן כניסיון לתת להם פרנסה.
מספר הדוכנים לא פחת ולעתים הגיע לידי אלימות – בשנות ה-70 על אחד הדוכנים נזרק רימון!
בשנות ה-80 וה-90 ירד קרנו של השוק. בסופו של דבר, רק קומת המרתף נשארה פעילה.
ועדי השוק המקורה והשוק הפתוח הם צ'ילבות לעולם, כנראה.
הם תמיד תומכים במועמדים שונים לראש העיר ויש שלט גדול שאומר "אין לנו קשר לשוק בחוץ, אנחנו כשרים!".
אני תמיד בעד תחרות בריאה.
סיור בשוק תלפיות,
צילום: קהילת תיירות מכל הלב
התחלתי בלדבר על ההפרדה הכלכלית בין יהודים לערבים. זה לא היה חייב להיות כך!
זה לא כך היום – הסוחרים והלקוחות בשוק הם מזמן גם יהודים וגם ערבים.
אבל גם בזמן המנדט היו שיתופי פעולה יהודים-ערבים, חלקם מונצחים כבניינים בסירקין וברחובות הצדדיים.
קחו לדוגמא את בית קרמאן, ברחוב סירקין 27, גם הוא תוכנן על-ידי משה גרשטל.
הפעם, הלקוח היה סגן ראש העיר חאג' טאהר קרמאן.
גם כאן, הבנייה היא בסגנון הבינלאומי.
אבל הבית הוא בציפוי אבן, כמו בניינים אחרים עם היסטוריה דומה.
לבית יש שתי קומות מגורים וקומה מסחרית אחת.
בית החרושת לסיגריות הנטוש של "קרמאן, דיק וסלטי" יושב בדרך בר יהודה 20.
ו"בית קארמן" נוסף שניתן לראות ברחוב חטיבת גולני 66, גם הוא פרי תכנונו של גרשטל.
בית יצחק שמחון, גם הוא משנת 1937.
הבית ניצב ברחוב עקרון 8 ותוכנן על-ידי האדריכל סמיח עטאללה, בהזמנת היזם יצחק שמחון.
הפעם, הארכיטקט הוא ערבי והיזם יהודי, דבר נדיר למדי. הבניין ראוי לציון – יש לו חלק מעוגל וחלק מלבני, שמחברות ביניהם מדרגות.
כמו בית קרמאן זהו בית בסגנון בינלאומי בחיפוי אבן. לידו, בניין נוסף בתכנון האדריכלים גרוס והורוביץ, "בית צוקר".
הוא אינו עדות של שיתוף פעולה, אבל הוא נראה ממש מגניב.
עם מרפסות אסימטריות מעוגלות בשני צדי הבניין וחלון "טרמומטר" מרשים ממש בחדר המדרגות.
זה סוף הסיפור שלנו להיום, אבל זה לא סופו של השוק.
בשש שנים האחרונות, עבר רחוב סירקין מהפך אמיתי!
אני מאמינה שגם רחוב לונץ בדרך למעלה וגם מבנה שוק תלפיות עובר שיפוצים מתקדמים.
יש סיבה לקוות לטוב.
בואו לבקר!
גרפיטי בשוק תלפיות המתחדש
צילום: מורה הדרך רן רותם
במאמר הקודם ביקרנו את נחל שלף, שזורם לתוך נחל דליה. היום נגלה את נחל דליה עצמו - נחל איתן ושופע ולאורכו אתרים מרתקים שונים. הרוח בערבי הנחל בניגוד לנחל שלף, נחל דליה הוא איתן - המים זורמים בו...
מי שעוקב אחריי בפייסבוק וקורא את הכתבות כאן, יודע כמה אני אוהבת טיולים בצפון. ובכל פעם שאני נוסעת לאצבע הגליל או לגולן בכביש 90, אני עוברת בקריית שמונה. אולי הגיע הזמן בשבילי לעצור כאן, לחקור את העיר הצפונית המרתקת הזו ולראות...
רק 14 קילומטרים דרומית לחיפה. שוכן אחד המקומות הייחודיים בישראל. כפר האמנים הצבעוני עין הוד, ישוב נדיר בנוף הישראלי. יש לו סיפור מרתק ומספר מקומות מעניינים בהם אפשר לבקר, אז בואו נתחיל! האנשים הלכו, ההיסטוריה נשארה עין הוד משמר את...