להחיות את האבנים האבנים יקומו לתחייה ביחד עם ממלכה אולי מאוחדת ואולי לא, אולי של שלמה ואולי של אחאב. נבחן את המרחב ואת המחלוקת – נבין ארכאולוגיה מקראית מה היא, נחפש את הפסוקים מתחת לאבנים.. ממש כמו...
"על חשבון הברון".
הביטוי הזה כל כך שגור בעברית שיהיה בזבוז זמן משווע להסביר אותו כאן.
רוב הקוראים שלי בוודאי יודעים שהברון המדובר הוא לא אחר מאשר הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.
"הנדיב הידוע", ושמעו על הונה האגדי של משפחת בנקאות בינלאומית זו.
זה הזמן לדבר על נציגים אחרים במשפחה ועל מקומות שנקראו על שמם בארץ.
היום נצא למסע בעקבות משפחת רוטשילד הנדבנית.
את השושלת הבנקאית מתחילים ממשה מאיר אנשל רוטשילד (1744–1812).
הוא נולד למשפחה שעסקה במסחר וחלפנות בפרנקפורט, אבל בניה לא היו עשירים מופלגים.
מאיר אנשל הצליח בעסקיו משתי סיבות.
מצד אחד, ידע לנצל את המצב הפוליטי-כלכלי של אירופה באותם שנים, מצד שני היה ידוע ביושרו.
כך, לדוגמה, הוא הרוויח כסף רב בזמן מלחמות נפוליאון.
בגלל שהבריטים העבירו דרכו כספים על-מנת לשכור חיילים גרמנים לשירותם.
את המוניטין ליושר הרוויח אחרי שהחזיר את לשליט הֶסֶן (גרמניה של היום) את כל הונו, אחרי שזה נמלט מאימת נפוליאון מארצו.
על שמו נקרא כפר הנוער מֵאִיר שְׁפֵיָה, צפונית לזכרון יעקב, לצד ואדי מילק.
המקום הוקם כמושבת לווין לזכרון יעקב.
בשיאו, המקום היה ביתם של מעל 100 חלוצים, חלקם בוגרי בית הספר החקלאי של זכרון יעקב וחלקם עולים שהגיעו מחוץ לארץ.
בנוסף לחקלאות, נפתח בישוב בית נופש (סנטוריום), שנסגר בעקבות מלחמת העולם הראשונה והפך למוסד חינוכי בשם "קריית ספר".
המוסד, שהוקם על ידי ישראל בלקינד, קלט את יתומי פרעות קישינב.
הזכרתי את גלגולו האחר של המוסד ליד מושב בן שמן בכתבה על מניה שוחט.
אגב, המזכיר של כפר הנוער הזה היה ישראל שוחט.
עולם קטן.
תוכלו ללמוד על המקום כשתבקרו ב"בית זאב סובול".
לשעבר בית הפקידות של הברון והיום בית מורשת כפר החינוך, שקלט צעירים מכל העדות והעמים – מעולי אתיופיה ועד פליטים מויאטנם.
אגב עולי אתיופיה.
ילדי העולים שלמדו במקום, יחד עם תלמידים אחרים, בנו שחזור של כפר אתיופי במקום, שכולל אפילו באר פעילה!
עוד מקומות לביקור זהו בית דוידסקו.
עליו לוח זיכרון למחנך ואיש האשכולות אפרים דוידסקו, שעבד בכפר 40 שנה והלך לעולמו בשנת 1971.
ליד הכפר תוכלו למצוא שני פילבוקסים (עמדות הגנה), זכר למלחמות עבר, אחד שלם ואחד הרוס.
בשלב זה, לא היה למשפחה תואר אצולה.
את התואר קיבלו בניו של משה מאיר אנשל. חמשת בניו נשלחו לארצות אירופה השונות והקימו שם את ענפי המשפחה.
את האנף הצרפתי, ששרד עד היום, הקים הברון ג'יימס מאיר דה רוטשילד (1792–1868), זה שהיה פעיל בהקמת בית החולים היהודי הראשון בירושלים שנקרא על שמו.
כתבתי בהרחבה על בתי החולים הירושלמים בעבר, אבל אני רוצה להזכיר את מבנה בית החולים המקורי, היום חלק מקמפוס מכללת הדסה.
בנו "הנדיב הידוע" קרא לישוב "זכרון יעקב" לזכר אביו.
אנחנו יכולים לשתות לזכרו בקבוק של שאטו לאפיט, יקב שבבעלות המשפחה משנת 1868 ועד היום.
הוא, יחד עם אחיו נתן מאיר רוטשילד (1777–1836) ואחים נוספים, קיבל את תואר האצולה מהקיסר האוסטרי פרנץ הראשון, בשנת 1822.
חמשת האחים מיוצגים על סמל האצולה המשפחתי על-ידי חזקה שמחזיקה חמישה חצים.
את הסמל המשפחתי ברוב הודו תוכלו לראות בהרבה מקומות בארץ, לדוגמה על שערים בכניסה לגן ברמת הנדיב.
נתן מאיר, הקים את הענף הבריטי של השושלת והתחתן עם גיסתו של משה מונטיפיורי.
בנו ליונל נתן דה רוטשילד (1808–1879) היה היהודי הראשון שכיהן כחבר בית הנבחרים הבריטי.
שני האנפים האלו הם ששרדו במרוצת השנים, כשאנפים אחרים נעלמו.
נחזור לענף הצרפתי, זה שהשקיע רבות בארץ ולמשפחתו של "הנדיב הידוע".
ידוע, למשל, שהמושבה גבעת עדה, שנוסדה בשנת 1903, נקראת על שמה של אדלהייד רוטשילד, אשתו של.
מרתק לבקר בבית העם של היישוב.
זה הוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20 ושימש כבית ביטחון, בית קולנוע, מקום מפגש לאירועים שונים.
וגם מקום ממנו יצאו לאימוני הנוטרים ולוחמי "ההגנה".
על הגג של הבניין הדו-קומתי תראו נקודת תצפית מהתקופה.
עוד שרדו בישוב מבנה של הבית ספר הראשון וכמה מבתי הראשונים.
היום, היישוב אוחד עם בנימינה הסמוכה, שנקראת על שם "הנדיב הידוע" בעצמו.
היו לו הרבה שמות פרטיים.
בנו ג'יימס (יעקב) ארמנד אדמונד דה רוטשילד (1878–1957) המשיך בפעילות אביו.
תרומתו הידועה ביותר היא תרומה של מיליון לירות שטרלינג לבניית משכן הכנסת.
אבל הוא תרם כספים גם לשחזור התיאטרון הרומי בקיסריה ולשיפוץ של בית כנסת הרמב"ן ברובע היהודי בירושלים.
זהו בית הכנסת העתיק ביותר בעיר העתיקה, עם עדויות לקיומו מהמאה ה-15.
ראוי להזכיר שבית הכנסת הקראי עתיק ממנו.
ג'יימס דה רוטשילד לא זכה לראות את טקס הנחת אבן הפינה לכנסת ואלמנתו, דורותי, מלאה את מקומו בטקס וגם בטקס חנוכת המשכן בשנת 1966.
היא גם תרמה לשיפוץ בית הכנסת יוחנן בן זכאי ברובע היהודי.
בית כנסת עתיק שמשלב את סגנונות הבנייה הגותי ואת המורי-ספרדי.
את לוחות הברית הביאו מבית כנסת בליבורנו, איטליה.
זה בית הכנסת בו מכתירים את הרב הראשי הספרדי.
שמה, בגרסתו העברית, מונצח בשם המושב שדמות דבורה בגליל התחתון, שהוקם בשנת 1939.
היום שווה לבקר במקום בגלל "דבורת התבור – מרכז מבקרים" שמציג למבקרים סיורים מודרכים בנושא דבורים, דבש ומשי.
כמו שהבנתם, זוהי משפחה ענפה ביותר ומחוץ לסיפור נשארו לא מעט תרומות וישובים.
אם יש לכם סיפור מעניין במיוחד על המשפחה, שתפו איתי ואשמח לספר עליו בהמשך!
להחיות את האבנים האבנים יקומו לתחייה ביחד עם ממלכה אולי מאוחדת ואולי לא, אולי של שלמה ואולי של אחאב. נבחן את המרחב ואת המחלוקת – נבין ארכאולוגיה מקראית מה היא, נחפש את הפסוקים מתחת לאבנים.. ממש כמו...
יש אנשים שלא צריכים שני שמות. מספיק לומר “מדונה” או “פרינס” כדי שיידעו על מי מדובר ובמקרים רבים – גם מה הם עשו. בעבר הישראלי, יש לנו מישהי כזאת – “רחל”, הידועה יותר כ”רחל המשוררת”. אחת המשוררות...
רק 14 קילומטרים דרומית לחיפה. שוכן אחד המקומות הייחודיים בישראל. כפר האמנים הצבעוני עין הוד, ישוב נדיר בנוף הישראלי. יש לו סיפור מרתק ומספר מקומות מעניינים בהם אפשר לבקר, אז בואו נתחיל! האנשים הלכו, ההיסטוריה נשארה עין הוד משמר את...