שפיץ המדינה מטולה ומצפה דדו

המושבה מטולה

מטולה היא מועצה מקומית ומושבה בגליל העליון והיישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל.

שטח השיפוט של המועצה הוא כ-10,000 דונם והיא שוכנת על גבעה בגובה 530 מטרים המשקיפה על החרמון, הרי הגליל, עמק החולה ועל עמק עיון צפונית לה.

מטולה מוקפת בגבול עם לבנון כמעט מכל צדדיה – צפון, מזרח ומערב.

הברון רוטשילד

בשנת 1893, רכש הברון רוטשילד את אדמות אל מותאללה מבעל הנכסים הדרוזי ג’בור בק ג’ומבלט, תושב צידון.

תושבי הכפר הדרוזים לא התרשמו מההסכם והזהירו שכל מי שייכנס לכפר בעניין רכישת הקרקעות יישא בתוצאות.

יהושע אוסוביצקי, פקידו של הברון, הדהים את הדרוזים כאשר רכב עם עוזרו היישר לתוך הכפר, והמעשה הזה סלל את בואם של ראשוני המתיישבים היהודים במטולה המושבה.

בשנת 1895, פרץ המרד הדרוזי כנגד השלטון העות’מאני.

הדרוזים שבכפר הצטרפו למרד ונטשו את הישוב, ובכך בא הקץ על היישוב המשותף.

המושבה מטולה הוקמה ב-17 במאי 1896 ויושבה על ידי 59 משפחות ממושבות הברון השונות (בעיקר מזיכרון יעקב וראשון לציון).

לאחר רכישת הקרקע, הצטרפו מספר יהודים מצפת ומישובים בגליל לכפר הדרוזי

הברון רוטשילד המשיך לתמוך במושבה ואף שיגר אליה את האגרונום הנודע אהרון אהרונסון, והוא הכשיר את התושבים לעבודה בשיטות עיבוד חקלאיות מתקדמות.

בשנים 1900 עד 1905, הסתיימה בניית בתי האבן ברחוב הראשונים, ומשפחות האיכרים נכנסו לבתיהם החדשים.

תחילת הדרך לא הייתה קלה בשל התנאים הלא פשוטים, התנכלויות השכנים ובידודה של המושבה.

בזכות המושבה, מטולה ואיכריה זכתה מדינת ישראל באצבע הגליל.

בשנת 1923, בזכות הסכם פולה-ניוקומב הצרפתי-בריטי, שורטט הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי בתוך תחום המושבה.

בשנת 1949, בהסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות, נקבע כי קו הגבול הבינלאומי בין מדינת ישראל ללבנון יעבור מצפון לבתים הצפוניים ביותר של איכרי מטולה.

כיום, מטולה היא מועצה מקומית ובה כ-1600 תושבים (נכון לסוף שנת 2018).

התושבים מתפרנסים מתיירות, חקלאות מטעים נשירים ומקצועות חופשיים.

מוזיאון בית האיכר

“בית האיכר” הינו מהבתים הראשונים במושבה, ומשמר את מורשתה ההיסטורית של המושבה.

זהו המבנה היחידי שנותר במצבו המקורי, ללא כל תוספות בנייה כלשהן.

לבית שני חדרים כאשר חדר הכניסה שימש כחדר אירוח וכסלון, ולידו היה חדר מגורים קטן.

בחצר האחורית, נראים המטבח וחדר האוכל הצמודים לבית.

מבנה השירותים הקטן, שעמד בפינת החצר, איננו קיים עוד.

הבית, שהיה מבנה ציבורי, שימש למגורי משפחות עובדי הציבור של מטולה.

בשנות ה-30 של המאה ה-20, עבר להתגורר בבית הרב וינגוט, רבה של המושבה, ובשנות ה-60 הוא עזב את מטולה והשאיר את הבית למועצה המקומית, וזו הפכה אותו למוזיאון.

המוזיאון מציג ריהוט וכלי בית מקוריים, כלי עבודה, מסמכים ישנים וצילומים ודגם של אזור המושבה.

רוב רהיטי החדר נעשו בידי יוסף חקלאי, מוותיקי המושבה.

במרכז, חדר המגורים עומד שולחן ערוך לסעודה ולצידו כלי המטבח, כוננית ספרים, מזנון ואפילו הרדיו הראשון שהגיע למושבה במחצית הראשונה של המאה ה-20.

פארק המעיין

הפארק שוקם לאחרונה על-ידי קרן קימת לישראל, מפעל הפיס ומועצה מקומית מטולה ונחנך מחדש לפני כשנתיים. האתר מונגש חלקית

בתחילה, היה מוקד לאספקת מים למושבה בתחילת דרכה.

מיקומו היה בשולי מטולה ותהליך הובלת המים היה מייגע והצריך הליכה יום יומית לאיסוף המים והובלתם למושבה על גבם של בעלי חיים.

לאחר שסבלו שנים רבות, נרתמו פקידי הברון רוטשילד והקימו טחנת קמח ומשאבת מים.

אך, כמות המים לא הספיקה לשני המפעלים יחדיו ולצורך זאת נחפרה בריכה, שלתוכה אגרו את המים וחזרו להובלת מים ע”י בעלי חיים.

רק בשנת 1958, חוברה מטולה סוף סוף לרשת המים הארצית.

כששיקמו את המקום, נתגלתה הבריכה מחדש ושוקמה תעלת ההולכה לבית השאיבה.

במקום, נסללו שבילים לטיול ונבנו מדרגות לטיפוס במפלסי המקום על מנת שהמבקרים יוכלו לבקר בנקודת הנביעה המשמשת כנקודה מרכזית בפארק.

מסביב למעיין נשתלה מדשאה, המשמשת כאמפיתיאטרון למופעים שונים הנערכים במקום, ניטעו עצים להצללה על פינות המנוחה ונבנו ספסלים ושולחנות לפיקניקים, ויש תצפית יפה לעמק החולה ועמק עיון.

בתי הקשתות

בשנת 1902, נבנו בתי אבן יפים המציגים סגנון ייחודי שקיים רק במטולה.

קשתות אבן, הניכרות גם מבחוץ, תומכות בגגות הכיפה של שני החדרים שהיו בכל בית.

הבתים נבנו בסגנון הבנייה הערבי בשל רצונו של הברון לשלב את המושבה במרחב הלבנטיני סביב.

האיכרים לעומתו, דרשו בתים בסגנון אירופי, והדבר עיכב את הבנייה.

תקרות הבתים נבנו בצורת כיפות, אך בסופו של דבר הן כוסו בגגות רעפים.

במשך השנים, עברו הבתים שינויים ונוספו להם תוספות וכיום הם משמשים כבתי מגורים פרטיים, אך גם בעת הליכה ברחוב ניתן להתרשם מהקשתות בהם ניתן להבחין גם על קירות הבתים.

מבני ציבור

בית הראשונים, המשמש כמתנ”ס וכספרייה, היה בית הספר הראשון של המושבה. הבניין המקורי נבנה בצורת ח’, והיו בו 10 חדרים.

בית המועצה (ברח’ הראשונים 8) נמצא בבית הפקידוּת, שהוקם ב-1897.

בבית, התגורר אהרון אהרונסון.

לאורך רחוב הראשונים עדיין אפשר לתת מבט ממבני המשק המקוריים שנותרו בחצרות האיכרים.

בהמשך, ניתן לראות את המרפאה של המושבה ששימש את בעליו המקוריים – פרנץ ון דן הורן (1946-1891),

הולנדי שהגיע לארץ בשנת 1913 כטייל והתאהב במקום.

הוא נדד ממושבה למושבה, נשא לאישה את צילה רוז’שנסקי בת מטולה, ואפילו השתתף בקרב על תל חי.

בית הכנסת של מטולה (ברח’ הראשונים 20) היה במקור בית חד-קומתי קטן וצנוע בניגוד לבתי הכנסת המפוארים של שאר מושבות העלייה הראשונה.

בית העם (ברח’ הראשונים 21) משמש כיום כבית קפה וכגלריה ולידו ניצב מגדל המים, שנבנה מעט מאוחר יותר.

מלון אלסקה אין

זהו המלון הראשון אשר הוקם במטולה עוד בשנת 1911 (תרע”א) כמבנה בן שתי קומות ומרפסת גג , ונקרא אז “שלג הלבנון”.

המלון הוא בעל היסטוריה ענפה.

התארחו בו ראשי ממשלות, נשיאים, עיתונאים ועוד VIP (המלון משמש כמרכז תקשורת בן לאומית) ואירח בין היתר את אנשי הפלמ”ח בליל הגשרים.

זהו המבנה הגבוה ביותר במטולה, ושימש מוקד למפגשים משני צידי הגבול (שעדיין לא סומן אז במקומו הנוכחי).

התנהלו בו רבות מפרשיות רכישת הקרקעות באזור עמק החולה, מידי האפנדים מלבנון.ו בהמשך נבנו בו גם שתי קומות ומרפסות חזית.

מספר הטלפון של המלון היה הספרה 1.

במרוצת השנים, נרכש על ידי רשת מלונות ושמו שונה לשמו כיום “אלסקה אין”.

מצפה דדו בהר צפייה – תצפית מרהיבה במיוחד

בפסגת הר צפייה, מתנשא בגובה רב מעל סביבתו היפה, נמצא מצפה דדו שהוקם לזכרו של דוד (דדו) אלעזר, הרמטכ”ל התשיעי של צה”ל (1925-1976)

מנקודת תצפית זו, נזכה לראות טבע ונוף מרהיבים במיוחד. אולי הכי יפה בצפון!

ממזרח, נראית פסגתו של הר החרמון, מדרום נראה עמק החולה הפורה, מצפון עמק עיון בתחום לבנון ובתי הכפר מרג’ עיון והרי הלבנון ביניהם הבופור ומסביב מטעי הפרי של חקלאי מטולה.

באביב, מתווספים צבעי הפריחות לכל קרנבל הנוף שמסביב.

כאשר מטעי הנקטרינות פורחים בצבע ורוד, ואילו הדובדבנים בצבע לבן.

במקום, ישנה נקודת הנצחה לזכר חיילי גולני שנהרגו בלבנון בעת הקרב על כיבוש הבופור.

גילי שולץ מורת דרך

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)