נמלים בארץ כחול לבן

על פרשת דרכים בין מצרים לסוריה, נמצאת ארץ כנען, היום ישראל.

היא תמיד הייתה מקום אסטרטגי חשוב, מעבר חשוב גם ביבשה וגם בים.

היום נדבר על המעבר השני – נמלים בארץ בעבר ובהווה.

הנוף הנשקף מטיילת לואי לעבר מפרץ חיפה
צילום: רן רותם

הנמל שהיה

במשך מאות ואולי אלפי שנים, הנמל העיקרי של הארץ היה נמל יפו.

נמל יפו כמובן מופיע בתנ"ך.

מכאן עלה איוב על הספינה שתיקח אותו למסע הגורלי.

אבל לנמל יפו הייתה בעיה רצינית.

בגלל שהוא רדוד, נוסעים וסחורות נאלצו להגיע לספינות הגדולות בלונצ'ים (סירות משוטים).

סירות אלו הופיעו במקור על המותג הארצישראלי הראשון – תפוזי Jaffa.

הנציב הבריטי הראשון נחת כאן ופקידי המנדט החלו לשנות את פני השטח כמעט מיד.

הם בנו את שובר הגלים שמגן על הנמל היום ובנו מחסנים ואת בית המכס.

ליד אחד המחסנים ביפו נקבעה נקודת הגובה הלאומית המציינת את פני הים לכל חלקי הארץ.

אבן שטוחה עם לוחית שנקראת F55.

מבנה בית המכס נהרס ומבני המחסנים עוברים שינוי יעוד.

ימים יגידו אם מדובר בהרס או שימור.

יפו העתיקה
צילום: מורה הדרך רן רותם

רק חול וחול

כך או כך, ליפו לא היו את הנתונים למשוך את הארץ לתוך המאה ה-20.

הבריטים נשאו את עיניהם לחיפה.

ושינו את קו החוף ואת העיר לנצח.

במכרז זכתה תכניתו של סר פרדריק פלמר.

הוא הציע לשאוב חול מקרקעית הים כדי להעמיק את הנמל מצד אחד ולהשתמש בחול הזה כדי לייבש את החלקים מקו החוף מצד שני.

כך, כל החלק בין הנמל המודרני לבין רחוב העצמאות של היום לא היה שם קודם.

העבודות החלו בשנת 1927 והנמל נפתח רשמית ב-31 באוקטובר 1933.

שער הכניסה הראשי נקרא "שער פלמר", על שם המהנדס ומונצח היום בשם הרחוב – רחוב פלמר.

תוכלו להגיע לקצה הרחוב, לראות את הספינות שעוגנות בנמל וגם את הפסל של "שותפות חיפה בוסטון", מעין שילוב סוריאליסטי של דג וספינה.

ברחוב ניתן לראות גם שני פאבים מיתולוגיים – העוגן והסנדק, פאבים ששירתו ימאים שעבר.

העוגן, אגב, נפתח עוד בשנת 1942!

כמובן שהבנייה מסביב נעשתה על מנת לשרת את הנמל.

עוד לפני שהנמל הושלם, נבנה המרכז המסחרי הישן.

הלא הוא "השוק הטורקי".

זהו מקום קסום, עם בנייה מסוגננת שנעלמה מהארץ עם בואו של הסגנון הבינלאומי.

בניין היסטורי נוסף שנבנה צמוד יותר לנמל הוא בית יורדי הים ברחוב קפטן סטיב.

הבניין בנוי באופן מסורתי, עם שלוש קשתות מרשימות בקומה הראשונה ומדליונים עם עוגנים על הקירות.

בעבר, שכן כאן המוזיאון הימי הלאומי, עד שעבר למשכנו ברחוב אלנבי.

אם אתם נהנים מהמאמר, אני בטוחה שתהנו שם ובמוזיאון ההעפלה וחיל הים שקרוב אליו.

מדרחוב רחוב הנמל בחיפה כיום, בסמוך לשער פלמר
צילום: רן רותם

נמל, פרוס כמניפה

כדי לראות טוב את הנמל החיפאי, אתם יכולים להגיע לטיילת לואי ולהסתכל מאותה הנקודה שהביטו על מפרץ חיפה הקיסר וילהלם השני של גרמניה.

לחלופין, תוכלו להגיע לגן הזיכרון, שם עמדה בעבר מצודתו של דאהר אל-עומר, הבורג'.

מכאן, תוכלו לראות את העגורים שפורקים או מעמיסים סחורות על האוניות שעוגנות במקום.

לדעתי, כל אמן חיפאי מחויב על פי חוק לצייר את "יער העגורנים" הזה לפחות פעם אחת.

המעגנים המודרניים של חיפה הם: בסיס חיל הים, מסוף הגרעינים של בית דגון, מעגן ספינות קרוז וספינות שירות של קידוחי הגז הימי, מסופי המכולות, מעגן יאכטות ושפך הקישון.

ממנו ניתן להגיע למעגן הדייגים לפארק הקישון, בו ניתן לראות ספינות קטנות יוצאות לים.

יש גם שני מעגנים שזוכים לכותרות לא מחמיאות.

הראשון הוא נמל המפרץ, מעבר לשפך הקישון.

הנמל מופעל על ידי חברת הפעלה בינלאומית SIPG משנגחאי, על מנת לייצר תחרות בנמלים.

השני הוא מסוף הכימיקלים בשפך הקישון, שזוכה בהתנגדות קבועה של פעילי הסביבה, בשל חשד לזיהום המים.

בניין ממגורת דגון, בעיר התחתית בחיפה
צילום: מורה הדרך רן רותם

היי, דרומה!

כמובן, אני לא יכולה לדבר על הנמלים בישראלי בלי להזכיר את נמל אשדוד.

הנמל המודרני של אשדוד נחנך בשנת 1963.

אז נבנה שובר הגלים הענקי שמגן על הספינות שעוגנות כאן.

אפשר לבקר ולראות את 40,000 הטטראפודים שהונחו בים לחסימת הגלים.

הטטראפוד הוא מבנה שיצוק מבטון עם 4 "רגליים" שנראה כמו צעצוע של תינוק ענקי.

חלק מעובדי הנמל הראשונים היו מוותיקי נמל יפו.

גם כאן, בנוסף לספינות משא, תוכלו לראות ספינות קרוז שעוגנות ברציפים.

הנמל קיבל "בוסט" רציני אחרי הסכם השלום עם מצרים, כשהחלו להגיע ספינות מאלכסנדריה.

גם בסיס חיל הים יושב באשדוד, על מנת להגן על הגבולות הימיים של בארץ בדרום.

מבט לעבר רציפים בנמל אשדוד
צילום: Neukoln

נביא הימאים

חוץ מלתצפת על עבודת הנמל, פעילות כיפית ורגועה ליום בהיר, אפשר לבקר גם במגדלור אשדוד המרשים על גבעת יונה.

המגדלור אינו פעיל והוחלף באמצעי ניווט מתקדמים יותר, אבל הוא עדיין מרשים וכך גם גבעת יונה.

הנקודה הגבוהה ביותר בסביבה ומקום מצוין לפיקניק ולתצפית על הנמל ותחנת הכוח של העיר.

לפי המסורת הערבית, נבי יונס, הלא הוא יונה הנביא, קבור במקום.

יש מספר פסלים ואנדרטאות לכבוד הנביא ה"ימי" הזה, בהם אנדרטה אחת שמציינת שהגבעה הופיעה בשם "יונה הקדוש" עוד במפת מידבא.

כדאי גם לקחת פסק זמן מהכיף ולבוא כדי להוקיר את זכרם של עובדי נמל שנהרגו באשדוד בפיצוץ כפול של מחבלים מתאבדים בשנת 2004.

בפיצוץ נהרגו 10 אנשים, מהם 8 עובדי נמל, אבל זה יכל להיות גרוע יותר.

ארגוני הטרור רצו לפגוע במכלי הדלק ולגרום למגה-פיגוע.

האנדרטה לזכרם ניתן לראות בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל באשדוד, בדמות גשר שבור ומעליו שחפים.

עוד אנדרטה היא שמונת עצי הזית, אחד לכל עובד נמל, שנשתלו בכיכר שבכניסה לנמל.

זה מסיים את הסיפור שלנו על הנמלים ומה שמסביבם.

אל תשכחו לקרוא כתבות נוספות שכתבתי על חיפה ואשדוד בעבר כשאתם מתכננים טיול עירוני.

ואל תשכחו לכתוב לי איך היה לבקר באחת מהנקודות החשובות לכלכלה הישראלית.

הנוף הנשקף מגבעת יונה, אשדוד
צילום: Zion Susi Photography

נהניתם לקרוא על נמלים קדומים וחדשים בארץ? אולי תרצו לקרוא גם על סדרת הכתבות "קידמה"

אם כבר ביקרתם בנמל ביפו העתיקה, אני ממליצה על שכונת עג'מי