כצפונית שגרה במישור החוף, הדרום המדברי תמיד יהיה סוג של אקזוטיקה בשבילי - האקלים שונה, ואיתו הצמחייה, התרבות - ואולי גם האנשים. בסדרת הכתבות הקרובה, נבקר בדרום הארץ ונגלה מקומות מרתקים ונופים עוצרי נשימה! ביחד, לבד בתחילת החורף העובר...
אולי זה הסיפור העתיק מכולם – כפר הופך לעיר ואנשים כמהים לירוק ולטבע.
אבל העיר לא מרפה – לא עובר דור והכפר הופך לעיר, שוב.
בואו ונשמע את סיפורה של עיר הגנים רמת גן.
אסיפת הייסוד של היזמים להקמת העיר נערכה במאי 1914 בתל אביב.
ראש הישיבה היה ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, מייסדה של הגימנסיה הרצליה.
הם החליטו על הקמת יישוב חלוצי, המבוסס על עבודה עברית, לא רחוק מהעיר העברית הראשונה.
נחשו מה עיכב את תחילת הפרויקט?
נכון, פרצה מלחמת העולם הראשונה.
האזור היה אפילו על על קו החזית.
אחרי מגננה עיקשת של הטורקים, חצו לוחמים סקוטים של הצבא הבריטי באישון לילה על סירות רעועות את נחל הירקון.
אלו הפתיעו את הטורקים וגירשו אותם מכאן ללא יריות, בחוד הכידון בלבד.
התאריך היה 21 בדצמבר 1917.
בשלושת נקודות הצליחה הקימו הבריטים אנדרטאות לזכר הצליחה.
מול רידינג, בכיכר היל שבצפון הישן של תל אביב וכמובן בסוף רחוב אבא הלל בעיר רמת גן.
הבריטים "מיחזרו" עמודי שיש עתיקים, כנראה מהתקופה הרומית והביזנטית.
הכתובות שתראו על העמודים, כולל אלו שבעברית, הן כתובות מקוריות.
הגרסה העברית נכתבה על ידי ז'בוטינסקי.
בשנת 1921 חזרו היהודים להקים את יישובם החדש, כשגרעין היישוב היה בין הרחובות ארלוזורוב, ז'בוטינסקי ובן-גוריון.
התכנון של "עיר הגנים" החדשה היה לפי התוכנית של ריכרד קאופמן, שהחליט גם על הקמת גנים על גבעות בסביבה.
הגנים מקסימים ושווים ביקור: גן אברהם חצוי לשני חלקים, גן טבעי במסורת גנים אנגליים ושדרת עצים עם אמת מים שמתחברת אל הרחוב.
יש גם מזרקה ואת האנדרטה לנופלי רמת גן במלחמת העצמאות.
הגן קרוי על שמו של אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן הראשון וחובב גנים מושבע.
גן שאול, על שם המשורר שאול טשרניחובסקי, נקרא גם "גן הקופים", בגלל פינת החי שהייתה בו פעם, שהיום נשאר ממנה רק שובך יונים.
עצי הברוש, האקליפטוס והאורן עדיין מרשימים היום בדיוק כמו שהיו פעם.
בגן ממוקם גם "בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו".
גולת הכותרת – ארון הקודש שהובא לישראל מהעיירה מונקאלוו (Moncalvo), כחלק ממבצע ההצלה של מסורת יהדות איטליה שדיברתי עליה בעבר.
בית הכנסת פעיל בשבתות וחגים בלבד.
גן הבנים לא היה בתוכנית המקורית של קאופמן וניטע רק אחרי שנת 1943, לאחר התרחבות העיר.
גבעת "הר בנים" היא אחת מהנקודות הגבוהות בעיר ומקום מושלם כדי, נגיד, לבנות מגדל תצפית.
במקרה, הרמת גנים מסכימים איתי ובנו מגדל כחלק מבית יד לבנים.
בית יד לבנים רמת גן (האדריכל משה ספיר) מזכיר מוצב צה"ל יותר מהכל.
יש בו תערוכה קבועה של יצירות האמן דוד לבקובסקי וכן תצוגות מתחלפות של אגודת הציירים והפסלים בגבעתיים-ר"ג.
יש בו גם רחבה עם פסיפסים שמייצגים את 12 השבטים ואנדרטה בשם "כח התקווה" לציון נספי השואה שיצרה רות שטייף רוז'ר, פסלים ניצולת שואה.
באנדרטה מתואר יהודי תוקע בשופר, לצד שש ארובות הרוסות, לזכר אותם שישה מיליון.
היישוב שהוקם ככפרי-שיתופי לא עמד במילתו – כבר בשנת 1923 הוסב שמו מ"עיר גנים" ל"רמת גן" והישוב הפך לעירוני ברובו.
חלק מהאנשים החלו לעבוד בפרדסים וחלק – בתל אביב הסמוכה.
תנופת בנייה הביאה בתים שהפכו, מאוחר יותר, להיסטוריים.
קחן לדוגמה את בית ההבראה "החלמה", שייסדה ד"ר דורה בלוך-בלומנפל, שפעל משנת 1934 ועד 1948.
בשנת 1948, הוא הופקע על ידי הממשלה הזמנית של ישראל ושימש כמשכנו של המטכ"ל הראשון של צה"ל.
המצרים הפציצו את המקום והשאירו רסיסים בבניין.
היום, הבניין משמש את בית הספר "בן גוריון".
לצד המטכ"ל, שכנה הלשכה של שר הביטחון – במקרה הזה, בן גוריון.
היא שכנה ב"בית בז'רנו", בית מידות שהיה בבעלות משה בז'רנו, יחד עם המפעל "עסיס" למיצים ו"סיגריות אחים בז'רנו".
הבית תוכנן על ידי האדריכל בנימין צ'לנוב והוא יותר רך ומזמין מבתים בסגנון הבינלאומי.
הבית מזכיר בית מידות פריזאי של שנים עברו.
משקוף הבית נפגע בהפצצה מצרית.
היום הוא עומד נטוש ורק שלט מעיד על האוצר ההיסטורי שבחצר המוזנחת.
נסיים דווקא במרכז העיר, בכיכר רמב"ם, הידועה בשם כיכר אורדע, על שם קולנוע אורדע שפעל עד שנת 1990 לצד הכיכר (היום הבניין משמש את סופרפארם).
בכיכר יושב לו פסל ביאליק, שגר בשנת חייו האחרונה בעיר.
על הפסל עבד הפסל היהודי-אוזבקי יאשה שפירא.
מי שעובר בכיכר, לא יפספס את בית הכנסת הגדול של העיר.
לכניסה הראשית מובילים שני גרמי מדרגות רחבים.
אבל גולת הכותרת היא יצירה ענקית מעל הכניסה – כתובת צבעונית ומרשימה ובמרכזה הפסוק "אם אשכחך ירושלים".
זה מקום מעולה לבוא לראות מופעי חזנות.
בשבתות, חגים ומועדים מצטרפת לעיתים מקהלת הילדים "קולות מן השמים" בניצוחו של רפי ביטון.
אני מסיימת כאן רק בגלל ש"נגמר הנייר".
יש עוד כמות לא מבוטלת של פסלי חוצות, שרק מקצתם הזכרתי.
בנוסף כמות מבלבלת של מוזיאונים ומוסדות תרבות אחרים.
יש עוד גנים ויש בניינים נוספים, ייחודיים ויפיפיים.
יש אפילו עוד בית בז'רנו! אני רוצה לחזור ולטייל בגבעות רמת גן.
ואתם?
כצפונית שגרה במישור החוף, הדרום המדברי תמיד יהיה סוג של אקזוטיקה בשבילי - האקלים שונה, ואיתו הצמחייה, התרבות - ואולי גם האנשים. בסדרת הכתבות הקרובה, נבקר בדרום הארץ ונגלה מקומות מרתקים ונופים עוצרי נשימה! ביחד, לבד בתחילת החורף העובר...
לפני אלפיים שנה, חרב בית מקדשנו בירושלים ויהודים נפוצו לכל עבר, רק על מנת לחזור, במלוא המרץ, במאה הקודמת. אבל בירושלים נשארה גחלת יהודית. היום, נבקר ברובע היהודי – המקום בו בערה הגחלת ונכיר את המקומות שאסור...
אין ספק, הציונות והעליות שהיא הביאה שינו את הארץ ללא היכר. רוב הישובים בארץ העתיקה שלנו צעירים בקנה המידה העולמי. בואו נפגוש את הארכיטקטים שעיצבו את דמותה של ארצנו – ואת הבניינים שמעטרים את ערינו גם היום. נתחיל...