ניצנה – דרך הרגליים

במאמר הקודם נחנו ואזרנו כוחות בפתחת ניצנה.

השקט של המדבר עושה טוב לנשמה ולא צריך להזיע (טוב, אולי רק בגלל מזג האוויר).

היום, נעשה את ההיפך.

נכיר את שטח דרך הרגליים, כמו שאני אוהבת.

אחריי אל ניצנה!

טיול בנגב
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

התחלנו מכתף, נראה לאן נגיע

תזכורת לגבי המקום שבו אנו נמצאים – אנחנו נוסעים לכיוון מצרים, ממזרח למערב.

אם אנו חולפים על כפר הנוער ניצנה, אנחנו נעבור ליד פינת מרגוע ביער ניצנה לזכר הסמל ארז שגיא ואז למעבר הגבול.

מדרום, על שלוחה שנקראת "כתף ניצנה" הקים דני קרוון את עבודת האמנות "נתיב השלום".

אבל אנחנו צריכים להגיע לחלק אחר של ניצנה.

בגלל זה, נפנה דרומה בכפר הנוער, נחלוף על תל ניצנה המפורסם ונפנה שוב לכיוון הגבול.

אז נגיע לחמוקי ניצנה.

אנחנו ניסע כשני קילומטרים על כביש מנדטורי משובש, אבל זה שווה את זה.

למישהו היה מצב רוח טוב כשהוא קרא כך לקבוצה של גבעות קירטון קטנות.

באנגלית תירגמנו את זה כ – Hillocks, אולי כי המתרגם היה ביישן.

למה קראו לגבעות הקטנות האלו "חמוקיים"?

נראה שמישהו ראה עד כמה הגבעות כאן מעוגלות, לבנות ורכות וחשב לעצמו – זה שם טוב!

מה יצר את גבעות הייחודיות?

בליית סלע קירטון יוצאת דופן ודמיון אנושי.

אפשר לבחור לנסוע בג'יפים את השניים וחצי קילומטרים הנותרים, אבל אנחנו נבחר "לחלץ רגליים" אחרי הנסיעה הארוכה וללכת.

בדרך לחמוקי ניצנה נראה בצד הכביש אבן גדולה לזכרו של סא"ל צנחנים יוסי יפה, שנהרג בקרבת מקום כשרכבו עלה על מוקש בזמן אימון.

בנוסף לאנדרטה זו, יש על שמו שביל שנפרץ בביר אסלוג', שכתבתי עליו החודש.

כפר הנוער ניצנה
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

הצצה מעבר לגבול

מחמוקי ניצנה יש תצפית לא רעה על סיני, אבל יש מקום טוב יותר.

אפשר להגיע לגבעת הגר, דרומית לנקודה שביקרנו.

כדי להגיע לשם, נחזור לרכבים, נמשיך בכביש ואז נפנה לכיוון דרום-מערב.

אחרי טיפוס קצר, נראה מגדל שמירה צה"לי שפעם שמר על הגבול והיום עומד בדד במדבר.

המגדל רעוע, אז לא כדאי לנסות את המזל ולטפס.

מצדו השני של הגבול, תראו את העמדות של הצבא המצרי שפרוסות בצד השני של גבול השלום.

ויש כאן עוד סוג של גבול – גבעות הגר מסמנות את קצה רמת נגב.

מעבר לכאן – מתחיל סיני.

מי שמעדיף לחפש עניין מתחת לקרקע, יכול לבוא איתי למערת ניצנה.

גם כאן, הרכב לא ייקח אותנו עד הסוף.

נצטרף ללכת כחצי קילומטר בשטח, עד שנראה את המערה.

זוהי איננה מערה טבעית.

זהו מכרה קירטון עתיק שממנו הנבטים כרו קירטון, חומר ששימש ליצירת סיד (לעתים בורות מים) וטיח (לגימור בניינים, בדרך כלל).

נפגש ליד הבאר

ואם אנחנו מטיילים בשטח, אפשר גם ללון בשטח.

אנחנו נתמקם צפונית ממקום הטיול, בחניון לילה באר מילכה.

אנחנו נחנה לא רחוק מבאר עתיקת יומין שנקראה בערבית "ביר מלגה" – באר המפגש.

בגלל שכאן נפגשים נחל לבו עם נחל ניצנה.

היום לא ניתן להגיע למים בגלל שהבאר מכוסה בבטון, אבל רואים את המים דרך הרשת מעל פתח בבאר.

לפני שנלך לעשות פיקניק, להקים אוהל ולישון, נהנה מכל האשלים שצומחים כאן.

אחרי שנסיים כאן, נלך לבקר בישוב שמשמר את השם "באר מילכה".

באר מילכה היא ישוב צעיר וקטן למדי ונבקר כאן במיזם ייחודי -חוות "שירת המדבר".

בשנת 2007 זוג צעיר הקים חווה אורגנית בלב מדבר, ללא טרקטורים וכלים כבדים.

כאן מגדלים סוגים רבים של צמחי מרפא, גם ממינים מקומיים וגם אקזוטיים יותר ומעבדים אותם לתרופות טבעיות, כמו גם לקוסמטיקה ולבישול.

תוכלו להגיע לסיור חוויתי בגן צמחי המרפא ולהכיר את הצמחים מקרוב.

המארחים הנדיבים נותנים לטעום צמחים במהלך הסיור וגם מסבירים איך אפשר לגדל צמחי מרפא בתנאים ביתיים ואיך להכין חליטות במטבח הביתי שלכם.

אפשר לקנות הביתה שמן אתרי, סבון עץ ועוד הרבה מוצרים מרתקים אחרים.

באר מילכה, 2011
צילום: יובל נדל

להרים לחובָּרה

אוהבי הטבע אמיתיים חייבים להגיע למצפור החוברות. מהי החובָּרה המדברית?

זהו עוף גדול למדי שמעדיף אזורי מחיה חוליים, על מנת להסתוות בהם ביתר קלות.

איך נזהה חוברה?

אורך גופה של החוברה הוא 60 ס"מ, ומוטת כנפיה היא 140 ס"מ, רגליים ארוכות ושריריות (יחסית לציפור) והיא נראית מופתעת באופן מתמיד.

צבעה של החוברה הוא חום-בהיר (הסוואה, זוכרים?) ובטנה לבנה.

החוברה לא בררנית – היא אוכלת זרעים, חרקים ואפילו חולייתנים קטנים כמו עכברים.

בתקופת האביב, הזכר מחזר אחרי נקבה בריקוד בו הם רצים מרחקים ארוכים ומתופפים ברגליהם, מנפחים את נוצות החזה ועוד.

הציפורים, אגב, לא עושות קולות, אפילו לא באביב!

המצפור עצמו מיוחד.

החברה להגנת הטבע הציבה שני קרונות ישנים על מסילה עות'מאנית ישנה, כדי שחובבי הטבע יוכלו לצפות בציפורים בלי להפריע להן.

ובנימה זו – אל תפריעו להן!

אלו ציפורים נדירות בארץ ונחשבות בסכנת הכחדה בעולם (ברמה "מין פגיע").

חוברה מדברית
מקור

החיפוש אחר הר פטיש

המצפור נמצא על כביש ניצנה-עזוז.

מעבר לכביש, עובר הערוץ של נחל עזוז.

מהכביש אפשר לראות גם את השטח שהיה פעם בסיס תחמושת צה"לי בשם קציעות והיום הוא שטח נטוש רחב.

מעבר לו נמצא הר סדן ששימש לתצפית על מצרים, כמו גבעת הגר.

מתחת להר שוכב מגדל שמירה שבור.

אם תטיילו לאורך נחל עזוז, תראו שתי גבעות.

גבעת הקשרים וגבעת הרגלים, על שם לוחמי צה"ל שתקפו וכבשו את עוג'ה אל-חפיר.

מסביב לגבעות ישנם ציורים שונים על אבנים – פטרוגליפים, בעגה המקצועית.

בהזדמנות, נטייל באזור נחל עזוז ונדבר על הפטרוגליפים.

אגב, יש עוד גבעה "צה"לית" בסביבה, גבעת השריונים, אבל היא נמצאת הרבה יותר דרומה מכאן, באזור נחל בארותיים.

בזה נסיים את הטיול שלנו בחולות של פתחת ניצנה.

כמו ששמת לב, לא מיצינו את האזור המרתק והנידח הזה.

עוד נחזור!

מצפה עזוז
צילום: Noa

אם תרצו מידע נוסף על סיורים באזור הדרום, מוזמנים לקרוא גם את הכתבה על עוג'ה אל חפיר!

אם אהבתם לקרוא על ניצנה, בואו לשמוע גם על מסלול נחל ברק!