בעקבות משפחת מונטיפיורי

העם היהודי יכול לראות את המאה ה-19 כחבלי לידה של הציונות.

באירופה קמו התנועות הלאומיות.

הלאומנות חיפשה להוקיע את האחר והיהודים היו ממש קרוב, אז איך לא?

במאה הכאוטית הזו, יהודים ברחבי העולם היו צריכים מגן.

ואחד הבולטים היה משה חיים מונטיפיורי ואשתו יהודית.

החיים מתחילים אחרי הפרישה

נתחיל את הסיפור מפרישתו של משה מונטיפיורי.

עד גיל 40, משה הספיק להתעשר כקורח במסחר בבורסה וביטוח, להינשא ליהודית כהן, בתו של האיש העשיר באנגליה וגיסתו של נתן מאיר רוטשילד.

אך לא הכל הלך חלק.

בקהילה הספרדית הסתכלו "עקום" על הצעיר מהמשפחה המיוחסת מתחתן עם "סתם" אשכנזיה, אבל נראה שכספו והשפעתו הקלו על קבלת נישואיו בקהילה.

בשנת 1824, הוא פרש מעסקיו.

מכאן, נשארו לו רק (!) 60 שנה לעסוק בפעילות פילנתרופית ושתדלנות למען יהודי העולם.

הוא ייסד את הקרן "מזכרת משה", שעל תרומתה להתיישבות נדבר יותר מאוחר ועמד בראש "ועד שליחי הקהילות", הארגון המייצג של יהודי בריטניה לאורך שנים ארוכות.

אחד מהצלחותיו הראשונות במישור הבינלאומי היה הטיפול ב"עלילות דמשק".

האשמה, כליאה ועינויים של מספר יהודים בעיר, בתואנה שהם רצחו נזיר ואת משרתו המוסלמי והשתמשו בדמם לאפיית מצות.

בנוסף, פעל למען יהודי רוסיה, מרוקו, רומניה ועוד.

סיור בירושלים בעקבות מונטיפיורי
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

כרטיסיה בארץ ישראל

לארץ הגיעה משה מונטיפיורי לא פחות משבע פעמים, חלק מהם עם אשתו.

ביקורו הראשון היה כבר בשנת 1827 והוא ואשתו תרמו רבות להתיישבות היהודית בערי הקודש לאורך השנים.

למשל, בחברון, בקבר רחל, יש לוח לזכר תרומתו לשיקום המקום, בו מצוין "סיר משה מונטיפיורי נ"ר ואשתו הגברת בת המלכים, סניורה יהודית, יזכו לראות משיח צדקנו."

אגב, תואר האבירות שקיבל בבריטניה הוא המקור לכינויו כ"שר משה  מונטיפיורי", שנשמע דומה והיה בשימוש במשמעות המקורית של איש ציבור נכבד ורם מעלה.

במהלך המסע השני פגש את ראשי קהילת צפת, שחרבה ברעש אדמה קטסטרופלי בשנת 1837 ועזר בשיקומה של העיר.

אחד האנשים שפגשו אותו היה הרב אברהם דב מאבריטש, שניצל עם תלמידיו בדרך נס.

מעל הדלת בבית מדרשו רשום היום "מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת…".

כבר בשלב מוקדם זה החלה הקהילה היהודית לחשוב על מעבר לעבודה חקלאית ולצמצם את ההסתמכות על כספי החלוקה. על תרומתו לרפואה בירושלים כתבתי כבר בעבר.

משה מונטיפיורי
מקור

"הוֹדֵה וַחֲשׁוֹב".

אחת התרומות הבולטות ביותר בשטח של מונטיפיורי היא טחנת הרוח של משכנות שאננים.

השכונה עצמה והיציאה מהחומות זכתה במאמר בעבר, אבל היום אני רוצה להתמקד בטחנה עצמה.

הטחנה פעלה בין השנים 1858 – 1876, למרות בעיות טכניות, מחסור ברוחות והעובדה שערביי הסביבה העדיפו טחנות בבעלות ערבית.

בשנת 1948, הקימה "ההגנה" עמדת בטון בראש הטחנה.

זו נהרסה על-ידי הבריטים, מחשש שיצלפו בנציב העליון בדרכו לחיפה במטוס.

לאורך השנים, הטחנה עברה שיקום נרחב.

ב-2012, על-פי תכניות מקוריות שנמצאו בספריה הלאומית בלונדון, הטחנה חזרה להיות פעילה.

עם אבן ריחיים מונעת ברוח וכל המשתמע מכך ומשמשת כמוקד משיכה לתיירים.

בנוסף לאפשרות לצפות בפעילות הטחנה, יש גם פארק בריחה, סדנאות טחינה באבן ריחיים, סדנת הפעלת כנפי הטחנה ובית קפה.

וכמובן, יש מוזיאון במקום שמספר על מסעות מונטיפיורי בעולם.

גולת הכותרת של המיצג – שיחזור "המרכבה".

כרכרת השר שבה הוא נסע ברחבי העולם, אבל לא בארץ, בגלל מהמורות בדרכים.

על הכרכרה רשום המותג המשפחתי של  מונטיפיורי Thank & Think  – "הוֹדֵה וַחֲשׁוֹב".

תחנת הרוח במשכנות שאננים, ירושלים
צילום: מורה הדרך רן רותם

סוף עונת התפוזים

בנוסף למשכנות שאננים, בנה השר מונטיפיורי את השכונות מזכרת משה האשכנזית ואוהל משה הספרדית.

השכונה השנייה זכתה בתהילת עולם בגלל גן "הבוסתן הספרדי", בו שיחקו דורות רבים של ילדים ירושלמים.

במקום תראו את לוח הזיכרון המרשים העשוי אבן מעל שער הכניסה.

בשלב הזה הוא מאחל למשה מונטיפיורי ש"תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים".

שכונה נוספת שחייבת את קיומה למונטיפיורי החלה כפרדס מונטיפיורי.

הפרדס הראשון שנשתל בארץ ישראל על-ידי יהודי, בשנת 1855.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נעקר הפרדס, אבל עץ יחיד שרד והועבר בזהירות לגן הטרופי ב"גני יהושע".

הוא עדיין פורח ועדיין נותן פירות – תפוזי שמוטי.

בשכונה יש שדרות על שמה של יהודית, האישה שנתנה כל-כך הרבה מעצמה.

ותוכלו לראות גם כמה מהבתים הקטנים שבנו בשנות ה-20 תושבי תל אביב בשכונתם החדשה.

סיור במשכנות שאננים
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

מַשְׂאַת נפשנו

לבסוף, אי-אפשר לשכוח מתנה אחרונה נוספת.

"מַשְׂאַת משה ויהודית" (משאה – מתנה). המתנה הזו היתה מכבש דפוס עברי, בשנת 1842.

המתנה הזו חידשה את הדפוס העברי של ירושלים, אחרי מאתיים שנות הפסקה.

המו"ל, ישראל ב"ק, קרא לכל בית הדפוס "מַשְׂאַת משה ויהודית".

לאחר מותו, נדד המכבש בין בתי הדפוס והיום תוכלו לראות אותו במרכז הבינתחומי בהרצליה, עם נשר מוזהב גדול שתופס נחש.

כאן אסכם את סיפורם של משה ויהודית, השר וסניורה מונטיפיורי.

יהיה מרתק לעשות טיול בעקבות הזוג.

אבל חוץ מזה, יהיה מעניין לדמיין אותם עוברים ברחוב מודרני ומסתכלים על הרחובות והשדרות שנקראו על שמם.

מעניין אם היו משועשעים לראות את הרחוב על שם "המרכבה" שלהם בחולון?

הכרכרה של מונטיפיורי
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

נהניתם לקרוא על משפחת מונטיפיורי ? בואו תקראו גם על משפחת רוטשילד!

בואו תקראו עוד גם את הכתבה על בעקבות המכבים – לחצו כאן