שפע בשפרעם
המשיכו לקרוא >
באלפי שנות קיומו, ידע העם היהודי עליות ומורדות רבות. ראוי לזכור את הניצחונות, את בנייתם של שני בתי המקדש, את ממלכת יהודה, ממלכת ישראל ואת החשמונאים, אבל יש גם הרבה מה ללמוד מהעמידה האיתנה של העם...
הברונים והשרים, הרוטשילדים, המונטיפיורים וההירשים הזרימו כספים רבים לטובת יהודי הארץ במאה ה-19.
אבל מי ניהל את הכספים האלו וכספים של שועי עולם אחרים בארץ הקודש עצמה?
היום נקדיש את המאמר ל….משפחת ולירו.
בעבר משפחת הבנקאות החשובה ביותר בארץ ישראל.
סיפורה של משפחת ולירו הוא סיפור קלאסי של משפחה ספרדית מיוחסת.
הם גורשו מספרד.
אח"כ נאלצו לחיות כאנוסים לזמן מה ועברו לגור בבירת האימפריה העות'מאנית, קושטא (קונסטנטינופול).
משם נתחיל את סיפורם.
בשנת 1812, למשפחת ולירו נולד בן ונקרא בשם "יעקב".
יעקב עבר לירושלים וזנח את מקצועו המקורי כשוחט.
בירושלים, הוא נהיה חלפן כספים.
בשנת 1948 הוא פתח את הבנק העברי הראשון, בנק ולירו ושות'.
שותפיו היו חיים אמזלג, סגן הקונסול הבריטי בארץ שאת דיוקנו תוכלו לראות על קיר האריחים של דוד טרטקובר ב"מרכז סוזן דלל" ואיש עסקים ארמני, יעקב פאסקאל.
הסניף הראשון היה בעיר העתיקה, לא רחוק משער יפו, בדירה בת שני חדרים.
סניף נוסף היה בנמל יפו, שער הכניסה לארץ, אותו ניהל בנו משה יוסף.
ביפו, הפעילות הפיננסית הזו הונצחה בשם הרחוב, "רחוב החלפנים".
את ביתו בנה ליד שער הפרחים קונרד שיק, מיסיונר פרוטסטנטי, אדריכל וארכיאולוג, איש רב פעלים.
מרכז סוזן דלל
צילום: Raphael Sebban
את עסקי המשפחה המשיך הבן חיים אהרון ולירו.
בשלב זה, הבנק הפך לבינלאומי ממש.
הוא סייע לרכישות הרוסיות בארץ (מגרש הרוסים) והרכישות האוסטריות (ההוספיס האוסטרי).
חיים אהרון קיבל את אות הכבוד משתי האימפריות האלו על הסיוע.
הברון רוטשילד הסתייע בבנק ופתח חשבון קרדיט לבית הספר "מקווה ישראל", לדוגמה.
כתבתי על "מקווה ישראל" וביקורו של הרצל שם, בעבר.
הוא היה גם אחד ממנהלי הקרן "מזכרת משה מונטיפיורי".
הקרן הקימה לא פחות מחמש שכונות בירושלים, כולן כוללות את השם "משה".
תוכלו לטייל בשכונות הוותיקות הקסומות האלו, לדוגמה בשכונה "ימין משה", שהוקמה בשנת 1891.
זה כיף לטייל במדרגות האבן.
או בין הבתים הדו-קומתיים הוותיקים ולדבר על התקופה בה זו הייתה שכונה על קו התפר הירושלמי ואיך עולים מתורכיה שיפצו כאן בתים במו ידיהם.
עוד תרומה חשובה הייתה הקמת "בית מושב הזקנים והזקנות", אותו הקים חיים אהרון בתפקידו כראש ועד העדה הספרדית בירושלים, בשנת 1906.
תוכלו לראות את המבנה ששרד מהקומפלקס ברחוב יפו 204-208.
חלק מהמגרש תרם חיים אהרון באופן אישי.
שווה לשים לב לחלונות בעלי הקשתות של הבית החד-קומתי הקטן והצנוע, שמרגיש מעט נחבא אל הכלים לצד הבנייה המודרנית שלצידו.
התפקיד הציבורי החשוב ביותר אותו עשה חיים אהרון הוא, כנראה, "החכם באשי".
לפי השיטה העות'מאנית, האוכלוסיות תחת שליטתם חולקו לפי השתייכות דתית ואת היהודים ייצג באופן רשמי כלפי השלטונות רב.
העובדה שחיים אהרון ולירו לא היה רב בהשכלתו מראה עד כמה מעמדו בחברה היהודית של אותם הימים היה חשוב.
חיים ולירו
מקור
המשפחה השאירה חותם על רחובות ירושלים גם באופן ישיר והדוגמה הגדולה ביותר הוא שוק ולירו.
על מגרש בבעלות המשפחה קמו באופן ספונטני דוכנים של פלאחים מהכפרים הסמוכים.
בהמשך, השוק עבר מיסוד וקירוי לאורך השנים וכתבתי עליו בפירוט תחת שמו החדש, "שוק מחנה יהודה".
כמובן, למשפחה היו מספר בתים מפוארים.
את ביתו יעקב ולירו מחוץ לחומות העיר תוכלו לראות ברחוב יפו 37.
עם שלוש קשתות, בדומה לבנייה ערבית-עות'מאנית, ומרפסת שיוצאת לרחוב בקומה השנייה.
ביתו של בנו חיים אהרון ולירו ממוקם ברחוב יפו 51, פינת המלך ג'ורג'.
בקומה השנייה תוכלו לראות בית הכנסת "שיבת ציון" שהקים בשנת 1900.
השם "בית ולירו" לא "נדבק לאף אחד מהבתים האלו.
הבית שכן נקרא כך נבנה בשכונת קטמונים בשנות העשרים של המאה ה-20.
זהו בניין בסגנון הבינלאומי והוא נבנה באמצע שנות ה-20 עבור ניסים ולירו אשתו אסתרינה.
שווה לבקר במקום כדי לראות את ציפוי האבן האדומה המרשים ואת השער בסגנון ארט דקו.
רוב המבקרים באים למקום בגלל דיירים מאוחרים יותר.
נשיא של מדינת ישראל יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית.
היום פועל במקום מכון יד יצחק בן-צבי, שכולל בניינים היסטוריים נוספים.
מכון יד בן צבי, מבט מבפנים
בבית הזה נולד הרופא אהרון ולירו, ממקימי בית החולים רמב"ם בחיפה, ממייסדי בית הספר לרפואה של הטכניון ויקיר העיר חיפה.
לזכרו הקימו בית הספר לרפואה של הטכניון ואגודת ידידי הטכניון את הקרן ע"ש פרופסור אהרון ולירו לקידום החינוך הרפואי.
שווה לבקר בבית החולים רמב"ם כתייר ולראות את הבניינים העתיקים ששימשו כ"בית החולים הממשלתי הבריטי", בו הספיק לעבוד ד"ר ולירו כפנימאי בשנת 1946.
כאן אסיים את הסיפור המשפחתי של ולירו.
למרות תרומתם הגדולה, במיוחד בירושלים, אין למשפחה הרבה הנצחה רשמית.
רק בשנת 2012, אחרי מאבק עיקש מול עיריית הבירה, חנכה העירייה את כיכר ולירו בצומת הרחובות יפו-בית יעקב מול שוק מחנה יהודה ורחוב קטן נקרא על שמו של חיים ולירו.
בכיכר תוכלו לראות תמצית של הסיפור המשפחתי ואת תמונתו של חיים אהרון ולירו במדי הצבא התורכים הייצוגיים שלו.
נעצור שם ונזכור את התרומה של המשפחה המיוחדת הזו.
שוק ולירו בראשיתו
מקור: תמר הירדני
באלפי שנות קיומו, ידע העם היהודי עליות ומורדות רבות. ראוי לזכור את הניצחונות, את בנייתם של שני בתי המקדש, את ממלכת יהודה, ממלכת ישראל ואת החשמונאים, אבל יש גם הרבה מה ללמוד מהעמידה האיתנה של העם...
עוד מימי ארגון “השומר” האגדי, דגל היישוב בארץ בכיבוש העבודה ובכיבוש השמירה. אלא שכיבוש השמירה דרש נשק, שהיה יקר המציאות בארץ. לשם כך, השיגו המחתרות נשק בדרך-לא-דרך, בהברחה ובייצור עצמי. סליקים ופריטי נשק שונים ברחבי הארץ הם העדות...
עד עכשיו, דיברנו על פרחים שמוכרים בעיקר כפרחי בר. הפעם, נתמקד בפרח הנרקיס. פרח שעשה לעצמו שם כפרח מתורבת לא פחות מפרח בר. יאללה לביצות, חברים! פרח שילד צייר כמו הצמחים שדיברנו עליהם החודש, גם הנרקיס הוא גאופיט. גם הוא מורכב...
