ראשונה, בסדרת כתבות על המעיינות בגולן, נתרכז במרכז הרמה ונבקר ברבים מהמקומות שהטבע בירך במים זורמים באזור. מעיינות במרכז רמת הגולן לא רק לקצינים נתחיל באחת מבריכות הקצינים המפורסמות. הם נקרא כך בגלל שלפני ששת הימים שימשו הבריכות לרחצת קציני...
אם ניסע דרך העמקים יזרעאל חרוד ובית שאן נגיע לעיר בית שאן.
בית שאן היתה מחוץ לתחומי שניים עשר השבטים
ובזמן השלטון היווני והביזנטי ישבו שם פגאנים, עליהם כתבתי בעבר.
אבל הטיול שלנו היום הוא לא בעקבות אלילים רומאים
אנחנו מטיילים כאן בעקבות בתי הכנסת בעמק יזרעאל.
אנחנו כל כך רגילים לבתי כנסת כמרכז החיים של יהודי מאמין,
ובגלל זה אנחנו לוקחים את בתי הכנסת כמובנים מאליהם, אבל זה לא תמיד היה כך.
בתי הכנסת הראשונים נפתחו בבבל, לאחר חורבן בית ראשון.
בארץ, בתקופת בית שני, היו בתי כנסת, אבל הם היו "מרכז קהילתי" שלא שימש לתפילה.
רק לאחר חורבן הבית, נבנו "מקדשי מעט", תחליפים בלתי מושלמים למרכז היהודי האבוד בירושלים.
ניקח לדוגמה את בית הכנסת בבית אלפא שהתגלה בסוף שנות העשרים של המאה העשרים
ומיד הפך למקום עלייה לרגל לכל מי שרצה ללמוד על העבר היהודי של ארץ ישראל.
גולת הכותרת של המקום הייתה פסיפס של גלגל המזלות.
פסיפס מרהיב וצבעוני שהשתמר באופן כמעט מושלם.
במרכז הפסיפס מופיע הליוס, אל השמש, נוהג במרכבה אליה רתומים ארבעה סוסים.
הדבר מראה שכמו בבית הכנסת בציפורי, עליו כתבנו בעבר,
ליהודים באותה תקופה היו תפיסות שונות בנוגע לצְלָמִים ועבודה זרה.
בית הכנסת הוא יחסית מאוחר, מהמאה השישית לספירה.
חוקרים מאמינים שהיה בקרבת מקום בית כנסת מוקדם יותר שנחרב ברעש השביעית – רעידת האדמה הענקית.
כמו מבני ציבור אחרים בארץ באותה תקופה, בית הכנסת בנוי בצורת בזיליקה.
חלל בית הכנסת בנוי משלושה אולמות.
ארון הקודש יושב באפסיס, גומחה חצי מעגלית שפונה לכיוון ירושלים.
בחלקו הרחוק של הפסיפס (קרוב לאפסיס) המרשים נראה את ארון הקודש
מצידי ארון הקודש מופיעות שתי מנורות בעלות שבעה קנים, העומדות על בסיס בעל שלוש רגליים.
עוד מופיעים שופר, מחתה, זוג ציפורים – וזוג אריות מרשימים משני צידי הארון.
במקום המרכזי ביותר יושב גלגל המזלות שדיברנו עליו.
בחלק השלישי ליד הכניסה המרכזית השתמרה מוזאיקה שמתארת בצורה מרשימה ביותר את עקידת יצחק.
השתמרו גם השמות של האמנים, אב ובנו בשם מריאנוס וחנינא.
עד עכשיו כתבנו הרבה על ארכיטקטורה בלבד – אבל עם ספר אנחנו!
נכון, היו כתובות פה ושם על הפסיפסים שהזכרנו קודם אבל הפסיפס המרשים מכל,
מבחינה ספרותית, נקרא כתובת רחוב, על שם תל רחוב בעמק בית שאן.
זוהי הכתובת הגדולה ביותר בשפה העברית שנתגלתה בחפירה ארכיאולוגית אי פעם.
הכתובת מציינת הלכות שמופיעות בתלמוד הירושלמי.
הכתובת נפתחת בהלכות לשנת שמיטה ומציינת מה אסור לאכול (בשנה השביעית).
זה די מדהים שקורא עברית מודרני יכול לזהות ולהבין על איזה ירקות וגידולים מדובר!
"הקישואים והאבטיחין והמלפפונות".
תוכלו לבקר במקום שנמצאה הכתובת, בתל רחוב, ליד קיבוץ עין הנצי"ב הסמוך.
בית הכנסת היה בנוי משני טורי עמודים עשויים בזלת.
במקור אנשי קיבוץ עין הנצי"ב קיבלו את האפשרות לשמור את הכתובת
כשהיא נתגלתה בשנות השבעים אבל ויתרו על האפשרות
לפתוח מתחם שיפעל בשבת משום אמונתם הדתית.
עם זאת חברי הקיבוץ הרכיבו בעצמם העתק זהה למקור והציבו אותו ברחבה ליד בית הכנסת של הקיבוץ.
ליד העתק הכתובת הם שמו אבנים מקוריות מתל רחוב,
שהמעניינת שבהן היא אבן שיש עם תבליט של מנורת שבעת קנים.
הכתובת המקורית נמצאת במוזיאון ישראל.
חובבי מוזאיקה ולא הספיק לכם ביקור בית אלפא ובתל רחוב?
נראה שאתם רוצים לבקר בתל מנורה, שם מצאו, איך לא,
פסיפס מנורה שבעת-קנים ושופר, יפה ושמור.
מבנה בית הכנסת שבמקום היה קטן יחסית,
עם ארבע חדרים והעתק הפסיפס שנמצא במקום, מכוסה ביריעה.
רק תחזירו את היריעה למקום לפני שאתם עוזבים, בסדר?
רגע, אתם רוצים לראות את המקור?
בואו ביחד לקיבוץ טירת צבי שם הוא מוצג ליד בית הכנסת.
אגב, לטירת צבי ולתל יש היסטוריה משותפת אחרת
כאן התמקמו כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י בשנת 1948, כשניסו לתקוף את היישוב.
לקיבוץ היסטוריה חשובה בתולדות ההתיישבות היהודית – אבל על זה בפעם אחרת.
לסיום נחזור לסקיתופוליס – בית שאן הנוכרית.
גם כאן, מסתבר, ישבו יהודים ועל תל אצטבה נמצאו שרידים של בית כנסת מהמאה השישית.
האפסיס והפתחים הראשיים בנויים אבני-בזלת – או אולי כדאי לומר "היו בנויים",
מכיוון שכיום הם נמצאים מפוזרים בשטח.
פנינת המקום, פסיפס מרהיב של מנורה, נלקחה למוזיאון ישראל.
מכאן אפשר להשקיף על נוף העמק, וגם על הרי הגלעד הגלבוע ורמת יששכר.
כדאי לבקר במקום לפני שיעבור פיתוח ויבלע בתוך בית שאן המודרנית.
אגב הפסיפס – הוא בהחלט מרהיב, אבל מעלה שאלה – האם בית הכנסת יהודי?
נכון, יש כאן מנורות, מחתות ושופרות כהלכה,
אבל חסרים האתרוג, הלולב, ההדס או הערבה שנפוצים בבית כנסת מהתקופה.
את אלו, כנראה, השמיטו השומרונים כדי להיבדל מהיהודים.
אני אשאיר אותם עם השאלה הזאת – ועם טעם של עוד.
תהנו בדרכים ונפגש על התל שבעמק!
ראשונה, בסדרת כתבות על המעיינות בגולן, נתרכז במרכז הרמה ונבקר ברבים מהמקומות שהטבע בירך במים זורמים באזור. מעיינות במרכז רמת הגולן לא רק לקצינים נתחיל באחת מבריכות הקצינים המפורסמות. הם נקרא כך בגלל שלפני ששת הימים שימשו הבריכות לרחצת קציני...
כל מי שאי פעם ביקר בנהריה לא יוכל לשכוח את הרחוב הראשי של העיר – שדרות הגעתון. השדרה נחצית לכל אורכה על ידי נחל הגעתון ונותנת לעיר נופך אירופאי. אבל מאיפה מתחיל הגעתון? היכן הוא עובר? מה...
כתבתי בעבר על על קריית טבעון, הישוב שחובר לו יחדיו מהישובים קריית עמל וטבעון והשכנים הבדואים שלהם, בסמת טבעון. וכמובן, אם לא ביקרתם עדיין בבית שערים ויש לכם איזשהו עניין בארכיאולוגיה או היסטוריה, אתם חייבים להגיע. אבל...