לפני חודש, ראיתי פוסט ויראלי בפייסבוק.
בזו הלשון: "לקשור את היציבות הנפשית שלי לחיית מחמד שאורך חייה הוא רק אחוז קטן מזה שלי?
בטח, זה נשמע לי בריא!".
ובכל זאת, אנחנו אוהבים את בעלי החיים שחולקים איתנו את הבית ואנו זוכרים אותם לכל חיינו בלכתם.
זוהי כתבה על איך אנחנו מנציחים את בעלי החיים בארץ.
יש מספר תאוריות על ביותם של הכלבים, שלא לחינם נקראים "חברם הטוב של האדם".
הסיפור הקלאסי הוא שראינו שימוש בעיניהם, שיניהם ואפם של זאבים מסוימים והתחלנו לאמן אותם לצרכינו.
אבל תיאוריה חדשה יותר מספרת משהו אחר.
זאבים מסוימים ראו ששאריות האוכל של בני האדם טעימות וזמינות והתגנבו לשולי המחנה של האדם הקדמון.
נראה שהזאבים הרגועים יותר פגשו באנשים פחות אגרסיביים (או פחות לחוצים).
כך חיו זה לצד זה הרבה לפני שהיה לזאבים האלו (או אולי כלבים, בשלב זה) איזשהו שימוש.
כלומר, היו לנו חיות מחמד הרבה לפני שהיו לנו כלבי שמירה.
העדויות הראשונות לביות כלבים באזורנו בהחלט נותנות את ההרגשה שאהבנו את היצורים השעירים האלה, לפני עשרות אלפי שנים.
באתר ארכיאולגי עינן, בעמק החולה, נחשפה גופה של אישה, ככל הנראה.
אין אנו יודעים את מין השלד בוודאות, בגלל הנזק לאגן הירכיים.
אבל אנחנו כן יודעים שהיה לאישה הזאת כלבלב, בן כמה חודשים בלבד והיא אהבה אותו מאוד.
האישה שוכבת בתנוחה עוברית והכלבלב נקבר צמוד לראשה.
אין לנו מושג מה שמה.
אין אנו יודעים אם נהגו לקרוא אז לכלבים בשם.
אבל גם אחרי יותר מ-13,000 אלף שנה אנו יודעים דבר אחד.
הייתה פעם אישה והיה לה כלבלב.
היא אהבה אותו מאוד.
תוכלו לבקר אותם במוזיאון האדם הקדמון בקיבוץ מעין ברוך.
עדות נוספת לביות כלבים מאותה תרבות פרהיסטורית, אותה אנו מכנים "התרבות הנטופית", נפגוש במערת היונים, בגליל המערבי.
שם מצאו קבורה גדולה יותר – שני אנשים, שני כלבים.
כבר יצא לנו לצאת לטיול במערת היונים בעבר, במאמר "בקעת בית הכרם: בין הטבע לכרמים".
חוף הקשתות
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
המשכנו לאהוב את הכלבים שלנו גם בעת העתיקה.
ברחבי העולם ההלניסטי והרומי יש מספר עדויות לקבורה מכובדת של כלבים ולפחות סופר או סופרת?
יווני או רומי?
בתקופה הרומית בשם אריאן מתארת בפירוט רב עד כמה הכלבה הֶרמֶה (זריזה, מיוונית) שלו טובה.
אצלנו בארץ ניתן לראות בית קברות שלם מהתקופה הפרסית ליד אשקלון.
זאת בית קברות ייעודי מסיבי, עם כ-1,000 שלדים של כלבים שונים, חלקם קבורים עם חפצים כמו חרוזים ועוד.
יש כאן יותר שאלות מתשובות.
האם היו אלו הפרסים עצמם שקברו כך את הכלבים?
שכן לדת הזורואסטרית הפרסית של אותה התקופה היה יחס מיוחד לכלבים.
או שמא זו תרבות אחרת באשקלון הקוסמופוליטית של אותה התקופה?
לא ברור גם מה היה גזע הכלבים האלו.
בית קברות לכלבים, סמוך לגן לאומי אשקלון
מקור
המשכנו לאהוב את כלבינו, גם לתוך העת החדשה ולהודות להם על שירותיהם.
יש עדות לכך בכנסיית אנדרו הקדוש ("הכנסייה הסקוטית") בירושלים, לא רחוק מתיאטרון החאן של היום.
ליד הכנסייה קבורים ברוס וראב, כלבים בשירות הצבא הבריטי או משטרת המנדט שנפטרו לפני סופה של מלחמת העולם השנייה.
הכנסייה עצמה היא מונומנט לנופלים – לחיילים הסקוטים שנפלו בזמן מלחמת העולם הראשונה בשירות האימפריה הבריטית.
הכנסייה נבנתה בשנת 1927 על-יד אלברט קליפורד הולידיי.
אחד הארכיטקטים החשובים של המנדט שתכנן מבנים רבים בירושלים כמו בית החולים למחלות עיניים סנט ג'ון, את בניין עיריית ירושלים ההיסטורי ואת גן דניאל שלידו.
גם בצה"ל מעריכים כלבים ששירתו את המדינה.
במתקן אדם, לא רחוק ממודיעין, יש בית קברות לכלבי היחידה "עוקץ", יחידת הכלבנים הצבאית הישראלית.
על המצבות המציינות את מקום קבורתם של הכלבים, חלקם נפלו במהלך פעילות מבצעית.
בנוסף יש גם פסל של חייל וכלב שמסתכלים אחד על השני, לציון כלבים שמקום קבורתם לא נודע.
עד עכשיו, דיברנו בעיקר על כלבים, ולא בכדי.
אבל יש עוד בעלי חיים שאיתם היה לנו קשר רגשי, ובכללם הסוס.
בתל שקמונה, בחיפה המודרנית, ניצב קברו של לוחם מתקופת הברונזה התיכונה.
זהו קבר מרשים, בעל שני חדרים והמון מנחות קבר כמו צלוחיות, פכיות בושם, לוחיות עצם מגולפות ועוד.
אנחנו גם מוצאים את הציוד של הלוחם – חניתות, שני פגיונות וחרמש וחשוב מכל – גולגולת של סוס.
לפי הממצאים, הלוחם היה בן לעם שהגיע מאזור כנען, לבנון וסוריה בשם החיקסוס או ההיקסוס.
החיקסוס נודעו כלוחמים מצוינים שנהגו על מרכבות ושלטו על מצרים במאה ה-17 וה-16 לפנה"ס.
חרפושית עם שמו של מלך ממוצא היקסוסי בשם יעקב-הר או יעקב-אל בתוך הקבר והיא מוצגת במוזיאון הימי הלאומי.
המשכנו לאהוב את החיה האצילית הזאת גם במאה ה-20.
כך, מערבית לדגניה ב', תחת אקליפטוס גדול, יש אבן בזלת גדולה.
על האבן כתובות המילים "שמעון הצדיק, במסירותו הוביל אותנו בדרך".
לעיתים, אנשים דתיים עצרו במקום להתפלל והרגישו מעט מרומים כשהסבירו להם שזהו קברו של סוס אהוב במיוחד מהקיבוץ הסמוך.
זה אולי לא "צדיק" במובן הקלאסי של המילה, אבל זה בהחלט נותן לנו הצצה לחשיבות העבודה לאותם חלוצים מהעבר.
ואגב, אם אתם בסביבה, חפשו את "הטנק הסורי" בשערי דגניה א'.
טנק מתוצרת רנו R-35, שיש לו לא פחות מחמישה סיפורי גבורה מתחרים על מי ואיך עצרו את הטנק.
כאן אסיים לכתוב הפעם על בעלי החיים למיניהם.
אנחנו ממשיכים לזכור את החיות שחיות לצדנו.
ולכן יש מספר אנדרטאות ברחבי הארץ שמציינות היכן נקבר חתול, כלב או סוס אהוב.
אם אתם מכירים כאלו, ספרו לי בתגובות!
תל שקמונה
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
בהיסטוריוגרפיה של הציונות, נהוג להתרכז בעלייה השנייה. זה מובן למה – הרבה מהאתוס הציוני נובע מהעלייה הזו – העבודה העברית, הרוח חלוצית, תנועת ההגנה שהפכה לימים לצה”ל ועוד. אבל ההתיישבות היהודית לא החלה שם. היא החלה בתנאים הקשים...
קְלֶרְמוֹן - גזר ועד ירושלים - אמרתי בעבר שבארץ, יש הרגשה שאתה רק צריך לחפון חופן אדמה ביד ולהוציא אוצרות עתיקים. אבל מישהו היה צריך להתחיל ולזהות את העושר שיש לנו, כמעט בכל מקום. חמושים בתנ"ך וב"מלחמות...
הררית, אנשים, מדיטציה ופסטורליה מסלול הטיול מתחיל בישוב הקטן הררית שמשתייך למועצה האזורית משגב. הישוב הוקם בשנת 1980 בפסגת הר הררית (שגובהו 526 מטר) במסגרת תוכנית המצפים בגליל. תנאי מרכזי לקבלה לישוב הוא החובה לעסוק במדיטציה כאורח חיים,...
