מסלול הטיול מתחיל בישוב הקטן הררית שמשתייך למועצה האזורית משגב.
הישוב הוקם בשנת 1980 בפסגת הר הררית (שגובהו 526 מטר) במסגרת תוכנית המצפים בגליל.
תנאי מרכזי לקבלה לישוב הוא החובה לעסוק במדיטציה כאורח חיים, וכיום מתגוררות בו כחמישים משפחות העוסקות בתיירות, אירוח ובמקצועות חופשיים.
התושבים משתייכים לכת הטרנסנדנטלית.
בשנת 1992, הצטרפה ליישוב כאגודה שיתופית נפרדת קיבוץ יחד.
בשנת 2005, נפתח היישוב לקליטת תושבים כללית ונבנתה הרחבה גדולה, בנוסף הוסר התנאי לעיסוק במדיטציה.
מאז ועד היום, היישוב נמצא בתהליך הרחבה ופיתוח.
כדאי לשים לב לצורת בניית הבתים בהררית, שחלקם נבנו לפי עקרונות “הסטפדיה וודה” – שיטת הידע המושלם בשפת המזרח, והכוונה לשילוב ידע קוסמי ושיטות ארכיטקטורה מתקדמות, שמתחשבות בתנאי הסביבה והמיקום כחלק מהשיקולים לבניית הבית.
במרכז הישוב מצפון לכביש הראשי העובר בישוב, תוכלו לראות בית עץ שהובא בשלמותו מפינלנד, ומיד מזרחה ממנו בית שנבנה כולו לפי עקרונות “הסטפדיה וודה”.
כאשר מתקדמים עם הכביש הראשי של הישוב לכיוון מזרח, חולפים על פני בית אבן מיוחד עם כיפות ומיד לאחריו נראה שלט המוליך אל מבדד נטופה.
מבדד נטופה קשור באופן הדוק לסיפור חייו המופלא של האב יעקב וילברנט, שהיה נזיר ואיש דת בהולנד.
בשנות מלחמת העולם השניה, היה יעקב בן 22 ושירת במנזר בדרום הולנד, קרוב לגבול עם בלגיה.
המלחמה עברה עליו ללא מאורעות מיוחדים, אך דודו, שהיה גם הוא איש דת נוצרי, התנגד מאוד לגירוש יהודי הולנד אל מחנות הריכוז הנאציים.
כתוצאה מגילויי התנגדות, נכלא הדוד בעצמו במחנה הריכוז דכאו בגרמניה, והפך לקורבן של ניסויים רפואיים שערכו בו הנאצים.
הוא סבל מאוד והיה עד לסבל הרב של היהודים במחנה הריכוז.
עם סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, חזר הדוד לביתו בהולנד וסיפר את סיפורי הזוועה שעברו על היהודים במחנות.
יעקב, איש הדת הצעיר, הושפע מאוד מסיפוריו של דודו, שחזר והדגיש בפניו את הרעיון שצריך לעזור ליהודים ולעם הנבחר ישראל, בכל מקום ובכל תנאי.
לאט-לאט התגבשה בליבו של יעקב ההחלטה לעזוב את הולנד לצמיתות, ולעבור להתגורר כנזיר נוצרי בארץ ישראל.
בשנת 1965, הגיע האב יעקב לישראל והחל לחפש מקום להתיישבות.
המשימה הייתה קשה, אך לבסוף נמצאה חלקת אדמה סלעית, כמעט נטושה, במרומי הר הררית.
האב יעקב ניהל משא ומתן עם משפחה ערבית בדיר חנא, ולאחר דיונים רבים ומעייפים, הצליח לרכוש 17 דונם במרומי ההר.
בינתיים, הצטרף אל האב יעקב נזיר נוסף – האב תומא, שהגיע ממדינת ויסקונסין שבארה”ב.
בחורף 1967, עלו שני הנזירים להתיישב בהר הררית והתגוררו בו תחילה באוהל קטן, בשאיפה להקים מנזר, מקום התבודדות על הר בגליל.
למנזר שהקימו השניים, הם קראו בשם לאורה נטופה.
Laura ביוונית פירושו מקום התבודדות של נזירים לכן השם העברי של המקום הוא מבדד נטופה.
יעקב ותומא מצאו על ראש ההר בור מים ביזנטי נטוש, ובעזרת פועלים מהכפר דיר חנא חפרו, ניקו והרחיבו אותו על מנת להכשיר אותו כדי לשמש להם כמאגר מי שתייה.
הנזיר תומא שמח מאוד בבור המים, אך האב יעקב החליט שבור המים יהפוך לכנסייה תת קרקעית על פי הפסוק התנכ”י “ממעמקים קראתיך ה'”, וכך נולדה הכנסייה שעל ההר.
במקום אותו בור מים, חצבו הנזירים בשנה הראשונה להתיישבותם מספר בורות מים בהר, המשמשים אותם לשתייה עד ימינו.
בסיוע של מתנדבים ופועלים, סללו הנזירים דרך עפר המתאימה לטרקטור, שתחבר את מקום מושבם שבראש ההר אל הכפר השכן-דיר חנא.
מהמקום, נשקף נוף פנורמי דרומה אל בקעת בית נטופה, צפונה אל הגליל העליון ומזרחה לכיוון הכנרת ורמת הגולן.
במהלך שנות השבעים של המאה שעברה, נבנו בתי מגורים פשוטים מחומרים זולים וכן חדר האוכל, שנבנה מעץ שכוסה נייר זפת, כדי למנוע דליפת גשם פנימה.
עם הזמן, הוקמו מבנים נוספים על ההר: שני מבני אבן – ספרייה ויקב, וכן בקתות קטנות מעץ ומשאריות של חומר בניין, שבהן מתגוררים שאר הנזירים והתושבים הזמניים על ההר.
בדרך כלל, מתגוררים במבדד באופן קבוע מספר נזירים ואליהם מצטרפים מתנדבים מכל העולם, שמגיעים למקום כדי לחוות אותו לזמן קצר.
במבנה, שוכנים משרד והחדר בו מתלבשים הנזירים, ומעליו חרוט אבן הנושא צלב ופעמון תלוי ממנו.
הכנסייה עצמה נחצבה בסלע מתחת לפני האדמה, והגישה אליה היא באמצעות גרם מדרגות. חלל הכנסייה מעוצב בפשטות יתרה ופונה לכיוון דרום.
המזבח עשוי אבן והוא ניצב על במת אבן שנחצבה בסלע. על המזבח מונחת מנורה, וצלב עץ פשוט ניצב לימינו.
שלושה גרמי מדרגות קטנים שבכל אחד שלוש מדרגות מוליכים אל הבמה, ולפניה ניצבים שני איקונות – האחד של המדונה והילד והאחר של ישוע.
במרכזה של הכנסייה, שולחן עשוי אבן ולאורך קירותיה ספסל אבן חצוב בסלע.
בשנת 1980, הוקם בסמוך למנזר הישוב הררית, והמקום הפך לנגיש יותר עבור מטיילים ומבקרים.
גם הנזירים יצרו קשר עם אנשי הישוב הררית ודרכם נוצר קשר עם העולם החיצון.
הקרבה להררית אפשרה לנזירים להתחבר בקלות למים ולחשמל, אך דרך החיים במנזר נשארה פשוטה מבחירה: מי השתייה והרחצה נלקחים מתוך הבורות ואין שימוש בחשמל.
האווירה במנזר נעימה מאוד.
בסמוך אליו, יש חלקות ירק ומטעים.
היום, עובר בעבודה ובתפילות, והנזירים מחליפים ביניהם תורנויות של משק הבית, כביסות וארוחות.
התפילה האחרונה בכנסיה היא בשעה 17:00 כאשר שלאחריה אוכלים יחד את ארוחת הערב.
מסיימים את היום בקריאת פרק מהתנ”ך, כאשר מדי שנתיים בערך הם מתחילים בקריאת התנ”ך מחדש.
בשנת 1988, נבנה במקום מבנה בטון-בית של ממש המשמש כמקום אירוח לאורחים המגיעים מחו”ל.
בתאריך 2.12.2005, נפטר האב יעקב וילברנט במיטתו שבמבדד נטופה כאשר הוא בן 85.
למחרת, נערכה לוויה רבת משתתפים, והאב יעקב נקבר בבית הקברות הקטן בעל הנוף הנפלא שעל ההר, כשמלווים אותו בדרכו האחרונה יהודים מוסלמים ונוצרים, ראשי הכנסייה בארץ ישראל וקרובים וידידים מחו”ל.
כשבועיים לאחר מותו, קיבלו את המקום נזירים סיליזיאנים מבית ג’ימאל שליד בית שמש.
המקום שינה מעט את אופיו: הנזירים החדשים גרים בבית האבן החדש, ואילו הנזירים הותיקים (תומא מאמריקה, קייס ההולנדי נפטר גם הוא מאז), ממשיכים להתגורר בבקתות הצנועות ולנהל אורח חיים פשוט כמקודם.
מבדד נטופה ממשיך להיות מקום מיוחד המשרה רוגע ושלווה, משדר הרמוניה של חיים בטבע ודו-קיום.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
כל מי שביקר בארץ אפילו פעם אחת יכול לראות בעין בלתי מזוינת את השכבות שנוצרו עם הזמן. אחרי הכל, האזור היה מיושב מתקופות פרה-היסטוריות והמון דתות, עמים ואימפריות כבשו, התיישבו ובנו את הארץ – בדמותם. ההרגשה שנוצרת...
המכה האחד-עשרה, מכת הקורונה, במגמת ירידה. בחגים שבאו עלינו לטובה, יצאו עם ישראל ואחותו להרים וליערות, וראו כי טוב. אולי אתם, הקוראים שלי, שיצא לכם לטייל יותר מהישראלי הממוצע, רוצים להגיע למקומות פחות עמוסים? אז ארגנתי סדרת כתבות...
כתבתי בעבר על על קריית טבעון, הישוב שחובר לו יחדיו מהישובים קריית עמל וטבעון והשכנים הבדואים שלהם, בסמת טבעון. וכמובן, אם לא ביקרתם עדיין בבית שערים ויש לכם איזשהו עניין בארכיאולוגיה או היסטוריה, אתם חייבים להגיע. אבל...
