אחד האזורים העשירים וה"ייצוגיים" של חיפה הוא מרכז הכרמל החיפאי, מסביב לרחובות הקטנים ולציר מוריה. מעניין לגלות את ההיסטוריה של המקום, מי התיישב בו ומתי ואלו סודות נשכחים יש כאן! חדש - בית קיט על הכרמל! ההיסטוריה של...
כמו שיש זוגות שעובדים ביחד, יש גם נחלים שזורמים ביחד.
נחל צפית ונחל תמר הוא בדיוק דוגמה כזו.
נחלים שאפשר ואפילו מומלץ לעשות בהם סיור משותף, כזה שמתאים למיטיבי לכת.
אז יאללה, נצא לדרך – אין סיבה לחכות!
היום נצא אל נחל צפית ונחל תמר, במזרח הארץ ומדרום לים המלח!
נַחַל תָּמָר זורם לו בצפון מזרח הנגב ועד מניפת הסחף של נחל צין, לא רחוק מבריכות האידוי של מפעלי ים המלח.
הוא זורם כ-15 קילומטרים וחלק ניכר של הנחל עובר בקניון צר, שזה יתרון לכל מטייל אוהב צל.
הוא "מצטיין" במפלים.
יש לקראת סופו שני מפלים, אחד בגובה של 14 מטר והשני אפילו מגיע ל- 20!
אנחנו נתחיל היכן שמתחיל הנחל עצמו – במצד תמר.
איך להגיע?
תקלידו "מצד תמר" בוויז והוייז כבר ייקח אתכם למקום.
ליד המצד עובר כביש 25, שאפשר להגיע אליו מכיוון ים המלח וכביש 90 או מכיוון באר שבע וכביש 40.
יש בסביבה חניון לילה, אבל כמו במקומות אחרים בדרום, לא מומלץ להשאיר רכבים בגלל הסכנה לפריצה.
אלא שכאן יש פתרון – אפשר להשאיר את הרכבים בחנייה של המחצבה הסמוכה.
כמה מילים על מצד תמר, לפני שנצא לדרך.
כמו הרבה אתרים בנגב, גם כאן הנבטים היו הראשונים שיישבו את המקום.
אלא שהשרידים שתוכלו לראות הם בעיקר מהתקופה הרומית והביזנטית.
במצד (מבצר קטן) ישב חיל מצב ששמר על "לימס פלסטינה" – גבולות הספר הרומי.
בהתחלה ישבו במקום כוחות סדירים ובהמשך – חיילי מיליציה שגם עסקו בחקלאות.
המצד הוחרב על-ידי הפרסים בשנת 614 לספירה.
שוקם בחיפזון רב, לפני בואם של הכובשים הערביים ואז ננטש סופית.
המצודה היא מרובעת, בגודל של 36 על 36 מטרים, עם מגדלים בכל אחת מארבע הפינות.
החדרים בנויים אל תוך החומה והכניסות פונות לכיוון החצר הפנימית.
מכאן נתחיל ללכת ומיד נגיע לחלק המאתגר יותר של הטיול.
אנחנו נשתמש בסולמות מתכת, יתדות וגומחות לרגליים שנחצבו בסלע על מנת להתקדם בתוך ערוץ נחל תמר.
הזכרנו כבר עד כמה המפלים כאן תלולים.
בגלל שהנחל מתחתר בחלקו העליון בשכבות של גיר קשה ודולומיט.
הדגש כאן הוא להתקדם באופן איטי, לקחת מרחק האחד מהשני.
כך אפשר לסיים את החלק הזה ב-15 דקות בערך.
בהנחה ומפגש עם קבוצה אחרת לא יצור פקק וייאט את ההתקדמות.
נקודת ציון מעניינת כאן היא שרידים של רכב שנסחף לכאן בשיטפונות בעבר.
כאן, אנחנו נגיע למפגש שבילים של שביל המסומן בירוק ושביל שמסומן כחול.
אנחנו נזרום עם הכחול, שלוקח אותנו בעלייה דרומה. אחרי העלייה אנחנו נקבל תצפית מצוינת על קניון נחל תמר.
אחרי זה, יש לנו הליכה במישור, פחות או יותר עד שנגיע לירידה לכיוון נחל צפית.
כאן, נחליף את השביל הכחול בשחור ונעצור לרגע כדי לדבר על הנחל החדש שלנו.
נחל צָפִית (בערבית: ואדי אלמֻראקאבּ) מתחיל את דרכו מערבית להר חצרה.
משם יורד לכיוון צפון ואז פונה מזרחה בדרכו לערבה הצפונית.
בחלק העליון של הנחל נובע מעיין בעל אותו שם, עין צפית.
בדרכו לנחל צין, מי הנחל "קופצים" ממפל גבוה וגם ממספר מפלים קטנים יותר, אותם נפגוש בדרכנו.
סה"כ, אורך הנחל הוא כ-25 קילומטרים.
ומימיו מגיעים בסופו של דבר לאגן הצפוני של ים המלח, דרך נחל צין ומערכות ניקוז המים של מפעלי ים המלח.
לפני שנמשיך בדרך, כדי לעצור, לשתות (או לאכול משהו) וגם להתפעל מהנוף.
מצדו השני של הגבול אפשר לראות את הרי מואב.
מדרומם – את הרי אדום, וביניהם נחל זרד.
לצד כביש הערבה שרבים מכם הגעתם איתו היום אפשר לראות את גבעות חוואר הלשון, וגם את בריכות האידוי של ים המלח ואחריהם המפעל.
פה ושם תראו את מושבי הערבה.
כאמור, אנו ממשיכים ללכת בעקבות הסימון השחור.
השביל לוקח אותנו במעלה הנחל לכיוון עין צפית.
גם כאן, חלקים גדולים של הנחל הם צרים וקניוניים.
שזה די נוח מבחינת הצל.
גם כאן, יש צורך להשתמש בסולמות וגומחות לידיים ולרגליים.
אבל זו בכלל לא אותה רמת קושי או אותו גובה כמו בנחל תמר.
אחרי הגשמים, תראו גבים שצריכים לנווט מסביבם או דרכם ויש ירידה צרה מאוד לקראת סוף המסלול.
השביל השחור לוקח אותנו מזרחה ונגיע לנקודה בו נפגש המסלול שלנו עם כביש 90.
נמשיך במקביל לכביש בשביל אדום עד שנגיע לתחנת דלק.
שם נוכל להיפגש עם הרכב שייקח אותנו הביתה, עייפים ומרוצים.
הגיע הזמן להתייחס לפיל שבחדר ולסיבה שרוב האנשים בארץ שמעו על נחל צפית.
האסון שנקרא על שמו של הנחל.
ב-26 באפריל 2018, נהרגו בנחל תשע נערות ונער אחד, תלמידי המכינה הקדם-צבאית בני ציון.
הסיבה המיידית למותם הייתה שיטפון בזק, שבתורו נגרם בגלל גשמים עזים במיוחד יחסית לעונה.
מסוקים של יחידת 669 וחיל האוויר בכלל והמתנדבים שונים הצליחו לחלץ חלק מהנערים, שסבלו מהיפותרמיה והיו זקוקים לטיפול רפואי.
על שמו של הנער שנספה, צור אלפי, נקראת כיכר במזכרת בתיה.
האם האסון היה בלתי נמנע?
ממש לא!
החזאים ידעו על הגשמים והמליצו לא לצאת לטיולים באזור.
זה הכרחי לשמוע לחזאים.
מה גם שאנחנו לא יכולים לדעת מה קורה במעיינות במעלה הנחל ואין לנו דרך לדעת אם הערוץ מלא במי גשם, עד שמגיע שיטפון.
המים שקטים ולרוב לא שומעים אותם מתקרבים, עד שכבר מאוחר מדי להגיב.
בנוסף לבדיקת מזג אוויר לפני כל טיול, חייבים לבדוק אם המסלול פתוח עם הרשות הטבע והגנים.
לעיתים חייבים לסגור מסלולים בגלל סולם שנשבר או שביל שניזוק.
כמו שאתם מבינים, כל נחל יכול להיות מסוכן, אם לא נזהרים.
צריך להתכונן לכל טיול במלוא הרצינות.
ואם יש אפשרות, להיעזר במדריך שאתם סומכים עליו.
תמשיכו לצעוד וליהנות!
אחד האזורים העשירים וה"ייצוגיים" של חיפה הוא מרכז הכרמל החיפאי, מסביב לרחובות הקטנים ולציר מוריה. מעניין לגלות את ההיסטוריה של המקום, מי התיישב בו ומתי ואלו סודות נשכחים יש כאן! חדש - בית קיט על הכרמל! ההיסטוריה של...
נחל ג’ילבון – ואדי דבורה הנחל ג’ילבון נקרא ע”ש כפר בדואי סמוך, חלקו המרכזי, דַּבּוּרָה משמר שם כפר דבורה היהודי מתקופת המשנה והתלמוד. על פי זאב וילנאי, מקור השם באחד ממיני קטניות הנזכרות בתלמוד ירושלמי – גילבונא....
תל חצור הוא התל המקראי הגדול ביותר בארץ ישראל. שטחו כ-800 דונם והוא נמצא בגליל העליון בסמוך לקיבוץ איילת השחר, ממערב לקיבוץ. שמו בערבית של התל הוא “תל אל קדח”. בדרך לתל נעצור לברכה בסמוך לתל חצור,...