לוחמות שרה אהרונסון וציפורה

החודש מרץ מתחיל ואיתו מגיע כל שנה יום האישה הבינלאומי.

החלטתי לכתוב סדרה של כתבות על הנשים בהיסטוריה של העם היהודי.

ובחרתי להתחיל בסיפורן של שתי נשים פורצות דרך.

שרה אהרונסון, המכונה גם "שרה גיבורת ניל"י" וציפורה זייד, שלא הייתה רק "אשתו של".

אלא חלוצה מרשימה בזכות עצמה, למורת רוחה של החברה, לעיתים.

טיול נשים בזכרון יעקב
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

המרגלת הצברית הראשונה?

מלחמת העולם הראשונה הייתה נקודת המפנה של החלום הציוני.

ההתיישבות בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני תמיד זכתה לחשדנות בעיני השלטונות.

ויהודים מסוימים בארץ ישראל ראו עתיד בשיתוף פעולה עם הבריטים, על מנת לקצור פירות בעתיד.

אחת מהם הייתה שרה אהרונסון, ילידת זכרון יעקב, אולי הדור הראשון של הצברים.

קשה למצוא, אולי, מישהי יותר מתאימה או מוכשרת לתפקיד המרגלת שיעד לה הגורל.

היא למדה בעצמה צרפתית וגרמנית; וידעה גם יידיש, טורקית וערבית, אגרונומיה ובוטניקה, וסייעה לאחיה אהרון בחווה האגרונומית שהקים בעתלית.

על "התחנה לניסיונות חקלאיים בעתלית" כתבתי בעבר.

אם זה לא מספיק, היא ידעה לרכב על סוס ולירות באקדח.

שרה אהרונסון,
מקור

נוקמת את נקמתם של חלשים

בשנת 1914 נישאה לחיים אברהם, סוחר יהודי אמיד, נסעה בעקבותיו לקושטא (איסטנבול, במונחים של היום).

היא התגוררה איתו מעל שנה, אך בני הזוג לא הסתדרו ושרה נסעה חזרה למושבת הולדתה.

בדרך, היא מצאה סיבה אישית, ולא רק אידיאולוגית להילחם בתורכים.

היא ראתה במו עיניה את הטבח שביצעו הטורקים בארמנים.

עדותה הגיע לבריטית דרך אחיה אהרון, זה שבנה וניהל את המחתרת ניל"י ( נצח ישראל לא ישקר).

אגב, לוח זיכרון ארמני לרצח עמם אפשר לראות בחיפה, בואדי ניסנאס, ליד הכנסייה הארמנית.

זהו לוח אבן מאבן געשית ועליו צלב מרשים ושני מלאכים.

לאחר המלחמה, בעלה חיים אברהם הגיע לחיפה ובנה בית בשכונת בת גלים.

פגישה עם הגורל

שרה פעלה באופן אקטיבי נגד האינטרס העות'מאני.

היא נסעה ברחבי האימפריה, אספה ידיעות והעבירה אותם לבריטים במצרים.

פעם, שהפליגה בספינת ריגול בריטית למצרים, הפציר בה אחיה אלכסנדר להישאר, אך היא המשיכה במלאכה המסוכנת.

בסתיו שנת 1917, נתפסה אחת מיוני הדואר ששלחה אהרונסון עם מסר לבריטים.

הלשנות ושבירתו של נעמן בלקינד, אחד מחברי המחתרת, נתנה לשלטונות התורכים את קצה החוט שהוביל לתפיסתה של שרה.

היא לא נשברה תחת עינויים ומכות.

לפני העברתה לבית כלא בדמשק, ביקשה להחליף את בגדיה המוכתמים בדם, הוציאה אקדח ממחבוא וירתה בעצמה.

היא נפטרה מספר ימים מאוחר יותר והפכה להיות סמל להקרבה.

עם זאת, בגלל התאבדותה, הייתה בעיה לקבור אותה בבית קברות יהודי.

לכן מסביב לקברה בבית הקברות בזכרון יעקב יש גדר סמלית – קברה הוא כביכול "מחוץ לגדר".

על מצבתה אין שום כתובת מיוחדת, אבל החלו לעלות לקברה כבר בשנת 1935.

היא מונצחת גם בבית אהרונסון, שם תוכלו לראות את הסליק ממנו שלפה את האקדח הגורלי ואת האקדח עצמו.

בשנת 2015 נפתחה לביקורים גם מנהרת מילוט מתחת לבית אהרנסון.

בית הקברות זכרון יעקב
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

הכרטיס לארץ ישראל

סיפורה של ציפורה זייד אינו טרגי כמו זה של שרה אהרונסון.

הוא מדבר על חיים לצד הקושי.

לארץ ציפורה הגיעה כמעט במקרה.

אחותה רצתה לעלות לארץ, אבל ויתרה ברגע האחרון וציפורה לקחה את הכרטיס.

היא אולי התכוונה לחזור.

אבל אז פגשה את אלכסנדר זייד הצעיר והשרמנטי ולפי יומנו "לבסוף הכרענו, ארץ ישראל ואני – והיא החליטה להישאר."

בשנת 1908 עברה יחד עם אחותה, אלכסנדר זייד ועוד שישה חברים מקבוצת הסתתים לחוות הקולקטיב סג'רה.

בהמלצת נהג פרדות מוסלמי, היא התחפשה לגבר בדרכה לסג'רה, דבר שהשפיע על החלוצות שפגשו אותה שם.

היא לא הסתפקה רק במהפכה בלבוש.

אלא גם דרשה וקיבלה את חלקן של הנשים בעבודות "גבריות" כמו החריש ועבודה בשמירה.

בחוות סג'רה ביקרנו במאמרים בעבר, אבל שווה לחזור לשם ולראות עד כמה המקום הזה מרשים והיסטורי.

ציפורה זייד על הסוס, תחילת שנות ה-30
צילום: טלי רווה זייד

השומרים הנודדים

לא פלא שהיא ובעלה לעתיד אלכסנדר היו ממקימי ארגון השומר.

כשומרים, נדדו ציפורה ואלכסנדר מישוב לישוב.

בהם זכרון יעקב, בו עבדה ציפורה כעוזרת אישית של הרופא הלל יפה, בחדרה, בתל עדשים ועוד.

ביום חתונתה בחדרה, היא וקבוצת שומרים שאיתה השתתפו במרדף חמוש אחרי מבוקש ערבי.

בשנת 1916, משפחת זייד, עכשיו עם שני ילדים צעירים, היו ממקימי כפר בר גיורא.

יחד עם אנשי השומר אחרים כמו ישראל ומניה שוחט, יוסף טרומפלדור ועוד.

השם הוחלף במהרה ב"כפר גלעדי", אחרי מותו של ישראל גלעדי, ממקימי הישוב ובעלה של קיילה, אחותה של ציפורה.

המקום הוא מוקד להנצחת אגודת "השומר".

שם נמצא "בית הראשונים" של הישוב.

וגם "מוזיאון השומר" וחלקת "השומר" בבית הקברות.

לזכרו של טרומפלדור ואנשיו, הוקמה אנדרטת "האריה השואג" המפורסמת, גם היא בסמוך.

אנדרטת האריה השואג, כפר גלעדי
צילום: ד"ר אבישי טייכר

האישה שבנתה את דמותו של "השומר"

בגלל חילוקי דעות עזבה משפחת זייד את כפר גלעדי והתיישבה בגבעות שייח אבריק, במקום שיקרא לימים "בית זייד".

הם רצו לעבוד ברעיית צאן, אבל המצב הביטחוני והכלכלי, כמו גם ניסיונם המוכח כשומרים החזיר אותם לעבודה באבטחת ישובים והקמה של מעין ארגון שמירה מקומי.

ב-10 ביולי 1938, כשהיה בדרכו משייח' אבריק לגבעה הסמוכה בה הייתה ממוקם גרעין אלונים, נרצח אלכסנדר זייד.

לאחר הירצחו, הקדישה ציפורה את חייה להנצחת בעלה.

בין השאר יזמה את הקמת פסלו הרכוב ששומר על הדרך ליד קרית טבעון של היום.

המושב בית זייד נמצא סמוך למה שהיה פעם בית משפחת זייד, אם כי הבית קרס בשנת 1950.

ציפורה זייד נפטרה בשנת 1968 ונקברה סמוך לבעלה בבית הקברות של אגודת השומרים בקריית טבעון.

נשים כה שונות מציגות שאין דרך אחת להיות לוחמת, אין דרך אחת להיות אמיצה.

שתיהן – השראה אישית עבורי ואלפי נשים ישראליות במרוצת הדורות.

פסל השומר אלכסנדר זייד
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

נהניתם לקרוא את הכתבה על לוחמות? אולי תרצו לקרוא גם על 'היפות והאמיצות'

בואו תקראו כתבה נוספת מסדרת הכתבות על אישים – לחצו כאן