אני אוהבת להדרים ולהצפין לכל רחבי הארץ. אם תשאלו אותי מה אני אוהבת יותר - את הגולן או את הנגב, אני אעמוד מבולבלת ואובדת עצות ולא אדע מה לענות. אני אוהבת את כל הארץ. אתם בוודאי יכולים להרגיש...
כבר כשהייתי ילדה, החלו לדבר על איכות הסביבה ולהתעסק בשאלות כמו "עד כמה הפעילות האנושית פוגעת במרקם העדין של הטבע?" ו-"איך ניתן לשמר את הסביבה?".
היום, המושג החדש הוא "קיימות".
זה מעבר לשימור הסביבה – המצב אינו מזהיר וצריך להתחיל לשקם את הסביבה.
זה אומר לפעול בכלכלה ובתעשייה בצורות חדשניות שמורידות את הפגיעה העתידית והשחיקה של משאבי הטבע למינימום.
בואו נבקר במקומות בארץ שבהם ניתן לדבר על איכות הסביבה וקיימות.
יש מעט מאוד מקומות בארץ עם שם גרוע יותר מ"חיריה".
המקום לא החל את דרכו כמזבלה – אל-ח'ירייה היה כפר ערבי גדול למדי, עם קשר לישוב הפלשתי העתיק בני ברק.
התושבים הערבים של "אבן איברק" שינו את שם הישוב שלהם ל"אל-ח'ירייה" כדי להבדיל את עצמם מהמושבה היהודית החדשה "בני ברק".
הכפר נכבש וננטש ב-1948 ומספר בודד של בתים שרדו ואפילו מאוכלסים עד היום.
בשנת 1952, הוקמה דרומית לשטח הכפר מזבלה ששירתה את ערי גוש דן.
עד שנת 1998 האתר כיסה 450,000 מטר רבוע והפך לשם דבר – גם אנשים הרחק מהמרכז השתמשו ב"חירייה" כשם נרדף למזבלה וריח רע.
ענני שחפים באו לאכול מהפסולת שנערמה עד גובה של 60 מטר.
אבל אנחנו לומדים.
הבנו עד כמה המקום הוא מפגע סביבתי.
בין אם זה גז מתאן דליק שנוצר, נוזלים שמגיעים למי תהום או ריכוזים לא בריאים של ציפורים שעלולות לפגוע במטוסים.
אחרי שהמקום נסגר, החלה מלאכת השיקום.
בשנת 2005 קיבל "פארק איילון ע"ש אריאל שרון" החדש תקציב ודברים החלו לזוז.
כאן הוקם מפעל מסוג (Refuse Derived Fuel (RDF שמייצר דלק מפסולת.
הר הפסולת הענקי שהזכרנו קודם עובר היום שיקום.
המתאן נשאב ממנו ומשמש כדלק, מי הגשמים עוברים ניקוי ומשמשים להשקיה וההר מתכסה בצמחים, שבילי סיור ונקודות תצפית.
נטפס על תצפית שכזו על מנת לראות מה הצליחו לעשות עד כה ומה עוד יתווסף בעתיד – יש פרויקטים נוספים בבניה!
בית הספר החקלאי המיתולוגי "מקווה ישראל" נמצא לא רחוק, אז תוכלו לשלב אותו בטיול.
כתבתי על "מקווה ישראל" בעבר.
עוד מקום בעל שם בתחום טיהור הפסולת הוא "מכון טיהור שפכי גוש דן" (בראשי תיבות: השפד"ן).
הוא פועל בחולות ראשון לציון משנת 1969.
לאורך השנים, המפעל השתפר במילוי ייעודו – כך, בשני שלבים, הוקם המכון המכני-ביולוגי לטיפול בשפכים.
הראשון הושלם בשנת 1987 והשני בשנת 1996.
המפעל מטפל בשפכים של כ-2 מיליון אזרחים של גוש דן ומייצר מים לחקלאות בכמות שהופכת אותו לספק המים השני בגודלו בארץ, אחרי המוביל הארצי.
תוכלו להכיר את פעילות המפעל החיוני הזה ותרומתו לסביבה בביקור במרכז המבקרים איגודן במערב ראשון לציון, שנמצא בלב מפעל פעיל.
בנוסף לפעילות הסברתית, יש במקום גם תערוכות מתחלפות שמתרכזות באיכות הסביבה, קיימות ומחזור.
מרכז המבקרים הוא מקום מאלף.
המקום מעוצב בצורת צינורות המוארים בכחול ומאפשר להבין את התהליכים שעוברים שפכים ואת האתגרים הניצבים בפני במפעל המרשים הזה.
פסולת אנושית אינה הדרך היחידה בה האדם פוגע בטבע.
אחד המפגעים הסביבתיים והאסתטיים הגדולים בארץ הן המחצבות.
לפעמים, מדהים לחשוב שבני אדם, יצורים קטנים סך הכל מול איתני הטבע, יכולים לגרום להרס סביבתי רב כל כך.
יש מחצבות בכל מקום בארץ, אבל בהר אביטל, אלו היו דווקא הסורים אלה ש"נגסו" בהר.
המקום שימש לכריית סיקורייה, אבן שמשמשת בעיקר לגינון.
כאן, על חורבות המחצבה, הוקם "פארק וולקני אביטל", בו תוכלו ללמוד על העבר הגעשי המרשים של ההר ושל הגולן כולו.
כדי להדגים את הפעילות הוולקנית, במחצבה הוקמו מספר "הרים" קטנים בדמות הרי געש.
בלילה, אפשר לראות מופע אורקולי שמדגים את ההתפרצויות, זרימת הלבה ועוד.
בנוסף, יש מספר מייצגים גיאולוגיים ייחודיים.
שווה לבדוק את הזמנים והתאריכים של המופע מראש.
יש עוד מספר מחצבות אחרות בארץ שעברו שיקום בידי "הקרן לשיקום מחצבות".
כמובן, קיימות אינה חייבת להיות בקנה מידה גרנדיוזי.
למעשה, זו האחריות של כולנו לתת כתף, כל אחד בתחומו.
רוצים דוגמה?
דני קוגן, אב לילד עם צרכים מיוחדים, הקים מפעל בשנת 2008 ושמו אקומיוניטי.
מפעל שהורג שתי ציפורים במכה אחת, אם יוּתר לי להשתמש בדימוי כל כך אנטי-אקולוגי.
מפעל שפועל לקידום והעסקת עובדים עם צרכים מיוחדים ומוכר ציוד מחשוב מחודש.
לפטופים שהיו נזרקים לפח ומזהמים הופכים שוב להיות מוצר מדף במחירים הוגנים.
כל זה – ועדיין, זה עסק רווחי לכל דבר!
חוות רום בכמון עושה דבר דומה – היא מפגישה בין מתמודדי נפש לבין עיזים.
לעזור לאנשים להשתקם או לעשות גבינות מעולות? כבר לא צריך לבחור.
החווה מקדמת חקלאות בת קיימא, עם שימוש בקומפוסט ומתרחקת מחקלאות תעשייתית מזהמת.
עוד בתחום החקלאות – יקב לֹטם, אחד היקבים האורגניים היחידים בישראל והגדול ביותר מביניהם.
תוכלו לטעום את ההבדל ולהבין את חשיבות החקלאות האורגנית בביקור טעימות במקום.
כן, מזל שיש מי שישמור עליה יפה.
מרכז תפיסת עולם פועל בבית המועצה לישראל יפה שטובל בירוק – בליבו של פארק הירקון בתל-אביב, הפארק המטרופוליני הגדול בישראל.
בין נחל הירקון לשדרות רוקח בניין ששטחו 2,600 מ"ר, והוא מוקף בכ-4,500 מ"ר של גן מרהיב.
גן שבעת מינים על הגג הירוק בא לתת דוגמא לייצור אנרגיה מתחדשת.
לוחות סולריים, שימוש בפתחים שתופסים אור ומאירים את החלל הפנימי המשמש לסדנאות, כנסים, הכשרות ואפילו כולל מוזיאון העוסק בטביעת רגל אקולוגית ובלימודי סביבה וקיימות.
חלק גדול מהקיימות מבוסס על חשיבה לטווח ארוך, אבל חשוב גם לא לשכוח את לקחי העבר.
"איגוד ערים" הקים פארק בסח'נין בן עשרות דונמים שמוקדש לבנייה ירוקה, שימור אנרגיה ומחזור פסולת.
חלק מהפארק הוא בתהליכי פיתוח עדיין, אבל "הבית הירוק" שווה ביקור.
כאן משלבים בנייה ערבית מסורתית עם קולטים סולאריים וארובות קירור שמזכירות במשהו את מגדל הקירור בנאות סמדר שבדרום (עוד מקום שחובה לבקר בו).
הבית המסורתי הוא כבר אקולוגי יותר, מותאם לאקלים ומפחית שימוש במזגנים.
אבל אפשר להתאים אותו עוד יותר לצרכים האקולוגיים והאנושיים של המאה ה-21.
אנחנו נצטרך חשיבה מסוג זה כדי להתמודד עם אתגרי העתיד.
אני אוהבת להדרים ולהצפין לכל רחבי הארץ. אם תשאלו אותי מה אני אוהבת יותר - את הגולן או את הנגב, אני אעמוד מבולבלת ואובדת עצות ולא אדע מה לענות. אני אוהבת את כל הארץ. אתם בוודאי יכולים להרגיש...
לפעמים, אני נוסעת מחיפה לתל אביב ברכבת. אחרי שאני עוברת את תחנות חיפה, בדרך לבנימינה והמרכז, יש תחנה אחת שחולפת בחלונות של הרכבת, בלי שהרכבת עוצרת בה. זאת תחנת עתלית. במידה זו או אחרת, כך גם העיירה הזו...
גני הנדיב, גני נוי מטופחים ויפים ומאחוריהם מערכת שבילים ברמות קושי שונות, ממסלולים קלים למעיין עין צור ושביל האחוזה ועד מסלול הנשרים. מוזמנים להליכה נעימה כאשר למרגלותינו משתרע נוף בקעת הנדיב, המעובדת בעיקר בכרמים ובמטעים אשר...