למה לנסוע למדבר?
כמות הסיבות היא מגוונות כמו כמות האנשים, כמובן.
אחת הסיבות החשובות בשבילי היא שקט ושלווה.
בואו ונגלה את החלק השקט באזור פתחת ניצנה.
עץ ירוק אחד באמצע המדבר מרגיש כמו מתנה מיוחדת וחורשה שלמה מרגישה כמו נס.
בגלל זה, האקליפטוסים והאשלים של יער ניצנה נראים קסומים.
ממש בצמוד לגבול המצרי, מרחק קצר על כביש 211 מצומת ניצנה.
היער צומח במקום לפחות שלושים שנה ונשתל על ידי קק"ל.
הוא פופולרי אצל הצעירים שלומדים בניצנה.
גם למטיילים מהצפון וחיילים ששומרים על הגבול, רק קילומטר מכאן, ומפטרלים על הגדר.
בשנת 2015, הציבה קק"ל פינת מרגוע לזכר הסמל ארז שגיא מחיפה.
הוא נהרג בקרב מול החמאס במבצע "צוק איתן".
לוחם הגבעתי אהב מאוד את חולות המדבר ומשפחתו בחרה להנציחו כאן בנגב.
שולחנות הפיקניק שבמקום, מתחת לצילם של האקליפטוסים, מזמינים את המטיילים לעצור ולחשוב, אבל חשוב להביא מים, כי לא היה ברז במקום, בפעם האחרונה שבדקתי.
דרך החורשה עוברת עבודתו של דני קרוון ז"ל בשם "נתיב השלום".
זהו טור ארוך של עמודים שמזכירים ארכיטקטורה ביזנטית וניצבים כ-30 מטר האחד מהשני.
על ראש כל עמוד חרוטה המילה "שלום" בשלל שפות מהעולם.
טור העמודים הזה, באורך שניים וחצי עד שלושה קילומטר, מתחיל מתחת תל ניצנה, ליד האנדרטה לחטיבה 8, וממשיך עד לגבול מצרים, ליד מסוף ניצנה.
דני קרוון החל להציב את העמודים בשנת 1996, לציון הסכמי השלום עם מצרים שנחתמו על-ידי מנחם בגין.
כתבתי עוד על דני קרוון האיש ויצירותיו בעבר.
אנדרטת "נתיב השלום"
מקור
אגב מעבר גבול ניצנה.
לא רחוק מהמעבר, בצד הישראלי, הוצבה אבן ציון בשם "חץ הדורות".
זהו פרויקט צבאי כלל-ארצי שמנציח שיתופי פעולה בין צה"ל לצבאות זרים או למשקיפים דיפלומטיים.
במקרה הזה, האבן מציינת את עבודתם של ועש"ן (ועדות שביתת נשק הבינלאומיות).
הם הגיעו לכאן כדי לקבוע היכן יעבור גבול ישראל-מצרים.
שני הצדדים השתמשו בהן על-מנת להעביר הודעות בין המדינות העוינות ולמנוע חיכוכים.
"חץ הדורות" מנציח גם את קציני הקישור מהצד הישראלי והמצרי.
מספרים, לדוגמה, על סא"ל ירוחם כהן שחלק חדר עם קצין מפקדה מצליח בשם גמאל עבדל נאצר בועידה ברודוס.
כמחווה של רצון טוב, אם לא פיוס.
אבן הציון הוצבה בשנת 2019, בהשתתפות נציגים ישראלים ומצריים ונציג כוח המשקיפים הרב לאומי שמפקח על גבול השלום.
צילום: Zion Susi Photography
אחרי שביקרנו במעבר ניצנה, אולי בא לנו להירגע לגדות אגם?
ברור!
אז בואו איתי לאגם עונתי בין המושבים כמהין וקדש ברנע.
את האגם מזין אחרי הגשמים נחל ניצנה הרחב.
האגן בו נקווים מי הגשמים היה פעם מחצבה, שננטשה זה מכבר.
אפשר להביא שמיכה וחברים.
להשתכשך או אפילו לשחות, אם המים עמוקים מספיק.
תזכרו רק שהמים תלויים בעוצמת הגשמים בחורף ודרך מתייבשים לקראת הקיץ.
כמובן, במדבר אין מציל, אז תשמרו על עצמכם!
ניצנה, מבט מהאוויר
צילום: Etan J. Tal
המהדרין יכולים להביא כובע קש מהבית, להביא סל פיקניק ולצאת להצטייד ביין מקומי, לפני שאתם יוצאים "לשטח".
יש יין מקומי בנגב?
בוודאי – רק תגיעו לניצני סיני, הידוע גם בתור קדש ברנע.
היקב הוקם לפני עשרים שנה, בשנת 2000 הרחוקה.
זה הופך אותו לאחד היקבים הראשונים במדבר הישראלים, אם לא הראשון.
הגפנים צומחות בהר נגב ורמת נגב, בקרקע לס, תחת השמש הקופחת ביום וסובלות מקור עז בלילה.
ושענבים סובלים – היין נהנה!
לדוגמה, בשנת 2020 יינות אקסודוס אדום וקברנה פרנק של היקב זכו בתחרות טרה וינו 2020.
קצת פרטים לחובבי היין.
"אקסודוס אדום" הוא יין אדום יבש המורכב משני זנים – מלבק ופטיט ורדו.
שני הזנים יושנו בנפרד והוחזרו ליישון נוסף – סה"כ 30 חודשים!
מצד שני, קברנה פרנק רמון הוא יין זני, בצבע סגול-אדמדם וטעם בעל חמיצות נעימה עם סיומת שוקולדית.
מי שזה עשה לו חשק לקינוח, יכול גם לנסות את "יין פורט מדברי" .
היין מורכב מ- 70% קברנה סוביניון 30% שיראז, כשהענבים נבחרו במיוחד על-מנת שתהיה להם רמת סוכר גבוהה.
לא ניסיתי אותו, אבל מספרים לי שטעם הפורט הוא דומה לפרי שחור בשל, טבק, שוקולד ותבלינים.
צילום: קהילת תיירות מתחדשת כל הלב
כמובן, אנחנו לא יכולים להגיע לישוב קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ בלי לדבר עליו.
המושב הזה הוקם בשנת 1977 בצד המצרי של הגבול, עוד כשסיני הייתה בשליטת ישראל.
שם המושב הוא בהשראת קדש ברנע המקראית, בה חנה עם ישראל כשמשה שלח את המרגלים לארץ כנען.
כשהוחזר השטח לשליטת מצרים, מושבניקים עברו את הגבול והקימו את נִצָּנֵי סינַי במקום היישוב שננטש.
למרות שהשם הרשמי של המקום השתנה, התושבים ממשיכים לקרוא למושב "קדש ברנע" וגם אחד היינות של יקב רמת נגב נקרא בשם זה.
בישוב הקטן יש עוד מספר מקומות שווים.
מסעדת "הבוטקה" מגישה המבוגרים, בשר מעושן ומעורב ירושלמי וזוכה בביקורות מרוגשות.
פיצה "חואניטה" מתמחים בפיצה שעברה התפחה של לפחות 24 שעות.
אבל חוטאים גם בחומוס מסבחה, שקשוקה, סלטים בהרכבה אישית, מרקים, טורטייה ומה לא!
אפשר להזמין "לשטח", כל עוד השטח נמצא ליד הדרכים הראשיות או בסיס צבאי בסביבה.
לבסוף, מגניב לבקר ב"בית הדבש – קדש ברנע".
שם נלמד על חיי הדבורים, ונקנה הביתה דבש רגיל.
או שאפשר לנסות דבש מפרחי אקליפטוס או דבש עם ספירולינה או קינמון, למשל.
לפני שניסע הביתה, נסיים במקום יפה ונוגע.
כאן, בקדש ברנע נמצא עמוד נוסף של דני קרוון.
אלא שהעמוד הזה שוכב.
דני הציב את העמוד הזה לזכר חברו, לוחם הפלמ"ח והצלם מיכה פרי, שעזר לדני קרוון לבנות את נתיב השלום ונפטר במהלך ההתקנה של היצירה.
מסביב, צומחת "חורשת העמוד הנופל", לזכר האדם מיוחד.
מיכה היה הצלם שצילם את הנפת דגל הדיו באום רשרש, אילת של ימינו.
ראש הביטחון על הספינה "אקסודוס" ומנכ"ל אגודת "דור הפלמ"ח" במשך שנים רבות.
יהי זכרו ברוך.
זהו להיום על פתחת ניצנה שבסמוך לגבול עם מצרים.
נתראה בשבילים!
סיור בפתחת ניצנה
צילום: קהילת תיירות מתחדשת כל הלב
שלושת הדתות המונותאיסטיות הגדולות לא מסכימות על הרבה דברים, חלקם מהותיים וחלקם פחות. מה שאין ויכוח עליו הוא נביאי ישראל שמואל הנביא חשוב ומקודש לכל הדתות. היום נבקר בנבי סמואל (אַ-נַבִּי צַמְוִיל) ונגלה מקום מרתק וספוג היסטוריה. נביא ומסעו...
כשם שישראל, במידה רבה, הושפעה ממנהיגה הראשון, דוד בן גוריון והתפקיד של נשיא ארה”ב נתפר למידותיו של ג’ורג’ וושינגטון, כך חיפה, במידה רבה, עוצבה על ידי אבא חושי, ראש העיר הראשון של חיפה אחרי קום...
איך זוכרים אדם? האם זוכרים לו חסד נעורים, כשהיה יפה בלורית ותואר? האם זוכרים אותו בבגרותו, אישיותו מגובשת, דעותיו מוצקות ובוטחות - איש משכמו ומעלה? או שזוכרים אותו כמו שהיה בסוף, על כל הצלחותיו ומגרעותיו, מפוקח (או ציני)? אנחנו ננסה...
