העלייה לביריה

מתחילת העלייה השנייה, הסיפור הציוני מתואר מנקודת מבט חילונית.

אחרי הכל, היו אלו החילונים שהובילו את התרבות הישראלית החדשה, שעבדו על מנת לבנות את הארץ.

הם גם יישבו נקודות מרוחקות והרחיבו שטחים בשליטה יהודית, לא?

כן, אבל זה לא מספר את כל הסיפור.

הנה סיפור לדוגמה,

סיפור בו הדתיים הציונים היו חוד החנית ההתיישבותי.

זהו סיפורה של ביריה ועל זכותה להתיישבות במקום.

הנציב העליון הבריטי הרברט סמואל, 1922
מקור: American Colony (Jerusalem)

הספר הלבן – תמונת מצב

לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה רצתה האימפריה הבריטית דבר אחד יותר מכל –

שקט ושיתוף פעולה במושבות ושטחי המנדט הבריטי.

בשנת 1939 פורסם "הספר הלבן" ועימו "תקנות העברת קרקעות".

התקנות הקשו על העברת קרקעות מבעלות ערבית לבעלות יהודית.

בנוסף השטח המיועד ליהודים הוגבל ל 5% משטחה של ארץ ישראל.

הפלמ"ח החליט על הקמת היאחזויות במקומות מבודדים, לצרכים ביטחוניים וגם על מנת לטרפד את קיום התקנות.

ב-8 בינואר 1945 גרעין של המחלקה הדתית של הפלמ"ח יישב את ביריה.

קצת עליהם: המחלקה הוקמה בשנת 1942 בקיבוץ גן יבנה.

אבל מאוד מהר עברה להתגורר ב"עיינות" (היום כפר הנוער עיינות, בשטחה של המועצה האזורית גן רווה).

הכפר ידוע יותר כמשק פועלות ותוכלו לבקר ב"בית המרכזי" ששימש את הנהלת המקום.

אותו בנה האדריכל ריכרד קאופמן.

מבנה הרפת של פעם משמש כמוזיאון של המקום ובית הכנסת הישן משמש כספריה.

כמו-כן, מחוץ לבית הספר יש חניון בו שלושה עצי שקמה עתיקים וסֶבִיל (מזרקת שתיה) שהקים במאה ה-19 מחמוד אבו נבוט, מושל יפו דאז.

ביריה,
2 חברות הקבוצה ליד האוהל, 1947
צילום: יעקב רוזנר

חילופי יריות בביריה

בחזרה לביריה – הראשונים שישבו בביריה היו בני המחלקה הדתית, שנשלחו למקום כמשימה צבאית-ביטחונית.

הם לא התכוונו להקים כאן ישוב, אלא להכשיר את המקום לפעולות עתידיות של הפלמ"ח.

וגם כתחנת מעבר למעפילים שהסתננו לארץ דרך סוריה.

המאורעות שהובילו לפינוי הראשון של ביריה החלו בצפת הסמוכה.

כוח פלמ"ח תקף תחנת משטרה בצפת, על מנת לחלץ 11 חברי פלמ"ח שנחשדו בסיוע למעפילים.

הפעולה לא צלחה וחולית הפלמ"ח נסוגה והטמינה את נשקה בביריה.

חולייה נוספת תקפה, כחודש לאחר מכן, את מחנה הלגיון הערבי בהר כנען ופצעו זקיף.

בנוסף, נפצע כלב שעבר במקום וכמה פרטי לבוש הושארו בשטח על ידי הפלמחניקים.

תוכלו לראות את סמלי השלטון הבריטי שאותם תקפו בשתי מצודות שבנו הבריטים.

מבנה משטרת צפת המנדטורית משמש כיום את המכללה האקדמית צפת ותחנת הר כנען – את משטרת צפת.

על המכללה עדיין אפשר לראות פגיעות של קליעים, כנראה משנת 1948.

חילופי האשמות ביום

כלב משטרה מצא את החוליה לפי הריח וכתמי הדם.

החיפוש בביריה העלה סליק ומסמכים מחשידים.

כל 24 המתיישבים נעצרו, עונו קשות וקיבלו תקופות מעצר, על כך שהפעילו מחנה אימונים בלתי חוקי, כך לפי הבריטים.

את מיקום הסליק מסמנת אנדרטה עם סמלי הפלמ"ח ותנועת הנוער "בני עקיבא".

שני נוטרים יהודים שנשלחו לשמור על המקום מצאו בניין שזה עתה ננטש, עם אוכל שעדיין מונח על צלחות.

זה הזכיר להם את הריסות פומפיי המפורסמות.

את הנוטרים מציין פסל פח ששומר על חומות בירייה עד היום.

מהר מאוד, פינו את הנוטרים ואת המקום תפסה יחידה בריטית.

דיברתי הרבה על המקום והחשיבות שלו, אבל לא תיארתי איך הוא נראה, עדיין!

ובכן, המצודה בנויה מאבנים מחוזקות בטיט.

היא מוקפת חומה בחלקה האחד ובחלקה השני – הבניינים במתחם בנויים צמוד אחד לשני ויוצרים חומה.

בשתי פינות בחומה עומדים בגאון מגדלי אבן, כשאחד מהמגדלים גדול מהשני.

את התכנון ביצע האדריכל יעקב מטריקין, שכיהן כראש המחלקה הטכנית בסוכנות היהודית.

היא הייתה חשובה מאין כמותה גם באופן עקרוני, בגלל שהבריטים לא העזו לפנות ישוב יהודי קודם לכן וגם לביטחון יהודי צפת בעיר שהיה בה רוב ערבי.

והישוב העברי לא התכוון לוותר.

ביריה לאחר סופת שלגים, 2013
צילום: Hanay

פורים דְבִּיריה

14 במרץ 1946 נפל על פורים – וגם על ציון יום הקרב על תל חי.

במסווה התארגנות של עלייה לתל חי, עלו אלפי בני נוער על תל חי, מלווים באנשי "ההגנה" שארגנו את העלייה וחיילים יהודים משוחררים ששירתו בצבא בריטניה.

התהלוכה נחסמה על ידי הבריטים, אבל הצועדים ירדו מאוטובוסים וצעדו ברגל.

הם החלו להכשיר את הקרקע ל"ביריה ב'", לא רחוק מביריה המקורית.

את העלייה לביריה נהגו לציין כ"פורים דְבִּיריה" מאוחר יותר.

הבריטים נהגו בעורמה – הם הראו נכונות להבליג על הקמת היישוב, אבל כשרוב היהודים עזבו, הם הקיפו את 150 הנותרים ברכבים וטנקים ופינו אותם בכוח.

במיוחד, בלטו בהתנגדותם 50 אנשי הגרעין של הקיבוץ הדתי.

היו צריכים לגרור אותם לתוך המשאיות הצבאיות על מנת לפנותם.

את הנוכחות הבריטית במקום מייצג תא הנהג של משאית בדפורד QL.

הם גם הרסו את כל מה שנבנה עד כה.

חצר תל חי
צילום: רן רותם

הנחישות והכניעה

היישוב היהודי לא התכוון לוותר.

חלק מהמשתתפים בניסיון הקודם אורגנו על ידי מפקד הנפה מטעם "ההגנה", מישאל שחם, והם עלו שוב על ביריה.

הפעם, הם היו כמה מאות בודדות של אנשים והם הגיעו בשני טורים – אחד טיפס מכיוון ראש פינה והשני – מהישוב עין זיתים.

מול עיניהם המשתאות של קומץ חיילים בריטיים ששמרו על הריסות ביריה ב', הם הקימו את ביריה ג'!

אנשי צפת הביאו למתיישבי ביריה אספקה ולחם טרי (גם בשבת, באישור הרבנים).

שאול אביגור, ראש המוסד לעלייה ב' ושלמה גור, אבי הרעיון "חוצה ומגדל" החלו במסע ומתן עם הבריטים.

הם הצליחו לשכנע אותם להשאיר קבוצה של 20 מתיישבים במקום.

לאחר כמה חודשים, הבריטים העבירו את המצודה חזרה לשליטה יהודית בטקס וכך תמה הפרשה.

הדוידקה
צילום: Zion Susi Photography

המצודה היהודית מחזירה אש

האם ביריה מילאה את תפקידה הביטחוני?

בזמן הפלישה הערבית לצפון הארץ, היא עמדה כמו עצם בגרונו של קאוקאג'י ו"צבא ההצלה".

היא עמדה במצור ולעתים קיבלה אספקה ממטוסים.

אחד הנשקים האיקוניים של המלחמה – הדוידקה המפורסמת שכה הפחידה את ערביי צפת והגנה על המצודה, עומדת בגאון באתר היום.

בהמשך, היישוב ביריה שנחרב במלחמה יושב על ידי גרעין בני עקיבא, אך זה לא צלח.

המצודה, שהייתה עכשיו בלב המדינה היהודית, ננטשה ושימשה לאימוני צה"ל.

רק בשנת 1971 שוקם המקום והחל לשמש כמוזיאון, גם לעלייה לביריה וגם לביריה היהודית העתיקה, בה נחתם ספר ההלכה החשוב "שולחן ערוך".

בנוסף, הוקם ישוב חדש בשם ביריה, שממנו יצאו יערנים על מנת לשתול את היער הסמוך.

תוכלו גם אתם לעלות למצודת ביריה ב"שביל הלוחמים", כמו שעושים זאת אלפי בני נוער מתנועת "בני עקיבא" מדי שנה, בי"א באדר.

מצודת ביריה,
צילום: Zion Susi Photography

נהניתם מהכתבה אודות ביריה ? אולי תרצו לבדוק כמה אתם יודעים על הגליל העליון

טיילת במצודת ביריה ומחפשים משהו באזור? אולי תרצו לקפוץ לטייל גם בצפת!