גלי עטרי שרה פעם "הכל עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת" – והיא צודקת.
אנחנו חיים כאן לצד רסיסים של זמן שקפא.
אמת מים רומית כאן, מבצר צלבני שם.
וכתובת שמשמרת את כתב ידו המהוסס של מישהו שרק לומד עברית עתיקה, מלפני שלושת אלפים שנה.
אבל יש דברים שנעלמו באמת.
הצמחים שנכחדו, בעלי חיים שאין עוד בארץ, שיטות חקלאות של דורות העבר.
אי אפשר להחזיר – אבל אפשר לשחזר.
פארק "נאות קדומים" התחיל בקטן.
בשנת 1925 בני הזוג אפרים וחנה הראובני החליטו להקים גן לצמחים שנזכרו
במקורות, בתנ"ך ובדברי חז"ל.
בשנת 1944 קק"ל הקצתה לנטיעת "גן הנביאים" שטח ליד קיבוץ מעלה החמישה.
בנם נגה הראובני גדל ואתו גדל גם החלום של הפארק.
בשנת 1968 הוקצו 1,500 דונם לפארק "נאות קדומים" החדש והוא הוכרז כשמורה.
כשתבקרו בפארק, תזכרו – זאת הייתה עבודה של שנים לשחזר את דורות העבר.
מה תראו כאן? תלוי באיזה מסלול תבחרו!
המסלול הכחול, לדוגמה, עובר בגן בוטני, ממנו התחיל כל הסיפור.
יש כאן גינות עונתיות של בריכות מים, שדות נרחבים ומתקני חקלאות עתיקים ועוד.
יש כאן גינת צמחים בסכנת הכחדה, "מעגל העתים" – גינת מעגל הפריחה על פי חודשי השנה, גינת אבות הדגן , גינת המרורים, גן צמחי רפואה ורבים אחרים.
השילוט במקום מספר על הצמח – מה היה שמו העברי הקדום? למה הוא שימש, לפי המקורות?
בנוסף לצמחים, תפגשו כאן יחמורים, חיות חביבות (וגדולות) ממשפחת האיילים.
לזכר יש קרניים מרשימות ביותר, שהיו גורמות לאייל להסמיק מקנאה.
בריכת השמורה
צילום: מורה הדרך רן רותם
גם מבחינת ארכיאולוגית יש כאן אוצרות המיתיים.
יש כאן מספר בארות במצבי שחזור שונים.
למשל, יש באר שנשארה יבשה על מנת שתוכלו לרדת אליה בסולם ולהתרשם ממנה מבפנים.
יש באר אנטיליה ויש באר קִּילוֹן – מוט עץ ארוך עם דלי שמחובר לצד השני.
יש גם טחנות קמח וגיתות יין משוחזרות, בריכות אגירה ומסביבם קנה, שעון שמש ועוד ועוד.
דוגמה לשילוב יפה בין חקלאות לשחזור ארכיאולוגי הוא "כרם ישעיהו" – מגדל אחסון שמסביבו צומחים ענבים ותאנים.
היכנסו פנימה כדי להרגיש את הקרירות ששמרה על הענבים שנאספו ותרגישו איך הסתדרו אז ללא מקררים ומזגנים.
חלק מהמסלולים מתאימים בעיקר למיטיבי לכת וחלק מונגשים לבעלי מוגבלויות וכסאות גלגלים ויש מסלולים "באמצע".
זה מקום שלא ניתן למצות בסיור אחד.
אחרי הכל, הוא משתנה כל עונה.
ואם מיציתם את היום – יש סיורי עששיות בלילה!
מגדל ישעיהו בנאות קדומים
מקור: Ori~
מכאן, נעבור בדילוג קל משחזור ותיק של היסטוריה עתיקה לשחזור חדש של היסטוריה מודרנית.
אי אפשר לספר על הדרכים לירושלים ולהתעלם משער הגיא, המוכר גם בשמו הערבי "באב אל וואד".
לא קשה להבין איך הוא הפך למקום אסטרטגי או אפילו גורלי.
זהו צוואר בקבוק שבימי שלום שימש להגנה על הדרכים ובימי מלחמה – כמקום למארבים שלא ניתן לעקוף.
כאן הקימו הטורקים מְצַד קטן – מצָד אחד, כדי לשמור על ציר התחבורה והעוברים בו ומצָד שני על מנת לאסוף את מס הדרכים.
הבריטים שמו כאן תחנת משטרה, בעקבות חסימת כבישים במרד הערבי הגדול.
לצד תחנת המשטרה החתומה יש עכשיו תחנת דלק והיא אוספת מס דרכים מסוג אחר.
פריצת דרך בורמה העולה לירושלים ע"י דחפור חיל ההנדסה, 1948
צילום: לא ידוע
להפוך את שער הגיא לאזור קרבות זה קל מאוד.
הפורעים הערבים חסמו את המעבר באבנים ויכלו לירות בכל מי שיצא לפנות אבנים או במשוריינים שבהם נעו השיירות לירושלים.
זכרם של אותם אמיצים שהקריבו את חייהם כדי שירושלים הנצורה תשרוד, מנציחים שלדים של אותן השריוניות בהן נסעו.
בעבר, היו המשוריינים מפוזרים לאורך הדרך לירושלים.
אך עבודות דרכים והשריפה הגדולה של 1995 דחפה לרכז אותם כאן והם עברו צביעה ושימור.
לזכר הגיבורים – השיר המפורסם בָּאב אל-וָאד, בביצוע יפה ירקוני.
ליד השיריוניות נמצא חאן שער הגיא – אתר מורשת לאומי חדש שנחנך בשנת 2020.
הבניין עצמו שימש כפונדק דרכים (חאן) והוקם ליד המְצַד שהזכרתי קודם.
בעבר, עמדה ליד החאן חווה חקלאית (בית כוּתְנֵה) וקנטינה של הצבא הבריטי.
בית הכוּתְנֵה שוקם והקנטינה פורקה ונבנתה מחדש. ההצעה לבנות כאן מוזיאון בעבר נדחתה, כדי לא תיצור פקקים בדרך לירושלים, אבל מחלף שער הגיא פתר את הבעיה.
היום, תוכלו לראות כאן תערוכה אינטראקטיבית על מגיני השיירות לירושלים.
חלק מהסיפור מסופר על ידי סרטונים, אבל תוכלו גם להתעמק בדילמות אותן חוו מפקדי השיירות ולהצביע על ההחלטות הגורליות, יחד איתם.
חלק מהציוד שתראו במקום, למשל ציוד אלחוט, הוא אותו ציוד משנת 1948.
שתי קומות, חמש תחנות ו 45 דקות שלא תשכחו.
צילום: רן רותם
למקרה ש 45 דקות של היסטוריה לא מספיקות לכם ואתם רוצים לחוות את האזור דרך הרגליים,
כל מה שצריך זה לרדת כאן מהכביש הראשי.
רוצים לראות מהיכן התקיפו הערבים את השיירות?
ח'ירבת ח'תולה (האורבת) ששמה עוברת לגבעת חתול נותנת תצפית טובה לכל מי שרוצה לארוב לתנועה בשנת 1948.
והיום – לכל מי שרוצה לצלם תמונות נוף מרהיבות, גם של משלטי לטרון.
כאן יש אתר הנצחה לחללי הגדוד החמישי ולחללים מעולי ארה"ב וקנדה.
בנוסף, יש הנצחה של חברי "התזמורת האדומה", מחתרת שפעלה בגרמניה הנאצית.
המחתרת כבשה שטחים וגם העבירה מידע חיוני למוסקבה.
בנוסף למצפור, על הגבעה שרידי יישוב מבוצר מן התקופות הרומית והביזנטית, גיתות חצובות בסלע, ושרידי מקאם מן התקופה הערבית.
רוצים לראות איך עקפו מקומות מסוכנים כמו שער הגיא?
ממש קרוב נמצאת אחת הכניסות ל"דרך בורמה", דרך שנסללה בחשאי ושימשה שיירות לירושלים.
הכניסה היא ליד האנדרטה לזכר חללי המח"ל (מתנדבי חוץ לארץ בשנת 1948).
על פי דברי יצחק רבין "הם באו כשהיינו זקוקים להם ביותר".
את הדרך ניתן לעשות בג'יפים ולהגיע לבית מאיר, מושב באמצע יער הקדושים.
משלט 21 יושב על גבעה לאורך הדרך, חלק מ"רכס השיירות".
משלטים נוספים, שנכבשו ובוצרו על ידי הלוחמים היהודים נמצאים על "רכס המשלטים", מצפון לכביש 1.
תוכלו לעלות על דרך דיפנבייקר ולראות את המשלטים מקרוב.
זה הסוף לטיול שלנו היום.
אני בטוחה שגיליתם היום שפאתי הבירה מעניינים (כמעט) כמו הבירה עצמה ואנו נתראה בשבילים!
דרך בורמה, משלט 21
מקור: Ori~
עוד לא מאוחר! חודש מרץ התחיל ועוד לא מאוחר השנה לצאת אל הגליל, לצפות בזרימת הנחלים ובכל הטבע הופך לירוק מחדש. נתחיל את הסיור של נחלי הגליל בנחל צלמון, באזור מפלי פרוד. קהל שבוי ופניות חדות מי נחל צלמון...
יש הרבה סיבות לגור בערים הגדולות. קירבה לשירותים, למקומות עבודה ובילוי ויותר אפשרויות בתחום התרבות והאמנות. את חלק משוכני הערים האלו אולי תפתיע העובדה שאזור הגליל לא טומן ידו בצלחת בתחום האמנות. בואו איתי לגלות את האמנים והאמנות...
הגולן היה תמיד אזור ספר למדינות העבריות באשר הן. נכון, לפי המקרא, כבשו בני ישראל את הגולן מידי מלך הבשן, אבל השליטה באיזור עברה לידי ממלכות נוכריות בזמן ממלכת ישראל (הצפונית). אלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי, כבש את האזור וסיפח...
