מנחם בגין – האיש מאחורי המהפך

בשנת 1942, צבא פולין החופשית עבר בארץ ישראל בדרכו להילחם באירופה.

בשורות הצבא, היה טוראי יהודי צעיר.

זאת הייתה הפעם הראשונה שהגיע לארץ האבות וחבריו יעצו לו – תישאר! זקוקים לך כאן!

אבל מנחם בגין לא מוותר ולא מתפשר.

תעבור עוד שנה וחצי עד שיפרוש ויעמוד בראש תנועת אצ"ל.

היום נקדיש את המאמר לו, לאיש שניתן לשבור, אבל לא לכופף.

דיוקנו של הפוליטיקאי כאיש צעיר

כמו בן גוריון, גם בגין היה ציוני בן ציונים.

הוא נולד בשנת 1913 בעיר ברסט-ליטובסק,

מקום שהחליף ידיים בכל פעם שריח אבק השריפה היה באוויר.

מרוסיה הצארית ברסט-ליטובסק עברה לפולין,

אחרי מלחמת העולם השנייה – לידי ברית המועצות והיום – בשליטת בלארוס.

אביו וולף (זאב דב) בגין,

היה מזכיר של הקהילה היהודית בעיר ואחד הציונים הראשונים בקרב קהילה שהייתה עוינת לרעיונותיו של הרצל.

זה לא מפתיע במיוחד שכבר בגיל 13 הוא הצטרף לתנועת בית"ר,

אחרי ששמע את ז'בוטינסקי נואם, יחד עם כל משפחתו.

הוא סיים בהצטיינות את הגימנסיה ונסע ללמוד משפטים בעיר הגדולה וורשה בשנת 1931.

תוך כדי הלימודים, הוא ארגן קבוצות הגנה עצמית יהודיות,

כדי להתמודד עם האנטישמיות ועלה בסולם הדרגות של בית"ר.

בשנת 1932 היה למפקד מחוז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ובשנת 1937 – ראש מחלקת התעמולה וקיבל תפקידים נוספים.

בשנת 1937 ארגן הפגנה מול שגרירות בריטניה,

כדי לדרוש אישורי עלייה לביתריסטים וישב בכלא שישה שבועות,

דבר שהעלה את יוקרתו עוד יותר.

ב-1939 הוא עוד הספיק להינשא לעליזה, עם ז'בוטינסקי כשושבין.

ואז פרצה המלחמה.

מחתרת, צבא ושוב מחתרת

אחרי תלאות רבות,

הגיע לווילנה שבליטא, בשליטת הסובייטים.

שם, ממקום מסתור,

המשיך בפעילות פוליטית חשאית, למרות הסכנות הרבות.

כאן שמע על מותו בטרם עת של ז'בוטינסקי והתפלל לזכרו.

פה הגורל שוב הפתיע – הוא נתפס ונשפט על ידי השלטונות הסובייטים ונשלח לסיביר,

על פעילותו הציונית, בסתיו 1940.

מי יודע, אולי זאת הייתה ברכה במסווה – שאר בני המשפחה,

שנשארו בשטח פולין, נרצחו על ידי הנאצים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כוחות גדולים ממנו המשיכו לנהל את חייו

הגרמנים פלשו לבריה"מ בשנת 1941 וסטאלין הפך לבן-ברית של המערב.

במסגרת הסכמים, הוא נתן אפשרות להקים צבא של פולנים גולים בשטח הסובייטי ובגין,

תשוש ורעב אחרי שהות במחנות העבודה, הצטרף ל"צבא פולין החופשית".

עם הצבא נדד לאירן ועיראק והגיע לארץ ישראל, בשנת 1942.

הוא התבקש לעמוד ולשקם את האצ"ל בנקודה השפל הגדולה של הארגון,

אחרי פרישת לח"י ומותו בקרב של דוד רזיאל, ראש הארגון דאז.

מנחם בגין נראה לאנשי הארגון כמנהיג פוליטי, כריזמטי – בלתי מתפשר.

אחרי שסיים שירות מלא בצבא פולין, הוא נאות לעמוד בראש המחתרת.

חרות – או מות

הוא עלה על הציפיות – למרות המלחמה ולחצים שלא למרוד בבריטים בזמן שיש אויב משותף,

הוא קבע – " אלוהי ישראל, אל צבאות, יהיה בעזרנו. אין נסיגה, חרות – או מות."

הוא הופיע ברדיו ופרסם מאמרים בעיתוני מחתרת,

תוך כדי שהוא ומשפחתו, כולל ילדים צעירים, נעים בין דירת מסתור אחת לשנייה.

בזמן כהונתו כראש אצ"ל,

הארגון ביצע כ-300 פעולות והעמיד לקראת 1948 כ-10,000 לוחמים,

רובם הצטרפו לצה"ל.

תוכלו ללמוד עוד ממאמר קודם שכתבתי או להגיע לסיור במוזיאון האצ"ל בתש"ח ביפו ולגלות פיסת היסטוריה חשובה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרי 1948, הפך בגין לפוליטיקאי לוחם באופוזיציה,

בראש מפלגת חירות, גלגולה הראשון של הליכוד.

חילוקי הדעות היו קשים, על רקע מחלוקות אידיאולוגיות,

פרשת אלטלנה והסכמתה של ממשלת מפא"י לקבל שילומים מגרמניה.

בן גוריון אפילו לא הסכים לקרוא לבגין בשמו והתייחס אליו כ"איש שיושב ליד חבר הכנסת בדר" ו"המרטיר מחירות'"

מהמרטיר מחירות לראשות הממשלה

כמפלגת אופוזיציה, הם העבירו ביקורת קשה על הממשלה וזכו,

לאט, לאט, באמונם של השכבות החלשות ובני עדות המזרח,

שראו בהם בעלי ברית מול הזנחה וקיפוח.

כשירד בן גוריון מקדמת הבמה, החל בגין להשתלב בממשלות ישראל.

כשריח המלחמה היה באוויר ב-1967,

הוא וסיעת חירות הצטרפו לממשלה של לוי אשכול.

הוא אמנם לקח על עצמו תפקיד של שר בלי תיק בלבד,

אך היה מעורב בדיונים ביטחוניים ודחף לכיבוש מזרח ירושלים, כל עוד אין שביתת נשק.

את ההיסטוריה של מלחמת ששת הימים אני לא צריכה לספר לכם

ישראל כבשה את יו"ש, כל סיני ואת הגולן.

על ישראל לחצו כמעט מיד להחזיר את סיני ושטחים נוספים

ובגין, שהתנגד למשא ומתן עם דרישות מקדימות פרש מהממשלה בשנת 1970.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בגין, שנשאר על ספסלי האופוזיציה,

היה עד לכשלונה של ממשלת גולדה מאיר להיערך למלחמת יום הכיפורים ולא חסך שבטו.

הוא זכה במספר אוהדים על כך,

בהם גנרל צעיר בשם אריאל שרון.

אחרי שפרש,

הוא הצטרף לתנועה הליברלית והיה אחד היוזמים של איחוד מפלגות לתנועה חדשה בשם "הליכוד".

"גבירותי ורבותי, מהפך!"

בשנת 1977, אחרי מאבקים קשים,

הביס בגין את פרס והשרביט עבר, לראשונה, לליכוד.

בנאום הניצחון, בגין הושיט יד לשלום ואנואר סאדאת הפתיע את העולם ונכנס למשא ומתן עם ממשלתו.

כבר באותה שנה, ביקר בגין במצרים וסאדאת בירושלים.

נרקם הסכם שלום תמורת נסיגה מחצי האי סיני.

שניהם זכו בפרס נובל לשלום על ההישג.

על הצלחותיו של בגין תוכלו ללמוד בביקור ב"מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים".

לצד אשתו וחבריו לנשק

למרות ההצלחות הרבות, סופו של בגין היה עצוב משהו.

אחרי שמבצע שלום הגליל הסתבך והפך למלחמת לבנון הראשונה,

ירדה התמיכה בו וכל יום הפגינו מול ביתו עם מספר ההרוגים.

בגין, שהוכה פעמיים, על ידי הכשלונות המדיניים והצבאים ועל ידי מות אישתו האהובה,

פרש באומרו "אינני יכול עוד".

הוא התבודד בביתו ולא חזר לחיים הפוליטיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר של כעשור של התבודדות,

הוא הלך לעולמו ונקבר,

לפי בקשתו, בהר הזיתים ליד אשתו עליזה,

סמוך לחלקת עולי הגרדום – אותם אנשי אצ"ל שנתלו על ידי השלטונות הבריטים,

לפני עשורים רבים.

לנו הוא השאיר את מורשתו – מנהיג צנוע שאי אפשר היה לכופף, רק לשבור.

רוצים להתקרב לבית ראש הממשלה מנחם בגין כנסו

או אולי איזה סיור בעקבות מנחם בגין באזור תל אביב