החודש, כתבתי על תעופה וספנות שמובילים נוסעים ומשאות ברחבי הארץ. אבל, בענף התחבורה יש תמיד את שאלת "המייל האחרון", החלק הסופי בכל נסיעה והובלה. לעיתים קרובות, את החלק הזה חייבים לעבור ברכב, עדיף בכביש סלול. לעיתים, זה אומר...
אתם רואים אותה כל בוקר.
קמים ובוהים בה כשאתם עדיין רדומים, לפני הקפה.
אתם בוהים במראה גם כשאתם מצחצחים שיניים ושוטפים פנים, מכירים את המראה שלכם, כפי שהיא מכירה אתכם.
בשנת 1869, הסופר מארק טווין העמיד מראה מול פרצופה של ארץ ישראל.
אבל האם זו מראה מעוותת?
בשנות השישים הסוערות של המאה ה-19 בארה"ב נטו לקראת סופן.
בספינת מלחמה בגמלאות, מונעת קיטור, יצאו לארץ ישראל צליינים אמריקאים.
יחד עם הצליינים היה כתב צעיר בשם מארק טווין, שהוזמן לשלוח 50 טורים חזרה לעיתונו בקליפורניה.
הוא היה חד לשון ומהיר הבחנה.
הוא גם הגיע בלי יראת הכבוד "הנדרשת" – טוריו, הפכו לספר, שהפך לסנסציה והכעיס נוצרים רבים.
רוב הצליינים בחרו בדרך הקלה והפליגו לנמל ביפו.
את מסעו לארץ ישראל עשה מארק טווין דרך לבנון וסוריה, דרך רמת הגולן.
המקום הראשון שהם עוברים בו בארץ הוא, כנראה, אתר הבניאס.
כאן, בתקופת בית שני עמד היישוב "קיסריה של פיליפּי", שאת הריסותיו אנחנו רואים כיום.
לפי הברית החדשה, כאן פנה ישו לשמעון (פטרוס הקדוש) ואמר לו "עַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ".
פטרוס הקדוש נחשב לאפיפיור הראשון וזה מקור סמכותו להקמת הכנסייה הנוצרית.
אחד מסמליו החשובים של הוותיקן הם מפתחות לגן העדן של פטר – וכל אפיפיור זוכה לזוג מפתחות אישי, שנקבר אתו.
אפילו מארק טווין לא העז לצחוק כאן, אבל הוא ביקר בחריפות את הכפר הערבי שעמד במקום.
זה מוטיב חוזר ונשנה אצל טווין – לתאר את הארץ בשליטת העות'מאנים כשיא העליבות.
על הכנרת לא הייתה לו בעיה לצחוק – היא קטנה מדי ולא מרשימה מספיק, יחסית לאגם טאהו, בגבול קליפורניה-נבדה.
זה אכן מצחיק, כמו גם הנכונות של האמריקאים למדוד הכל לפי הסטנדרטים והמידות של ארה"ב.
וחוץ מזה, הוא תיאר את כל שוכני טבריה (ערבים, יהודים ושחורים) כמכוערים להפליא, ואלו שלא – כמתנשאים.
כאן, ביקרו הצליינים במה שנאמר להם שהיה ביתה של מריה מגדלנה, מהחשובות בנשים בברית החדשה.
הם גם לקחו חתיכה של הבית למזכרת.
נשאר לא מעט מטבריה העתיקה וחומות טבריה, שאותן מתאר טווין ותוכלו לראות גם אתם.
אני לא מאשרת לכם לקחת הביתה חלקים למזכרת.
כמובן, צליינים יצאו לשיט על הכנרת ותוכלו לצאת לשיט כזה גם אתם, במיוחד עכשיו שהכנרת שלנו מלאה!
תוכלו לראות מהצד השני של הימה את מגדל, בה גדלה מריה מגדלנה.
האם היו מקומות שאהב?
טוב, הוא נהנה להסתכל מלמעלה על הארץ מהר תבור והעמק מתחתיו, שהיה מאוכלס בבדואים נוודים.
תוכלו לקרוא על הר תבור במאמר שכתבתי בעבר.
תוכלו גם לבקר אצל הבדואים אותם ראה טווין ממרומי התבור ולהכיר אותם יותר מקרוב במרכז למורשת הבדואים בגליל, בכפר שיבלי.
בחצר המוזיאון נמצאים אוהל בדואי, גורן, פינת בישול ופינת חי, וכמובן תצוגה של פריטים הממחישים את חיי היום-יום.
כמו כן, הוא התרשם עמוקות מפרדס הלימונים ליד כפר סולם, שהיום נמצא כמה דקות מעפולה.
הוא התפלא מיופיו הנדיר של הפרדס, בזמן שהוא מזכיר לנו כמה נדיר היופי בא"י.
סולם היתה בעבר ישוב בשם "שונם" ומציינים במקום את ביתה של "האישה השונמית", שאת בנה הקים לתחייה הנביא אלישע.
מים שמזגו במקום נחשבים לסגולה לפריון.
כמו כן, שונם הוא המקום שממנו באה אבישג השונמית. כזכור זו הייתה המשרתת האישית של דוד המלך בסוף ימיו.
מי שמבקר כאן, בוודאי יתעניין גם בתל שונם הסמוך לכפר.
בו נמצאו עדויות ליישוב מהתקופה הכנענית ועד התקופה הרומית.
כמובן, גולת הכותרת של כל ביקור נוצרי בארץ הוא ביקור בירושלים.
הנה כמה קטעים נבחרים:
לפי המסורת, מתחת לסלע צליבתו של ישו נפערה האדמה והתגלה מקום קבורתו של אדם, אבי האנושות.
"קפלת האדם הראשון", שהוקמה במקום כחלק מכנסיית הקבר מתוארכת למאה ה-11.
במקום זה טוען מארק טווין, הוא בכה על קברו של "קרוב משפחה, שמת בטרם עת ולא זכה לראות את בנו", בתרגום חופשי.
זו, כנראה, ביקורת על חבריו הצליינים שהתרגשו ממקומות קדושים עד כדי בכי.
עד לשריפה של שנת 1808, מוקמו בכניסה לקפלה קבריהם של גוטפריד מבויון, שליטה הצלבני הראשון של ירושלים ובלדווין השני, מלך ירושלים.
"בריכות בית חסדא" (Bethesda באגלית) מוזכרות בעיקר בגלל העייפות של המחבר,
כשכל אבן בירושלים היסטורית וקדושה, אחרי כמה זמן המטייל נשחק קצת.
למרות זאת, טווין התרשם מכמות העתיקות הנמצאות במקום.
גם "בריכות הצאן" עצמן, ששימשו לשטיפת העדרים לקראת קורבן (או כמקווה טהרה, או כמאגרי חירום למים, יש ויכוח).
ליד זה – שרידי מנזר צלבני, שחלק מקירותיו עומדים עד לגובה של קומותיים.
וליד זה – שרידים של בזיליקה ביזנטית, שעדיין ניתן לראות את העיטורים עליה.
וגם יש כנסיה פעילה בשם כנסיית סנטה אנה שמסמנת, לפי המסורת הנוצרית, את את מקום הולדתה של מרים אם ישו.
בנוסף הכנסייה מנציחה את "נס ריפוי הפיסח" שהתרחש בבריכות.
מירושלים, נסע מארק טווין ליפו דרך רמלה וסיים את הביקור בן שלושת השבועות בארץ לה קרא "מקוללת".
היה לי מרתק להרגיש כסטיריקן מהמאה ה-19 ולראות את הארץ דרך עיניו.
הדברים שכתב לא התיישנו טוב, בלשון המעטה.
אולי אתם לא מסכימים עם מה שכתבתי וזו זכותכם.
דבר אחד בטוח – אני מעדיפה שלא יהיה אחד כזה בקבוצה שלי.
מחפשים מלון ביפו? אלו ההמלצות שלי:
עוד מלונות באזור:
Booking.com
החודש, כתבתי על תעופה וספנות שמובילים נוסעים ומשאות ברחבי הארץ. אבל, בענף התחבורה יש תמיד את שאלת "המייל האחרון", החלק הסופי בכל נסיעה והובלה. לעיתים קרובות, את החלק הזה חייבים לעבור ברכב, עדיף בכביש סלול. לעיתים, זה אומר...
הקיסר הגרמני לא היה ראש המדינה הראשון ולא האחרון שביקר בארץ ישראל בביקור רשמי ורב-הוד. אבל הביקור בן חודש וחצי השאיר חותם בלתי נדלה על הארץ. לכן שווה לתור אותה בעקבות וילהלם השני ופמלייתו וגם להכיר את...
החודש מרץ מתחיל ואיתו מגיע כל שנה יום האישה הבינלאומי. החלטתי לכתוב סדרה של כתבות על הנשים בהיסטוריה של העם היהודי. ובחרתי להתחיל בסיפורן של שתי נשים פורצות דרך. שרה אהרונסון, המכונה גם "שרה גיבורת ניל"י" וציפורה זייד,...