אמות המים לירושלים

ירושלים – מה לא נאמר עליה?

עיר שלם שחוברה לה יחדיו,

הבירה הנצחית בת ה 4,000 שנה,

מקום קדוש לכל כך הרבה דתות וזרמים ומרכז העצבים של המדינה.

לאורך ההיסטוריה, ידעה העיר עליות ומורדות,

נבנתה במקדשים וארמונות פאר ונחרבה עד דמעות ועפר.

אבל תמיד,תמיד חזרו לגור בעיר אנשים

ואנשים, כמו שכולנו יודעים, צריכים מים לשתיה.

אנחנו נחזור אחורה בזמן ונראה את אמות המים לירושלים,

ונגלה לא מעט סודות מרתקים!

מים לדוד המלך

לירושלים אין נקודת פתיחה טובה בנוגע למים

היא יושבת על קו פרשת המים הארצי.

הקו הוא אמנם בלתי-נראה, אבל משפיע ביותר

מצדו האחד, מים זורמים בנחלים לכיוון הים התיכון ומצדו השני ממשיכים לים המלח.

זה מקשה על אגירת מים גשמים בעיר,

בגלל שהמים רק מבקרים בעיר ולא שוכרים דירה.

תוכלו לחפש את קו פרשת המים בעצמכם מהר הצופים,

בנוסף לכל שאר המקומות שדיברתי עליהם במאמר.

כמובן, לא צריכים להיות שליליים

בירושלים נובעים שני מעיינות קדומים:

עין רוֹגֵל ומעיין הגיחון.

עין רוגל היה ככל הנראה, בשטח הכפר הערבי סילוואן,

היום חלק מירושלים, בחצר מסגד ביר איוב.

עין רוֹגֵל מופיע בספר שמואל

כאן נפגשו מרגלי דוד המלך עם סוכניהם צדוק ואביתר הכהנים והעבירו מידע על אבשלום, שמרד באביו.

היום המעין יבש.

על מעיין גיחון עוד נדבר, מבטיחה!

עין רוגל. הבאר (מימין) וחצר המסגד
מקור: kfar hatemanim

את הגשם תן רק בעיתו

הניסיון הראשון להזרים מים לירושלים היה כנראה,

בתקופה היבוסית כשהעיר הוקמה.

מעיין גיחון היה למרגלות הגבעה ולא היה בר הגנה בזמן מצור.

היבוסים חצבו מתחת לחומה,

הסתירו את המעיין מתחת לביצורים והזרימו את המים בתעלה תת-קרקעית לבריכה בתוך תחומי החומה.

מערכת המים נשכחה לאורך השנים והתגלתה מחדש במאה ה-19.

היא נקראת היום "פיר וורן", על שם הארכיאולוג שגילה אותה.

פיר וורן: אזור המגדלים ובריכת האגירה מתקופת הברונזה
ייחוס: MathKnight מוויקיפדיה העברית

המלך חזקיהו לקח את ביטחון המים הירושלמי עוד צעד קדימה

היטה את מימי הגיחון ובנה את בריכת שילוח הראשונה בתחומי ירושלים,

כדי שהעיר תוכל לעמוד במצור של סנחריב, מלך אשוּר.

כרגע, לא נמצאו שרידים של הבריכה,

אבל אפשר לבקר בבריכות שילוח מאוחרות יותר, מימי בית שני.

אל תוך הבריכה הובילו מדרגות, כדי להקל על השימוש.

בכל יום בימי סוכות היה כוהן מבצע את טקס ניסוך המים

שואב מים מהבריכה באופן טקסי, כשהוא מלווה בשירתם של הלווים,

כלי נגינה ושמחה כללית בבירה – שמחת בית השואבה המקורית.

העם הודה לאל על הגשמים שירדו בשנה הקודמת והתפלל לגשמי ברכה בשנה החדשה.

היום, הטקס לא יכול להתקיים בהלכתו,

אבל ארגוני המקדש עושים את "תרגול ניסוך המים" בסוכות, לפי ההלכות העתיקות.

בריכת השילוח (1934)
ייחוס: Tamar Hayardeni

המסלול הרטוב

בימי בית שני, הובלת המים לבירה התפתחה לאמות מים,

לפי מיטב הטכנולוגיה של אותם הימים.

החשמונאים בנו את האמה התחתונה שהובילה מים מעין עיטם (בריכות שלמה של היום) לעיר באמה מפותלת, חלקה תת-קרקעית.

פסיפס המראה את אמת המים לירושלים בארמון הנציב.
מקור: Zion Susi Photography

את הבריכות ואת שרידי האמה ניתן לבקר, כמו גם את קַלַעַתּ אִלְבּוַּראךְּ,

מבצר נטוש מהמאה ה-17 ששמר על המים.

עד היום, חלק מהבריכות מלאות במים ומשמשות לחקלאות.

חלק מהאמה הפתוחה ומנהרה שנחצבה ניתן לראות על רכס ארמון הנציב

ואפשר לטייל במנהרה היבשה ולדמיין את אנשי ירושלים חוצבים בסלעים.

צינור חרס שהוסף בתקופה מאוחרת יותר בתוך הנקבה בארמון הנציב.
מקור: Zion Susi Photography

כמאה שנים מאוחר יותר, בנה הורדוס (והלגיונות הרומאים בתקופה מאוחרת יותר) את האמה העליונה.

גם היא יצאה מאזור בריכות שלמה לכיוון המקדש, אבל התוואי שלה גבוה יותר והיא מפותלת הרבה פחות.

רוב האמה נהרסה כליל, אבל ניתן למצוא תעלה ליד כפר ארטאס וחוליות מהאמה,

זוג אבנים חלולות שמתחברות לצינור, במוזיאון ישראל.

אחד "היובלים" של אמת המים העליונה היה אמת הביאר,

אותה אפשר לבקר גם היום וללכת במסלול רטוב במנהרה לאורך של כ 135 מטר.

אפשר לשלב ביקור כאן עם מקומות אחרים בגוש עציון.

אמת הביאר בגוש עציון אשר פתוחה לביקורים.
צילום: Zion Susi Photography

מים לדורות

עוד מפעל מים מתקופת הרומאים אפשר למצוא בבריכת הסטרותיון,

בריכה מקורה הבנויה משני קמרונות מרשימים, שנועדה לאגור מי גשמים.

היא נבנתה לצורך ניקוז, כדי שהפורום הרומאי שנבנה בירושלים לא יוצף.

היום, הבריכה ממוקמת במרתף המנזר "האחיות ציון" והיא רק דוגמה אחת לירושלים שמתחבאת מתחת לקרקע.

האמה העליונה והתחתונה עבדו יפה מאות בשנים, עם תיקונים אלו ואחרים.

חלק מבריכת הסטרותיון היום.
צילום: Zion Susi Photography

סַבִּיל קאיתבאי המפואר במתחם אל-אקצה, שהוקם בקצה אמות המים המשופצות ע"י סולטן הממלוכי קאיתבֵּאי.

מזרקת הכוס (בערבית: אל-כאס),

שבה רוחצים המוסלמים המאמינים את רגליהם לפני התפילה,

הוקמה במקור על בסיס מים מבריכת אגירה גדולה, בריכת הסולטן.

סביל אל-סאס בהר הבית ברקע כיפת הסלע.
צילום: Zion Susi Photography

חזרנו אל בורות המים

על בסיס האמות העתיקות בנו גם העות'מאנים את מערכת המים שלהם בסוף המאה ה-19,

באמצעים מודרניים כמו צינורות מים מברזל.

אלא שהחקלאים ונוודי מדבר יהודה ניקבו את הצינורות כדי לגנוב מים וסוחרי המים,

שהרוויחו כסף טוב מתושבי ירושלים הצמאים, חזרו להרוויח.

תושבי העיר ניסו לאגור מים בבורות המים,

אותם בורות מפורסמים מהשיר "ירושלים של זהב".

אחד מהבורות האלו אפשר לראות בשכונת בית דוד ולידו משאבה ידנית

כבר אין צורך להוריד דלי לתוך הבאר.

חצר בית דוד בירושלים.
צילום: Green Lady

בעיות המים של ירושלים נמשכו עד העת המודרנית וחלוקת ירושלים חילקה גם את מקורות המים.

על זה אולי נדבר פעם אחרת.

במקום זה, ניפגש ביחד בירושלים והסביבה,

נבקר בעצמנו את מפעלי המים שנבנו בעבר הרחוק ונציץ דרך חרך ההיסטוריה לתוך חיי היום-יום של ירושלים של פעם.

אם אהבתם את הכתבה על אמות המים לירושלים אולי תהנו מהכתבות על קיסריה או עכו

טיול בעקבות אמות המים לירושלים יכול להשתלב עם סיור מחוץ לחומות העיר העתיקה