מתחילת העלייה השנייה, הסיפור הציוני מתואר מנקודת מבט חילונית. אחרי הכל, היו אלו החילונים שהובילו את התרבות הישראלית החדשה, שעבדו על מנת לבנות את הארץ. הם גם יישבו נקודות מרוחקות והרחיבו שטחים בשליטה יהודית, לא? כן, אבל זה...
יערים רבות בערץ צמחו ממושבות קטנות.
את אם המושבות, פתח תקווה, מכירים כולם,
אבל יש עוד דוגמאות שבהן ישוב חקלאי צמח לעיר של ממש.
נפתח בחדרה, שהחלה את דרכה כמושבה ב-1891.
דמיינו לכם קוזקים – אדומי פנים,
על ראשם קווצת שיער בודדה,
ישובים על סוסים שחורים.
בידיהם – חרבות, אחריהם – המון זועם של איכרים.
הפוגרום הגיע, ולא סתם פוגרום, אלא זה שייקרא לעתיד "סופות בנגב".
הרבה יהודים הבינו באופן שלא משתמע לשני פנים – מקומם לא באימפריה הרוסית.
חלקם היגרו לארה"ב, אבל "חובבי ציון" מליטא ולטביה בחרו לעלות לארץ ושמו את אבן הפינה של העיר חדרה בשנת 1891.
זה היה מקום פחות מאידאלי – לביצות היה את השם "אל-חְ'דֵירַה" (הירקרקה) ומכאן שמה של המושבה החדשה.
המים, לדוגמא, לא היו ראויים לשתייה והיו גורם למחלות.
לאחר כמה שנים, הברון רוטשילד תרם מכספו לבניית באר אנטיליה
באר שמונעת מכוח גמל סבלני ביותר, שעושה סיבובים סביב הבאר, מניע את מנגנון הכדים ומשקה את העיר.
צריך להוקיר תודה גם לחמור שחילק את המים בין תושבי העיר.
עברו להן כמה שנים וכח הגמל הוחלף במנוע עם הרבה יותר כוחות סוס.
המנגנון, שדומה לגלגלי שינים של שעון, נתן לבאר את השם "הבאר המתקתקת".
את הבאר המיתולוגית תוכלו לבקר בגן המייסדים-גן בנים.
מהו גן המייסדים-יד הבנים?
זה מקום שמוקיר את מייסדי חדרה בשמם,
על אנדרטה לבנה – אובליסק לבן ומתחתיו סוג של סככה מעל לוח אבן,
עליה חרוטים שמותיהם של ראשוני הישוב ומעליהם הכיתוב "זכרנו לכם זכות ראשונים".
נופלי חדרה מונצחים במקום באמצעות שמונה עמודי זיכרון
אחד לכל מערכה של מדינת ישראל ועליהם – אש התמיד.
הגן עצמו מיוחד במינו
הוא משחזר בתאי שטח קטנים את ביצות חדרה, דיונות, אדמת חמרה מקומית,
תעלות השקייה שהובילי מים לגידולים ועוד ועוד ועוד.
זה פחות גן בוטני ויותר חוויה חושית מרשימה שנותנת לכם להרגיש מעט ממה שהרגישו המייסדים כשהגיעו לכאן.
הגן הוא בתכנונו של האמן דני קרוון, המהנדס מיכה פרי ואדריכל הנוף צבי דקל,
אז אתם יודעים שהוא נבנה גם רואים יד בטוחה של תכנון וגם את יד ההשראה, סביב הבאר הישנה.
הבאר, אחרי השדרוג, חוברה לצינורות ובשנת 1922 – לבריכה ואז למגדל המים החדש של היישוב.
המגדל תמיר ומרשים והיה לבניין הגבוה ביישוב.
במלחמת העצמאות שימש כתחנת קשר.
על אחד מקירותיו – תבליט מרשים משנות ה-70 של המאה העשרים.
על פני קיר באורך של 16 מ' וגובה של 3 מ' פלוס יצר האמן דורון בר-אדון עבודה מופשטת בשם "יד לבונים" מאריחי ולבני קרמיקה.
מולו – בית קוטלר, אחד מהבתים הוותיקים ביישוב שנשרף ונבזז במאורעות 1921.
לידו – בית פיינברג, בו נולד אבשלום פיינברג,
מגיבורי מחתרת ניל"י שמזוהה יותר עם זכרון יעקב.
הוא ואהרון אהרונסון, בוטנאי ואיש ניל"י גידלו את האקליפטוסים עבור אנשי הישוב.
אלו שתלו אותם בניסיון לייבש את הביצות.
התוצאה היתה פחות מוצלחת מבחינתם – אבל לנו יש את יער חדרה!
אם אתם רוצים לראות בית של אחד מהמתיישבים הראשונים, אל תפסחו על בית פיינברג.
כאן תוכלו לראות תמונות וחפצים מהימים הראשונים של המושבה,
גן קטן שממנו קטפה אימו של פיינברג אירוסים כדי לתת במתנה לברון רוטשילד שעבר במקום,
ועץ תמר שהובא מחולות רפיח ונשתל כאן.
למה? כשפיינברג נרצח בעת מילוי תפקידו בניל"י ב-1917, היה בכיסו גלעין תמר.
מהתמר צמח עץ.
רק לאחר שצה"ל כבש את המקום ב-1967,
מצאו את עץ התמר וחוטר ממנו נשתל מול אבן בזלת שמספרת את הסיפור.
עוד נקודה חשובה מחיי הישוב שהשתמרה – בית החאן
חווה ערבית שנבנתה בשנות ה- 1870 ע"י סלים חורי ונקנתה ע"י חנקין,
"גואל האדמות", לקראת הקמת הישוב חדרה.
המקום שימש לכל דבר כמעט בישוב
בית בד, בית שוחט, מחסנים, בית מרקחת, מלון, מעברה לעולי תימן ועוד ועוד.
יותר מאוחר חלקים מאותו החאן יהרסו כדי לבנות את בית הכנסת
חלק נוסף ממנו משמש היום כמוזיאון ראשית ימי המושבה ומספר על ההתמודדות עם מחלת הקדחת,
התפתחות היישוב בשלהי התקופה העותמאנית
ובנוסף הוא כולל חדר משוחזר בבית משפחת מייסדים בתקופת המנדט הבריטי ותקופת ראשית המדינה והמעברות.
בית הכנסת הגדול נחנך ב-1941, שנת היובל לחדרה ותוכנן ע"י האדריכלית יהודית סגל שטולצר.
הוא בנוי מבטון בסגנון בינלאומי עם נגיעות מזרחיות, מה שהופך את המבנה למסקרן ביותר.
את העיצוב הפנימי של הקיר המזרחי (במה וארון הקודש)
תרם עשור מאוחר יותר האדריכל ואיש האשכולות האדריכל מאיר בן אורי והוא שווה הצצה מיוחדת.
האם שכחנו משהו?
בוודאי!
יש את "הקיוסק" שמשחזר את הצריפון ששימש כנקודת המכירה הראשונה לתושבים
היום בית קפה מתפקד תחת עצים עתיקים ושלווים.
יש את שדרות אמיר מי-טל, שמלאות בפיסול סביבתי, פינות ישיבה נוחות ועצים, עצים!
יש את בית הספר אחד העם, משופץ ומשוחזר משנות ה-20 של המאה ה-20, פנינת אדריכלות אקלקטית.
מי שרוצה חווית קניות מיוחדת, יכול להגיע לחוף הוילאג',
כאן בנו מתחם קניות מושקע תחת כיפת השמיים,מומלץ ביותר
לידו – מתחם גולשים.
ילדים ייהנו מנחל חדרה, שהוא ירוק ויפה וקרוב לטכנודע,
מרכז עם מצפה כוכבים ומוזיאון מדע וכרישים ייהנו מדגים קטנים בנחל.
כרישים? שמעתי שליד חדרה צוללים מדי חורף כדי לצפות בכרישים שמתקרבים לחוף.
בקיצור – חדרה מדהימה ולא מתויירת מספיק.
בואו ואראה לכם פינות מיוחדות ונסתרות ולבסוף
למשל נעלה לתצפית על העיר מבית חנקין מבנה שנבנה בשנות ה-30 בסגנון באוהאוס
ו… זה לא נגמר!
אתם חייבים את חדרה לעצמכם.
מתחילת העלייה השנייה, הסיפור הציוני מתואר מנקודת מבט חילונית. אחרי הכל, היו אלו החילונים שהובילו את התרבות הישראלית החדשה, שעבדו על מנת לבנות את הארץ. הם גם יישבו נקודות מרוחקות והרחיבו שטחים בשליטה יהודית, לא? כן, אבל זה...
המכה האחד-עשרה, מכת הקורונה, במגמת ירידה. בחגים שבאו עלינו לטובה, יצאו עם ישראל ואחותו להרים וליערות, וראו כי טוב. אולי אתם, הקוראים שלי, שיצא לכם לטייל יותר מהישראלי הממוצע, רוצים להגיע למקומות פחות עמוסים? אז ארגנתי סדרת כתבות...
“אֶאֶאֶאֶל המעיין" (אֶאֶאֶל המעיין) "בא גדי" (בא גדי קטן)... אני זוכרת טוב את הטיולים של בית הספר ואת שירי האוטובוס, שעוברים מדור לדור, משכבת הבוגרים לצעירים, בלי שתהיה יד מכוונת של מורים והורים. פולקלור תלמידים אמיתי. וכמובן, אחד השירים הכי...