במאמרים קודמים, יצא לי להשתמש בביטוי העברי המעולה "כעץ שתול על פלגי המים".
כמו שאתם יודעים, הביטוי מתייחס למשהו (או מישהו) שצומח בתנאים אופטימליים.
אבל הביטוי מתייחס בעיקר לעץ.
הפעם אני רוצה להתייחס דווקא לפלגי המים
אותם נחלים שעליהם צמחו המושבות היהודיות הראשונות בארץ.
נתחיל עם נחל חדרה, שלצדו התפתחה המושבה חדרה.
אנו קוראים לכל 50 הקילומטרים של הנחל "נחל חדרה".
בערבית יש חלוקה – החלק העליון של הנחל נקרא "ואדי אל-חֻדַ'יְרָה" (הירוק) ואילו התחתון הוא אל-מַפְגַ'ר (האיטי).
האיטיות הזו היא בדיוק מה שגרם לכל הבעיות למתיישבים היהודים הראשונים.
מים עומדים מועדים להפוך לביצה ומשם הדרך קצרה ליתושים ומלריה.
חוץ מזה, החלק הזה של הנחל סבל מהצפות שפגעו בישובים וחקלאות, עד שעבודות באיזור שיפרו את המצב בשנות החמישים.
נחל חדרה
מקור: שומבלע
נחל חדרה מתחיל את הזרימה בשטחי הרשות הפלסטינית.
הוא חוצה את גדר ההפרדה לצד שני ישובים – באקה אל-שרקייה, בשטח הרשות ובאקה אל-גרבייה, בשטח ישראל.
באקה אל-גרבייה היא כבר מזמן לא כפר, אלא עיר עם 30,000 תושבים שתחילתה במאה ה-17
(או בכיבושיו של בייברס הממלוכי במאה ה-13, תלוי את מי שואלים).
בתוך החלק הוותיק ביותר של הכפר (גרעין הכפר) יושב מסגד לבן ומרשים, עם מינרט שמסתיים ב"בצל".
המסגד משמש גם כחלק מסמלה של העיר.
אפשר לטייל כאן להתפעל מעושר העתיקות – וגם מדברים חדשים שנבנו בבאקה.
פעם, בפאתי הכפר עמדה באר מעוצבת, עם קשתות מוצלבות – ביר בורין.
ליד הבאר נמצאו חרסים מהתקופה הכנענית. הבאר עדיין שם, אבל זה מזמן לא פאתי הכפר – אלא מרכז העיר!
הבאר עברה שיקום, נבנתה מסביבה כיכר ונשתלו עצי נוי למען המבקרים במקום.
המקום מזמין אליו מבקרים וגם זוכר את ההיסטוריה – פסיפס ענקי "דר אל סלאם"
על בניין מול הבאר מתאר את ההשתתפות של אנשי הכפר במרד בבריטים בשנת 1938.
ההתנגדות עלתה להם ב-52 בתים בכפר.
מרכז הפסל – יד שמושיטה פרחים והכיתוב "באקה דאר אל סאלאם" (באקה עיר השלום).
חובבי אמנות יכולים לראות עוד עבודת קיר על בריכת המים המקומית, בה שמונה אמנים מתארים את העבר החקלאי של הכפר.
אוהבי הארכיאולוגיה יכולים לראות אוסף מרשים של פריטים מהאזור באקדמיית "אל קסאמי", בניין שנראה כמו טירה לכל הדעות.
ביר בורין
מקור: מיכאל יעקובסון
כמובן, הערבים לא היו הראשונים שהתיישבו לאורך הנחל.
עדות לישובים קודמים ניתן למצוא בתל זרור, בו נמצאו ממצאים מתקופות שונות
החל מתקופת הברונזה התיכונה וכלה בתקופות ההלניסטית הרומית.
התל מיוחד בצורתו – יש לו שלוש פסגות במקום אחת.
במקום חפרו מספר משלחות ארכיאולוגיות, בהן משלחת יפנית.
היפנים גילו, בין השאר, התיישבות של "גויי הים" במקום,
אותם פולשים שהגיעו לאזור הלבנט בסוף תקופת הברונזה.
פעם עברה כאן מסילה בריטית ועות'מאנית.
מסילה זו נבנתה בחופזה והובילה את עצי יערות השרון בשביל הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה.
כידוע, המלחמה חרצה את גורל העצים בארץ ישראל, בגלל שלא הייתה לעות'מאנים גישה לפחם להסקה.
המסילה גם שימשה להובלת צינורות למוביל הארצי ונזנחה מאוחר יותר.
אם כבר אתם כאן, חבל לפספס את שמורת "ביצת זיתא", שמשמרת את האדמה הביצתית של חדרה, כמו שהייתה פעם, פלוס מינוס כמה יתושים.
בעונת החורף הביצה מתרחבת, כמובן, ושלוליות יכולות להקשות על עבירות
אבל לדעתי זה לא סיבה לוותר, אלא להתכונן יותר טוב!
תוכלו לפגוש כאן, בעונה, אנפות, קורמורנים, מגלנים או נוטריות שמחות שוחות במים.
אגב קורמורנים – כל ערוץ נחל חדרה מושך את הציפורים השחורות האלו, מדי שנה.
התיירים המעופפים מאוקראינה ממש אוהבים את הנחל שלנו ונשאר רק למכור להם יחידות נופש.
תל זרור
מקור: Ori~
עכשיו אי אפשר לדבר על נחל ומושבות בלי להזכיר את המושבות עצמן,
אבל כבר כתבתי על חדרה, המושבה שהצלחה לצמוח כאן, למרות הקושי.
מנגד, יש את חוות חפציבה, שהוקמה בשנת 1906 ופורקה בשנת 1929,
בגלל קשיים שנבעו משינויים במצב הכלכלי והחברתי בארץ, בעקבות מלחמת העולם הראשונה.
המקום שופץ על ידי אנשי צד"ל במימון חברת החשמל ותוכלו לראות כאן את משאבות הדיזל והקיטור ששאבו מים לחווה,
את מבני המושבה מהתקופה וכמובן – את הקורמורנים!
המשאבות מופעלות לצורך הדגמה, מחזה נדיר בארץ.
וכמובן, שום ביקור בנחל לא יהיה שווה בלי ביקור בשפך הנחל לים, אם יש כזה.
המצב כאן הוא, כמו שאומרים בפייסבוק – "It's complicated".
הנחל אינו נשפך תמיד ישירות לים, ובעונת הקיץ מסתיים בחול, נוגע-לא-נוגע.
המשורר נתן אלתרמן כתב על זה שיר "חופים הם לפעמים געגועים לנחל, ראיתי פעם חוף שנחל עזבו…"
על מנת לשקם את קצה הנחל מזיהום, פתחו במקום פארק, נטעו עצים, בנו שבילים וניקו את המים.
גדות הנחל פורחים, ציפורי המים חזרו ואפשר לפגוש כאן את תושבי העיר בפיקניקים, מתי שרק מתאפשר.
יש כאן גם מספר אתרים ששווים ביקור – גלעד לזכרו של אבשלום פיינברג, פעיל ניל"י שנהרג בסיני.
כזכור, ביקרנו בבית פיינברג במאמר על חדרה.
ויש את הגלעד הקינטי לזכרו של מלחין השיר 'חופים', נחצ'ה היימן, בצורת נבל.
נחל חדרה
מקור: Olesya13
כאן תמו שידורנו לנחל זה.
אבל יש עוד נחלים נוספים וסיורים אינספור.
כיף לכתוב עליהם – ועוד יותר כיף להכיר אותם דרך הרגלים!
מחפשים מלון על הים? אלו ההמלצות שלי:
עוד מלונות באזור:
לפעמים, בא לי לנסוע רחוק. יש לנו ארץ קטנה. אז מי שלא רגיל לכך וגר במישור החוף, יכול לעיתים לשכוח כמה זמן לוקח להגיע למקומות בצפון הגולן או בנגב. אבל לפעמים, בא לי להיכנס לרכב ולנסוע למקומות קרובים,...
כל אחד רוצה להרגיש הרפתקן. לא סתם לנסוע למקום שחדש לו, אלא לגלות משהו בלתי מוכר, להתגבר על הסכנות ולחזור בשלום על-מנת לספר את הסיפור. וכל סיפור טוב צריך כותרת. לדעתי, “מסע לתוך נחל תנינים”, היא כותרת...
חיפה היא עיר הטובלת בירוק, כאשר נחל לטם במרכזה. היא בנויה לאורך הכרמל ובין שכונה לשכונה מפרידות ואדיות. אחת הואדיות המוכרות ביותר לטיולים בתוך חיפה נמצאת ממש באמצע מרכז הכרמל, מאחורי גן האם המפורסם. בואו נצא ביחד לטיול...
