נחל צאלים ונהנים
המשיכו לקרוא >
לקראת סופו של ספר איוב, עונה לו אלוהים "מִן סְעָרָה" (מתוך הסערה). בשלב זה, מרגיע האל את איוב וגם מזכיר לו שכל מה שיש בעולם - נברא על ידו. מוסברים כאן סדרי עולם ומסופר גם על חיות...
אני חושבת שאין יצור חי (לא מיקרוסקופי) בעולם שלא הושפע מפעילות האדם.
חוץ מאולי אותם "מפלצות מעמקים" באוקיינוס העמוק שלא גילינו.
בארץ, יש המון דוגמאות של חיות שנפגעו מציד או התיישבות אנושית.
אבל אני בחרתי חיה אצילית במיוחד לדבר עליה היום – היחמור.
היום נצא למסע בעקבות היחמורים!
נחל מערות
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
היחמור הוא סוג של פרסתניים ממשפחת האיילים.
בסוג יש שני מינים – היחמור האירופי והיחמור הפרסי, שההבדלים בין המינים הם מינוריים בלבד.
השם "יחמור" נובע מצבעו החום של החיה על בסיס המילה "חמרה".
היחמור האירופי נכחד בארץ לגמרי עוד בתקופה התרבות הנטופית, שפעלה בארץ לפני כ-15,000 עד 11,700 שנה.
לפיכך, הסיפור שלנו הוא בעיקר על היחמור הפרסי, Dama mesopotamica.
כתבתי על אתרים מהתרבות הנטופית, כגון מערת היונים ומערת רקפת בעבר.
היחס בין האדם ליחמור היה ברור לאורך השנים – צדנו ואכלנו אותם ולעיתים השתמשנו בקרניים המפוארות שלהם.
יש שרידים פרה-היסטוריים המעידים על זה, עוד מהתקופה האבן הקדומה.
היחמור כשר, ציד היחמור ואכילתו נחשבים לסמל סטטוס.
הוא עלה על שולחנו של המלך שלמה וניצוד ב"פארקים מלכותיים" באירופה של ימי הביניים.
בארץ, היחמור הונצח על שני פסיפסים מרהיבים – "פסיפס הציפורים", בו היחמורים נמצאים בתחתית הפסיפס, במשני ציד אמפורה.
הפסיפס ניצב היום במוזיאון א"י בתל אביב.
היחמור האחרון בארץ ניצוד כנראה לפני מאה שנה, בשנות העשרים של המאה ה-20 וזהו.
לא היו יותר יחמורים בטבע או בגני חיות בארץ ישראל.
פסיפס במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
צילום: מורה הדרך רן רותם
למזלנו, זוהי רק תחילת הסיפור.
למרות שבארץ אין יחמור אחד לרפואה, נראה שיש אחד אצל החברים שלנו, באיראן.
כמו שאתם אולי זוכרים, משטרו של השאה האיראני היה פרו-מערבי והיה שיתוף פעולה הדוק עם ישראל.
האירנים החלו בהצלת היחמור הפרסי עוד בשנות ה-50, מעדר של 24 פריטים בלבד.
חלק מהיחמורים, שנחשבו אז נכחדים, הובאו לקונברג, גרמניה, תחת הפיקוח של ברון פון אופֶּל.
זה מהמכוניות ובעלים של גן חיות, אבל היחמורים החדשים חזרו לאיראן, לפי ההסכמים.
בשנת 1973 הגיע אחיו של השאה, הנסיך ששדגשדג לביקור בארץ.
זה לא היה ביקור נימוסין.
המטרה של הביקור בארץ הייתה למצוא יעל, לירות בו ולהביא את הקרניים הענקיות שלו לאיראן.
היעל המתאים נמצא, אבל רק בחי-בר יטבתה.
הנסיך הנדיב הציע מרסדס לאברהם יופה, מקים החי-ברים.
אבל יופה ביקש משהו אחר.
רק בשנת 1978 הוא זכה לקבל את מה שהובטח לו – גרעין רבייה של יחמור הפרסי, שקיבלו דרכון ועלו על המטוס בזמן שאיראן של השאה התמוטטה.
כשארבע היחמורות הגיעו לארץ, התברר שהן בהריון והגרמנים עזרו בשני זכרים.
מכאן החל להיווצר עדר היחמורים הגדול שנמצא היום בארץ.
ואתם יכולים לבקר בחי-בר יטבתה, בדיוק כמו הנסיך מפרס ולראות פראים (חמורי בר), ראמים, צבאים, יענים ועוד – רק לא לירות, בבקשה!
חי בר יטבתה
צילום: מורה הדרך רן רותם
להביא יחמור לארץ – זו חצי עבודה.
כאן צריך גם לעזור להם להתאקלם, להחזיק אותם בתנאים נאותים, כדי שמצד אחד ישרדו ומצד שני ילמדו לשרוד גם בטבע.
עם המשימות האלו התמודד בהצלחה חי-בר כרמל, בו כבר בשנת 1995 היו לא פחות מ-160 יחמורים.
מדי חצי שנה מועברים מספר יחמורים למקומות שונים בגליל ושם הם החלו להתרבות ולהקים עדרים משלהם.
בגלל שהחי-בר איננו גן חיות, החיות מורגלות לתנאים דומים לטבע ומצליחות לשרוד "בחוץ".
אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות אותם בטבע בעצמכם.
היחמורים שוחררו בסביבות נחל זיו במקור, אבל היום אפשר לראות אותם בכל הגליל המערבי.
בעדשת המצלמה נלכדו גם יחמורים באיזור הר סאסא והתפשטות שלהם ממשיכה מזרחה.
את התפשטות מגבילים כבישים ובעתיד אולי יגבילו גם הזאבים, שהיום "נעים" מערבה מכיוון רמת הגולן.
באיזור יש היום בין 200 ל-300 פריטים, הריכוז הגדול ביותר של חיה זו בטבע.
כמובן, זה מאתגר למצוא את היחמורים בטבע.
אך תוכלו לצפות בגרעיני הרבייה של היחמורים הפרסיים ושל איילי כרמל לצד גרעין הרבייה של הנשרים ועופות דורסים אחרים.
חי בר כרמל
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
יש עוד ריכוז של יחמורים בארץ, ששוחרר בשמורת נחל שורק, בהרי ירושלים.
כאן, השחרור התבצע על בסיס גרעין הרבייה של הגן החיות התנכ"י וצלח הרבה פחות.
בגלל שהיחמורים היו רגילים לרעשי הרכבת, היו כאלה שלא נזהרו ונדרסו.
עם זאת, האוכלוסייה התייצבה על מעל 60 פריטים, לפי נתונים אחרונים.
תוכלו לראות את גרעין הרבייה ירושלמי בעצמכם, אבל זה יהיה מדהים ממש לראות אותם בטבע, מאכלסים את המקומות שמהם נכחדו פעם, לא?
זהו סיפור מעורר תקווה של הישרדות המין הזה, שעבר מלהיות "מין נכחד", ל"מין בסכנת הכחדה" ומי יודע, אולי יצא מהסכנה הזו בעתיד.
אבל הרבה מינים "מתקדמים" בכיוון ההפוך.
בואו נשמור על החיות בזמן שאנו מטיילים או סתם חיים את חיינו בעיר או בכפר.
אולי כך גם הילדים שלנו יוכלו לראות אותם בעתיד?
קרניים של יחמור
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
לקראת סופו של ספר איוב, עונה לו אלוהים "מִן סְעָרָה" (מתוך הסערה). בשלב זה, מרגיע האל את איוב וגם מזכיר לו שכל מה שיש בעולם - נברא על ידו. מוסברים כאן סדרי עולם ומסופר גם על חיות...
כתבתי החודש על מסלולי הזאכי והמג'רסה בשמורת בית צידה. אבל מי שמכיר את האזור, בוודאי ישאל - איפה העתיקות של בית צידה, אחד התלים הגדולים ביותר שנחפרו בארץ? התשובה היא שלמרות השם, העתיקות לא נכנסו מחוסר מקום...
בפעם הקודמת, התחלנו את הטיול על "שביל ישוע", מנצרת לכנרת. עצרנו לרגע על הפסגות של קרני חיטין, אבל הר נוסף ממתין לנו - הר ארבל! השלך לעומק על הר ארבל, המערות והעתיקות שבו, כתבתי כבר בעבר. לצליינים הוא חשוב כנקודת...
