יש משהו מיוחד באילת, לדעתי.
אולי כי זו העיר הדרומית ביותר בארץ, היחידה ששווה לחשוב על טיסה על מנת להגיע עליה?
אולי כי זו עיר שעיקר עיסוקה הוא תיירות – דבר נדיר בישראל?
ואולי בגלל שזו עיר השמש הנצחית.
אם אני מרגישה מדוכדכת, אני תמיד שמחה להגיע לכאן ולעשות ניקוי ראש באום רשרש (לשעבר).
כמובן, אני ואתם צריכים לאכול, כמו שאר המטיילים באילת.
וההיצע האילתי, גם זה שמכוון לתיירים וגם זה שמכוון למקומיים, הוא מגוון ומעניין. בואו וננגוס בעיר השמש הנצחית!
מפרץ אילת
מקור: Ester Inbar
אילת והתיירות בה נפגעו קשה מהקורונה ימ"ש.
ללא תיירות חוץ ועם תיירות פנים מצומצמת, עסקים רבים נפגעו, חלקם אף נסגרו.
חלק מהמסעדות שעל החוף נפגעו גם מהסופה בחורף 2019-2020.
אבל אחרי תקופת חיסונים נמרצת, החל גל של תיירים מהארץ שרצו קצת חו"ל והגיעו הכי דרומה שרק אפשר.
מה יש לעשות באילת?
הבילוי המועדף על התיירים, מדור התש"ח ועד לדור הילדים וטף הוא להתחרדן ולתפוס שיזוף בחוף של מוש.
על צלילה בחוף האלמוגים, ביקור במצפה התת-ימי או צפרות ב"פארק הצפרות אילת" כתבתי בהרחבה במאמרים אחרים שיצאו החודש.
אני ממליצה להציץ בהם, לפני שאתם נוסעים.
אבל אני גם רוצה להוסיף כמה מקומות שניתן למצוא רק כאן.
מוזיאון "אילת עירי" ואנדרטת דגל הדיו מספרים את סיפורה של העיר הישראלית בקצה הדרום וחשיבותה ההיסטורית.
במוזיאון הארוטיקה תוכלו לראות את נקודות ההשקה בין אמנות לאירוטיקה.
וגם דברים כמו חדר עינויים עתיק ובו מיצגים ושחזורים היסטוריים, חדר בורדל פריזאי מהמאה ה-18 ועוד.
בנוסף, תערוכת מכוניות אספנות של סטף ורטהיימר נדדה לאילת.
אם עומס החום לא כבד מדי, תוכלו לצאת למסלולי טבע עוצמתיים.
ניתן להגיע לקניון האדום, הר אמיר, חולות סמר, גבי עתק, נחל קידר, נחל שלמה, הר עיט וחולות כסוי, נחל סעיפים או "רק" להסתובב בין המלחות ותצפיות על ציפורי הפלמינגו.
ואולי דווקא תרצו לטייל "מתחת לאדמה" בזחילה בין בארות השרשרת הידועות בשם "פוגארה".
הקניון האדום
צילום: Zion Susi Photography
כמובן, שום טיול עירוני לא מושלם בלי להכיר את מטעמי העיר (ושופינג).
אם אתם רוצים לקנות משהו באילת, תזכרו העיר פטורה ממע"מ ותרוויחו.
וכשאתם רוצים איזה ביס או קוקטייל – תציצו בהמשך הכתבה!
רוב התיירים יבקרו ויסתובבו באזור המלונות. האזור נמצא בחוף הצפוני של העיר.
דמיינו את עצמכם פוסעים לאורך חוף, כפות רגליים מתחפרות בחול החם ונהנות מהבריזה של הים.
אחרי זה, אתם ובחיר לבכם מטיילים לאורך הטיילת היפה ושוקקת החיים ובא לכם משהו קטן.
לי, לדוגמה, ממש בא לאכול דגים בחוף הים -זה סוג של מסורת!
מוזיאון אילת,
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
אז מה יש לאילת להציע?
ובכן, מסעדת "המפלט האחרון" פועלת כבר שלושים שנה.
היא מסעדת דגים כמו שמסעדת דגים צריכה להיות.
יש תצפית לים, עם מוטיבים ימיים בעיצוב וכמובן – דגים ופירות ים טריים ומעולים.
תהנו מהדגים בזמן ששחפים קוראים בחוץ וסירות עוגנות מעבר לחלון.
המתחרה, "שוק דגים", לא טומנת את ידה בצלחת.
העיצוב יותר מאופק, בסגנון של טרטוריה איטלקית עם נגיעות ימיות קלות, אבל המנות מעניינות ומפתות.
כיף! אם אתם רוצים חוויה מהוקצעת יותר, תגיעו לביסטרו פאגו פאגו, מסעדה שנפתחה בשנות ה-80 בלגונה של אילת ונראית כמו בר-מסעדה אירופאי.
מהצד השני של הלגונה יש את מייק'ס פלייס אילת, המוכר מתל אביב.
אם דגים זה פחות הטעם שלכם, אז יש את "המבורגר בלוויתן", מסעדת שף ש"החליפה מקצוע".
הביקורות על ההמבורגרים של המקום מרמזות על זה שהרמה של הקציצה ה"עממית" הזו לא פחותה ממה שהוגש במסעדת שף הקודמת.
המוסד האילתי הזה מגיש גם הפתעות כמו המבורגר שרימפס והמבורגר דגים, אז אל תדאגו!
מסעדה אהובה נוספת ששינתה את ההגשה לשירות עצמי היא "דיינר ברביס" בפארק אופירה.
היום גם הוא מתמקד בהמבורגרים.
אבל תושבי אילת יגידו לכם "זאת לא אילת האמתית!".
ואכן – כמו לאס וגאס, מחוץ ל"סטריפ", מתחבא עולם ומלואו.
בניגוד לחוף הצפוני והלגונה, החוף הדרומי פחות זוהר ומתוייר – ושווה ביקור כדי להרגיש איך מבלים המקומיים.
בנוסף, יש מקומות שנמצאים בתוך אילת ה"רגילה", בה חיים התושבים ביום יום.
שדרות התמרים הוא הרחוב הראשי של אילת האחרת.
אבשי אילת מגיש את כל מה שפריך וטוב בארץ הזאת – פלאפל ושניצל זהובים.
זהו מקום שמחליף את היומרה בטעמים מרגשים.
פעם, לאבשי היה בוטקה של פלאפל בשם 'פלאפל ג'אדי' ששמה יצא למרחקים.
כך שאתם יודעים שאתם בידיים טובות.
ויש גם "בוטיק הפלאפל", המקום הכי כחול-לבן שיש באילת.
קודם כל פשוטו כמשמעו – הצבע של הבוטקה זיכה אותו בשם המקומי של "הבוטקה הכחול" או "הבוטיק הכחול".
המקום נוסד בשנת 1970, מה שהופך אותו לעסק המזון הוותיק באילת.
משהו שדורות של אילתים למדו לאהוב מתקופת ינקותם.
עוד מסעדה ותיקה באילת היא המסעדה המרוקאית "ללו", שפועלת משנת 1972.
המסעדה עברה לא מעט עדכונים מאז, אבל נשארה טעימה, ביתית ואותנטית.
הטיילת הצפונית בעיר
מקור: Adiel lo
אחרי שעברנו על כל מה שעממי וטעים באילת, בואו איתי לאזור התעשייה לנסות את כל מה שמיוחד ושונה בה, בתחום הקולינריה.
אנשים עם רעיון באים לכאן להגשים את החזון שלהם והם מצפים שהלקוחות יודעי ח"ן יגעו.
נתחיל ביינות אילת של ערן לס, שפתח את המקום עם ספריית יינות מרשימה, יחד עם מעדנייה.
ויש גם את החדר הסודי עם היינות המיוחדים באמת, אבל לא שמעתם את זה ממני.
אילת גם לא טומנת ידה בצלחת בתחום הבירה!
"המבשלה" מציעה סוגים שונים של בירה, בהם יוצאת דופן בירת שיפון ושני סוגי "בירה ברי", בירה עם פירות יער או דובדבנים. בתפריט – מיטב מאכלי הברים.
בפינצ'יטו (המוטו – "אוכל רחוב בטעם של בית") מציעים מגוון של של כריכים מיוחדים, בהם עראיס עיג'ה העירקית.
שווה לנסות!
לבסוף, נסיים במקום הוותיק ביותר באיזור התעשייה – "קונדיטורית אלימי".
את המקום פתח אבי אלימי, שחי ולמד 20 שנה בצרפת ואפשר להרגיש את איכות הקרואסונים בקלות.
זה המקום ללגום קפה ולהקשיב לכל הפרלמנטים האילתים, מקום להבין בו מה חשוב לתושבי העיר האמיתיים.
כמובן, כל כתבה על קולינריה עשויה להתיישן, אז שווה לבדוק עם המסעדות לפני שבאים.
אבל אני מאמינה שרוח החופש האילתית נמצאת עמוק ברחובות העיר הזו.
אילת והקולינריה של העיר כאן על מנת להישאר.
בפעם הקודמת, השארנו את אצ"ל בספטמבר 1939, עומדים מול השאלה להילחם בבריטים למען חירות ישראל או לעצור בזמן שאלו נלחמים נגד אויבם הגדול של האנושות והיהודים בפרט - גרמניה הנאצית. זה הסיפור של אצ"ל, ממלחמת העולם השניה ועד...
בשנות העשרים של המאה העשרים, הכתובת היתה על הקיר. גלי העלייה סימנו ליישוב, לבריטים והערבים – איזשהו סוג של מדינה או אוטונומיה יהודית בארץ ישראל – בדרך. בד בבד, הלאומיות הערבית דרשה בעלות על אותם השטחים בדיוק...
נחל הבניאס הבניאס שוצף, הוא נחל החרמון עם מים קפואים משלגיו המומסים של החרמון שמחלחלים לעומק אקויפר ההר, מערכת של חללים המתמלאים מים בתוך ההר. הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל...
