רק 14 קילומטרים דרומית לחיפה.
שוכן אחד המקומות הייחודיים בישראל.
כפר האמנים הצבעוני עין הוד, ישוב נדיר בנוף הישראלי.
יש לו סיפור מרתק ומספר מקומות מעניינים בהם אפשר לבקר, אז בואו נתחיל!
עין הוד משמר את שם הכפר שהיה במקום לפני 1948, שזה די נפוץ בישראל.
כל השאר – כמעט ייחודי!
תשפטו בעצמכם.
כפר עין חוד מתחיל את ההיסטוריה שלו בתקופתו של צלאח א-דין.
כשבני משפחת אבו-חיג'ה, שהיה מצביא בצבאו של הסולטן מכורדיסטן, הקימו כפר במקום.
הכפר הבליח ברשומות של חוקרים במאה ה-19, כמו ויקטור גרן.
בשנת 1948, תושבי הכפר נאלצו לעזוב את המקום.
אבל חלק מהם הקימו כפר חדש בעל אותו שם, מספר קילומטרים מהכפר המקורי.
אחרי מאבק ארוך שנים, הכפר הוכר באופן מלא בשנת 2005 וחובר לרשת החשמל הארצית.
למרות הקושי בעבר, היום הכפר פורח, עם מספר מסעדות שוות ונוף מקסים מהכרמל.
ומה קרה עם בתי הכפר?
התשובה היא ש…כלום.
בתי הכפר נשארו על תילם והיה ניסיון להקים מושב בשנת 1949.
העולים מאלג'ריה גרו במקום, אך עזבו אותו בשנת 1953 על-מנת להקים את הישוב צרופה.
היישוב עמד נטוש כשנה וחצי, עד שבאו האמנים.
אחד האנשים החשובים להמשך קיומם של בתי הכפר הוא מרסל משה ינקו, אמן ואדריכל, שהיה חלק מקבוצת האמנים הזו.
הוא שימש אז כממונה מטעם הקרן הקיימת לישראל על איתור שטחים עתידיים להקמת פארקים לאומיים.
זה נתן לו את הגישה לאנשים הנכונים בצמרת הארצית כדי למנוע את הריסת הכפר ולייעד אותו לאמנים.
כשאתם מטיילים בין סמטאות הכפר, אתם יודעים בדיוק למי להודות על כך.
אמנות בעין הוד
צילום: מורה הדרך רן רותם
תפקידו בכפר האמנים לא נגמר בשימור הפיזי של המקום.
ינקו, יליד רומניה, היה צייר ותאורטיקן של אמנות.
הוא התחיל את דרכו בזרם האר נובו, "התקדם" לפוטוריזם ואקספרסיוניזם.
אבל הוא הכי מזוהה עם זרם הדאדא.
זרם אוונגרדי בועט של תקופתו שהשפיע רבות על האמנות פלסטית שבאה אחריו.
ברוחו המרדנית וגם בטכניקות כמו קולאז'.
בה חותכים גזרי עיתון, בד וכו' ומדביקים אותם יחדיו וטכניקת "Ready Made", שהיא הצגה של פריט כלשהו מחוץ לקונטקסט שלו.
ינקו פעל שנים ארוכות, כשבעים שנה.
ותוכלו לראות את יצירותיו במוזיאון ינקו-דאדא.
בנוסף לגלריית התצוגה הקבועה, יש כאן גם גלריה של אמנים צעירים וגלריה נוספת של אמנות עכשווית.
בה יש תערוכות שמתחלפות באופן תדיר.
ב"בור" שמתחת למוזיאון מוצג וידאו-ארט וב"מעבדאדא" תוכלו לעקוב ולהתנסות בטכניקות דאדא שהזכרתי קודם וגם טכניקות אמנות רבות נוספות.
תוכלו גם לבקר בסטודיו של ינקו, שצמוד למוזיאון.
המוזיאון הוקם בשנת 1983.
ואחד מאלו שדחפו להקמתו היה תלמידו של ינקו, איצ'ה ממבוש.
גם הוא ממייסדי עין הוד ומי שכונה "מוכתר הכפר" בגלל האופי הססגוני שלו.
וגם אולי בגלל שהיה הראשון לעבור לגור בכפר כדרך קבע, בזמן ששאר האמנים עוד התייחסו למקום כסטודיו או כבית קיץ.
איצ'ה עבד רבות עם ינקו ותוכלו לראות עבודות משותפות שלהם במספר מוסדות בארץ, כמו התבליט המרשים עם הינשוף בבניין הרב-תכליתי בחיפה.
עוד מקום בכפר שפשוט אסור לכם לפספס הוא "מוזיאון ניסכו לתיבות נגינה ולמוסיקה מכנית".
תיבות הנגינה המכניות, בהם המפעיל מסובב את ידית התיבה והמנגנון מתחיל לנגן, הן צורה אבודה של אמנות ומוזיקה.
עד להמצאת הפטיפון, זו הייתה האלטרנטיבה היחידה למוסיקה חיה ותיבות הנגינה זכו לעניין רב אצל מי שיכל לקנות אותם.
לעיתים, אלו היו קטנות, לא יותר ממחצית גודלה של קופסת נעליים, אם כי היו תיבות נגינה גדולות עם דמויות רוקדות או צועדות וכו'.
לבסוף, יש גם פסנתר אוטומטי שמנגן לבד ואפשר להחליף את "התווים" שבו ואותו פטיפון ראשוני שהמציא אדיסון.
את כל אלו הצילו מהשריפה הגדולה שבכרמל ותוכלו לראות אותם בפעולה.
מה שכן – כדאי לתאם את הביקור בטלפון ולבוא כקבוצה, כדי שניסכו יוכל לתת לכם סיור ראוי.
אמנות בעין הוד
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
אבל המוזיאון הטוב ביותר הוא הכפר עצמו.
אני לא יכולה לתאר את כל אמנות החוצות שיש בכל חצר, לאורך כל שביל ובסוף כל סמטה בכפר הירוק והמקסים הזה.
בכניסה ליישוב יש בני זוג שפוסלו על ידי בנימין לוי בעמידה בתוך קופסת שימורים.
עבודות הברונזה של ליאון ברונשטיין נותנות הרגשה של זרימה, כמו מכונית ספורט או סירת מרוץ.
גם אם מה שמוצג בפסל הוא אדם קופץ או זוג יושב.
העבודה שלו "Take a bite" בה אדם-רובוט מושיט יד לכלב-רובוט נמצאת במקום מרכזי בכפר.
ואיך אפשר לשכוח את החידונאי דן חמיצר שיצר "תיבת נוח" בעזרת צעצועים ותאי דואר ישנים – "דואר אחרית הימים".
כמובן, אי אפשר בלי איזה נשנוש על הדרך.
ובכפר יש את דוניה רוסה, מסעדה ארגנטינאית שמתמחה בבשרים (איך לא) ופועלת בכפר כמעט 20 שנה.
בעלי המקום רצו לשחזר את החווה של סבתא בארגנטינה.
אפשר להרגיש את זה בשולחנות העץ, הפוסטרים וכמובן הבשר שיושן במקום.
למי שמעדיף משהו קליל, אפשר לשבת באחת מבתי הקפה, להסתכל על נוף הכרמל ולהרגיש על הגובה.
אסיים בעבודה נוספת של חמיצר.
"המשקפיים של איצ'ה".
איצ'ה ממבוש, האופטימיסט הנצחי, אמר לרופא ש"משהו לא בסדר עם העיניים…
אני רואה תמיד הכל בוורוד…"
וחמיצר הנציח את האופטימיות הזו במשקפיים ורודות ענקיות.
אם אני מרגישה פסימית, ביקור קצר בעין הוד הצבעונית תמיד מסדר לי את הראש.
עבודתו של חמיצר
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
שבת של משפחה בארץ לעתים מתחילה במילים - "נוסעים לצפון!" אבל לאן לצפון? אצלי, אם לוקחים את המילים האלו פשוטו כמשמעו, זוהי נסיעה בכביש 4 לצפון. פעם, הכביש הזה הגיע לביירות. אבל אנחנו פשוט נעבור את נהריה ונראה איזה...
הצעידה לאורך שביל יודפת בהליכה בחורש בין עצי ליבנה, ניתן לראות במרחק את בתי המושב יודפת, שהוקם על רכס הרי יוטבת. המושב הוקם בשנת 1960, וסבל עם הקמתו מבידוד בלב האוכלוסייה הערבית בגליל התחתון מתנאי הקרקע הלא...
כל מי שביקר בארץ אפילו פעם אחת יכול לראות בעין בלתי מזוינת את השכבות שנוצרו עם הזמן. אחרי הכל, האזור היה מיושב מתקופות פרה-היסטוריות והמון דתות, עמים ואימפריות כבשו, התיישבו ובנו את הארץ – בדמותם. ההרגשה שנוצרת...
