תורמוסים תל שוכה עד תל עזקה

תל שוכה נודע כמקום נקודת ההתכנסות לצבא בני ישראל בראשותו של שאול המלך, לפני הקרב מול צבא הפלישתים בראשות של גוליית. על הגבעה נמצאו שרידים של ישוב קדום.

שוכה הקדומה

העיר שוכה מוזכרת מספר פעמים נוספות בתנ”ך ובתלמוד.

שוכה נזכרת כאחת הערים שנכבשה ע”י יהושע בן נון יחד עם ערי ממלכה – עזקה, עדולם, ירמות  ושעריים הסמוכות ( העיר שעריים מזוהה עם חרבת קיאפה , ונמצאת צפונית לתל שוכה בעמק האלה ).

המקום נזכר בהמשך בהקשר של קרב דוד וגוליית.

אזכור נוסף ומשמעותי לשוכה אפשר למצוא בחותמות “למלך” – חותמות שנטבעו על מאות רבות של ידיות קנקני חרס שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שונות.

על כל אחת מהחותמות הופיעו שתי שורות כתובות: בראשונה כתוב “למלך” ובשורה השניה בהן מופיע שמו של אחד מארבעה ישובים: חברון, ממשית, זיף ושוכה.

חותמות אלו מתוארכות לתקופת הברזל א’. בסביבת תל שוכה נמצאו כ-14 חותמות כאלו.

בתל, ישנם שרידי התיישבות מועטים יחסית בדמות מערות מגורים, חומה בצורה, בורות מים וגתות ועוד, רצפות פסיפס, מתקנים חקלאיים ועוד, הייתה פה עיר שהתקיימה במשך תקופה ממושכת.

במאה ה-3 לספירה, היה כאן מרכז תיאולוגי חשוב שאחת מדמויותיו המפורסמות היא אנטיגנוס איש סוכו, והיה תנא והוגה דעות חשוב מתקופת התלמוד ותלמידו של שמעון הצדיק.

פריחת התורמוסים בתל

בחודשים פברואר-מרץ, פוגשים על ראש התל פרח נאה במיוחד:  תורמוס ההרים הבולט במיוחד בצבעו הכחול-סגול העז ושייך למשפחת הפרפרניים.

הקרקע בתל עשירה בחומר אורגני ובחנקן. מסיבה זו צומחים כאן אלפי תורמוסים נהדרים הידועים כחובבי חנקן, שרידים להתיישבות שהייתה פה בעבר.

פרט לתורמוס נראה בגבעה שפע של פרחים נוספים: כלניות, רקפות, עירית אסירה, נורית גדולה,  דמומית ארץ ישראלית, צהרון מצוי, חרדל לבן ועוד מגוון מיני פרחים.

לעיתים, ייתכן ונפגוש גם את דבורנית הקטיפה , פרח יפה שמתחפש לדבורה כדי למשוך את בני המין השני כדי שיאבקו אותה.

בארץ ישראל, גדלים מספר מיני תורמוסים, אלו העיקריים שבהם:

תורמוס תרבותי, תורמוס ההרים הכחול ותורמוס ארץ ישראלי.

תל עזקה – תצפית מרהיבה אל עמק האלה

 מהמקום בו עמדו פלישתים אל מול בני ישראל נמצאת אחת התצפיות היפות באזור ובארץ ישראל כולה.

הנקודה משקיפה על עמק האלה, שבו נערך הקרב המפורסם בהיסטוריה בין דוד וגוליית, וכן על הרי יהודה עד חברון.

למרגלות התל, התקיים הקרב המפורסם בין גוליית לדוד, בו הטביע דוד אבן במצחו של גוליית המצביא הפלישתי ענק המימדים.

מהלך הקרב

ההתמודדות בין דוד לגולית מתרחשת בעמק האלה תוך כדי מלחמה שפתחו הפלשתים נגד בני ישראל, בתקופת מלכותו של שאול.

הפלשתים אשר יושבים בשפלת החוף מצליחים לכבוש חלקים נרחבים מארץ ישראל, ומגיעים לאזור עמק האלה בסמוך לאזור בית שמש.

שני המחנות ניצבים על ההרים זה מול זה, כאשר רק העמק חוצץ ביניהם.

עצם העובדה שהפלשתים הגיעו עד לעומק הארץ, מעיד על הפגיעה החמורה בבני ישראל ועל עליונותם הצבאית של הפלשתים.

עליונות הצבאית גורמת לענק הפלישתי גָּלְיָת לפתוח בהזמנה לקרב ראווה, שתוצאותיו יקבעו את עתיד שני העמים – עמו של המנצח בקרב ישעבד את עמו של המנוצח.

יש הטוענים כי פעולה זו בעת העתיקה, נועדה למנוע פגיעה מיותרת בחיי אדם רבים באמצעות קרב ביניים שקובע את תוצאות המלחמה בין העמים.

בני ישראל שלחו את הנער האדמוני דוד, וגוליית עצום המימדים זלזל בו,

מה רבה הייתה הפתעתו של גוליית וההלם של הפלשתים, לאחר שדוד קלע בו אבן במצחו וגרם להתמוטטותו, לאחר מכן שלף דוד את חרבו של גוליית מנדנה וערף את ראשו.

בקרב, הובסו הפלישתים ונסוגו לכיוון מישור החוף, אך מאוחר יותר הם יתקיפו שוב את בני ישראל בצפון הארץ, בקרב המפורסם שנערך על הגלבוע, בקרב יפלו שאול המלך ובניו.

דוד המלך ינקום בהמשך את נקמת בני ישראל ויביס את הפלישתים.

סקירה גיאוגרפית של עזקה

תל עזקה המזוהה גם כתל זכריה הייתה עיר קדומה בליבה של שפלת יהודה.

התל העליון ממוקם בגובה של 347 מטרים מעל פני הים, שטחו כ-45 דונם ונמצא כ- 117 מטרים מעל לערוץ נחל האלה.

האתר ממוקם בקצהו הצפוני של רכס שכיוונו צפון-דרום, אשר מהווה את הגבול בין השפלה הגבוהה ממזרח והנמוכה ממערב.

עזקה שולטת על הצומת האסטרטגי של הדרך המובילה מכיוון  שפלת יהודה והעיר גת פלשתים,

דרך עמק האלה לכיוון הרי יהודה שממזרח עם הדרך המקשרת בין בית שמש בצפון ולכיש שבדרום.

מסיבות אלה עזקה הפכה באופן טבעי לעיר בעלת חשיבות.

סקירה היסטורית

בחפירות באתר, נתגלו שרידי יישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת  ומתקופת הברזל.

נתגלו בה שרידי , מגדלים, מצודות,  חותמות למלך וממצאים נוספים.בנוסף התגלו באתר מערות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא בשנים 132-135 לספירה.

עזקה מוזכרת לראשונה בספר יהושע , בפרשת בריחתם של חלק ממלכי האמורי.

צבא בני ישראל רדף אחר הכנענים שהתקיפו את גבעון עד לעזקה.

לפי ספר שמואל, בקרב המפורסם בין דוד וגוליית, הפלישתים חנו בין עזקה לשוכה בעוד צבא בני ישראל שכן ממזרח בעמק האלה, ובשנים מאוחרות יותר כאחת הערים אותן ביצר רחבעם.

במקרא ובמקורות חוץ-מקראיים, עזקה מתוארת כאחת מערי הגבול העיקריות בממלכת יהודה בין המאות השביעית והשישית לפנה”ס.

מיקומו של האתר וחשיבותו היוו הגורם העיקרי לכך שעזקה הייתה היעד הראשון במסעו של סנחריב בשנת 701 לפנה”ס במהלכו החריבה אשור את כל ערי יהודה פרט לירושלים.

כתובת אשורית השמורה במוזיאון הבריטי ומיוחסת לסנחריב מתארת את הכיבוש האשורי.

בסוף המאה השישית, נכבשה עזקה על ידי הבבלים, והסיפור מתואר באוסטרוקונים שנמצאו בשכבת החורבן של לכיש.

מגיני העיר לכיש מדווחים שמשואותיה של עזקה כבו, כלומר נכבשה על ידי הבבלים.

בתקופה הביזנטית, אותרה עזקה על ידי ההיסטוריון הרומי אסביוס בין ירושלים לאלבתרופוליס (בית גוברין של ימינו) אך במפת מידבא מוזכר המקום בשם “בית זכריה”.

ליד הכיתוב במפת מדבא, מצוירת כנסייה גדולה ומעל לציור כתובת שתרגומה: “ציון זכריה הקדוש”.

ככל הנראה ציון זכריה הנביא, השתנה אצל הנוצרים לזכריה אביו של יוחנן המטביל ועל כן נהיה המקום לבעל חשיבות.

תל עזקה היה מהאתרים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל בעת המודרנית, וכבר ב-1898 החלו בו חפירות ארכיאולוגיות.

האתרים במסלול מתאימים במיוחד למשפחות

לעוד טיולים באזור לחצו כאן

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)