בחודש שעבר יצא לנו לדבר על שכונת פלורנטין, השכונה התל-אביבית של יפו.
כזכור, יהודי סלוניקי, חלקם סוחרים, התיישבו בשכונה ונתנו לה אופי שאיתגר את האשכנזיות השלטת של תל אביב המתפתחת.
אנחנו יודעים איפה הם גרו ואיך חיו, אבל היכן הם סחרו?
בואו למסע בזמן לשוק לוינסקי שהיה ומדרחוב לוינסקי שהוא הפך להיות!
תל אביב תוכננה כעיר גנים, תוך ניסיון מודע של אישים כמו דיזינגוף להשאיר את הפעילות המסחרית מחוץ לאזור המגורים.
בהחלטת הוועד המייסד נאמר: “למשכנות מרגוע נוצרה ולא לפרקמטיא (מסחר)”.
המסחר נעשה ביפו או בשטחים פתוחים הסמוכים תל אביב, לשם הגיעו שיירות גמלים עם סחורה.
אבל החלטות לחוד ומציאות לחוד.
אחרי פרעות תרפ”א (1921) יפו לא הרגישה בטוחה יותר למסחר יהודי ונעשו מאמצים לפתח מרכז מסחרי בתל אביב.
שכונת “המרכז המסחרי” נבנתה על שטח פרדסים שנקנה ממשפחה ערבית והתפתחה בשלבים, כחלק מתכנון שכונת נווה שאנן על ידי האדריכל יוסף טישלר.
המתווה העירוני שיצר לשכונה היה דמוי מנורה בעלת תשעה קנים ורחוב לוינסקי במרכזה, מנקז אליו את כל שאר הרחובות.
לכל רחוב היה ייעוד משלו – תאורה, קוסמטיקה, כלי בית, אבל רחוב לוינסקי שלנו היה, ובמידה רבה גם נשאר, שוק אוכל.
זוכרים את הסלוניקאים? הם נהיו הסוחרים הראשונים בשוק לוינסקי, אליהם הצטרפו במרוצת השנים קיבוץ גלויות של ממש – עולי מזרח-אירופה, טורקים ופרסים.
המסחר נעשה בהתחלה בחנויות מוסדרות, אבל הביקוש הרב הוליד באסטות “פיראטיות”.
לאורך הזמן, פחתו הבאסטות וכיום בשוק לוינסקי ניתן למצוא חנויות בעיקר.
השוק ידע עליות ומורדות.
לצד השוק הקמעונאי, נבנה השוק הסיטונאי ברחוב צ’לנוב, לצד רחוב העלייה.
בשנת 1954, למרות מחאת התושבים, הוקמה בו משחתת עופות, דבר שטרם לירידת ערך הבתים בסביבה.
לאורך זמן, הצורך בשוק סיטונאי במקום כל כך מרכזי פחת, והוא נסגר 1983.
גם קרנו של השוק הקמעונאי ירד, כשנפתחו סופרמרקטים ואחריהם – הקניונים.
כל היו החנויות הללו יצרו לונה פארק קולינרי שקשה למצוא במקומות אחרים בארץ, בריכוז כזה.
כל חנות וכל מסעדה ששרדה במקום הייתה חייבת להיות ייחודית וממלאת צורך חשוב – וחזקה מספיק על מנת לשרוד את הברירה הטבעית הקשוחה של תל אביב.
העירייה הלכה לקראת המסעדות וסגרה את התנועה לרכבים בסוף 2019 – דבר שמאפשר נסיעה באופניים – ושולחנות באמצע הרחוב.
רשימה קצרה של כוכבים באזור המדרחוב:
חמארה שפועלת משנת 35 (באמת!) ובהנהלת משפחת לנדשטיין משנת 73.
מתי, שהלך לעולמו בשנת 2019, קילל כדי לשמור על הסדר במקום ורק לקוחות טובים – אות של כבוד!
במקום מוגשת תקרובת מזרח אירופאית – כבד קצוץ, איקרה ודג מלוח לצד בירות וצ’ייסרים.
בנו ממשיך את דרכו.
מעדניה שעלתה לארץ מטורקיה בשנת 1967 ונפתחה, כמות שהיא, בשוק לוינסקי.
מיטב האוכל הטורקי והבלקני – החלבה ולצידה מבחר של סלטים, גבינות, נקניקים וריבות.
הפתוי לקנות את כל החנות “על המשקל” – גדול ביותר.
מלשון אוזו, המשקה אניס היווני.
ילד מחוץ לנישואין של טאפאס בר ומסעדה ים-תיכונית בהשראה יוונית, באווירה קלילה!
בין המנות המוקפדות של השפית אביבית פריאל אביחי אני ממליצה על האסקבצ’ה בורי, הסופלאקי, השייטל והמוסקה.
חנות תבלינים ופיצוחים שפועלת משנות השלושים, עם שלט עץ שלא היה מבייש שום תוכנית בטלוויזיה החינוכית של שנות ה-80.
כאן תוכלו למצוא תבלינים וחליטות נדירות, חלקם הכרחיים לבישול העדות של השכונה.
חמרה מהסוג החדש, עם בישול פיוז’ן ערבי-איטלקי-צרפתי, באווירת השוק הססגונית.
המקום תוסס בעיקר בשעות הערב ומהווה גרסה מודרנית של המסעדות היווניות של פעם ביפו.
נסו את קבב הטלה או החריימה ולא תצטערו!
שני היזמים שפתחו את בית הקפה הם מעיין הרשקו ואמיר יקותיאל שגילו כי לשניהם יש סבתות משני הצדדים עם שמות זהים, טוני ואסתר.
בית קפה שכונתי מקסים עם קהל לקוחות נאמן בזכות ולא בחסד.
כאן תוכלו להרגיש כמו מקומיים, להזמין ״ביצה על חלה” ולשתות גזוז פטל של פעם.
כמה שאיראן היא מדינה עוינת, ככה האוכל הפרסי הוא טעים ומנחם.
האווירה היא של מסעדת פועלים – רעש של דיבור ער ושל מזלג שפגש צלחת.
לכל מבקר בצלחת נוחתות פיתות, חמוצים ושיחים שלמים של ראשד וריחן – בריא, כך אומרים הזקנים.
החיך ועין נמשכים לקציצות גונדי – ולמרקים והתבשילים הנדיבים.
לסיכום, אני יכולה לומר שמדרחוב לוינסקי הוא הסנונית הראשונה של שינוי עירוני רחב בתל אביב.
עיריית תל אביב למדה לקחים מסגירת הרחובות בזמן הקורונה, ימח שמה, והולכת לסגור מספר רחובות למכוניות, על מנת לשנות את המרקם העירוני ולהפחית בזיהום האוויר.
בין השאר, מתוכננת סגירה של מקטעים ברחובות הארבעה, נחלת בנימין, פלורנטין ונג’ארה.
אז הצטיידו בנעליים נוחות, ובואו לטיול ושופינג בבירה המסחרית של ישראל!
החודש, כתבתי על נחלים רבים בדרום הארץ. הנחלים היו, עד עכשיו קטנים או מקסימום בינוניים באורכם. הפעם, נבקר בנחל נקרות. נחל ארוך ורחב, מן הארוכים ביותר בהר הנגב למעשה. יש כאן הכל - אז קדימה, זמן להתארגן ושוב לצאת...
"ענן שחור, מפחיד, שמתוכו פרצו להבות מפוצלות ורוטטות, והגיחו לשונות אש, כמו הבזקי ברק עצומים בגודלם... ואז הענן שקע על הקרקע וכיסה את הים". כך תיאר פליניוס הצעיר, סופר רומאי, את התפרצות הווזוביוס. התפרצות שהרגה את דודו פליניוס...
גשמי ברכה יורדים על הארץ מצפון לדרום. מים אלו נקווים באקוויפר ועולים החוצה דרך המעיינות או יורדים בנחלים קטנים מההרים בשיפוע לכיוון הנחלים הגדולים ומגיעים לנחל הגדולים יותר. הגיע הזמן לבקר בנחלים בדרום, כדי ליהנות מהזרימה החורפית...
