טיול בטבע המדברי העצמתי, יחד עם תרבויות עתיקות של אנשי מדבר, מה צריך יותר מזה?
תופעת טבע ייחודית רבת עוצמה היא פרסת נקרות שבמפגש הנחלים רמון ונקרות, רואים תוצאה של תהליכי התחתרות הנחל בשכבות הגיאולוגיות של מכתש רמון.
ניראה את פרסת נקרות ועוד תופעות טבע עוצמתיות.
החי במכתש
נכיר את החי והצומח באזור, שפיתח מנגנונים פיסיולוגיים והתנהגותיים על מנת להסתגל לתנאים הקיצוניים המאפיינים את המדבר.
כבר בכניסה נגלה את מערת נקרות העמוקה וניראה את ההרחבה בגדה השמאלית של הנחל.
המעוק היפיפה והמרשים, הוא תוצאה של התחתרות הנחל במסלע המקומי, והמערה הגדולה והיפה נוצרה עקב התחתרות הנחל מתחת לשכבות הסלע.
את הנחל מלווה צמחיית ערוצים אופיינית.
חאן נבטי קדום, אחד מחניוני “דרך הבשמים”.
המצודה היא מבנה מרובע שאורך כל אחת מצלעותיה הוא 42 מטר.
בליבה, חצר מרכזית המוקפת בחדרי מלאכה, מרחצאות ובתנור.
ממצאים מחפירה ארכאולוגית מצביעים על שכבות אפר ולפיכך הייתה שריפה שפגעה קשות במקום.
דרך עתיקה מלאה הסתעפויות המתחילה בחצי האי ערב ומסתיימת בנמל עזה.
לאורכה הובילו למשך 8 מאות שנים בשמים ותבלינים המופקים בצפון חצי האי ערב (אזור תימן וסומליה של היום) לנמלי הים התיכון, ומשם – דרך הים – לאירופה.
כך נקראו הסוחרים שעברו החל מהמאה ה-4 לפנה”ס.
התנועה על דרך הבשמים התנהלה לרוב בשיירות גמלים, כדי לשאת את כמות הסחורות, וכן את המזון והציוד לכל השיירה.
הקבוצה גדולה ואיטית, ולרוב עשירה, ולכן הייתה מטרה נוחה לשודדים באזור.
לאורך הנתיב השתמרו אבני דרך ועדויות לשימושים חקלאיים של הקרקע כמו סכרים, מתקני תיעול ומאגרי מים.
חאן סהרונים הוא אחד מהשרידים הארכאולוגיים הרבים והמרשימים שנותרו לאורך דרך זו.
שבטים שלמים פיתחו אורח חיים המבוסס על שוד שיירות בדרך.
ואיך אפשר בלי מים?!
עין סהרונים שימש מקור מי שתייה לשיירות שעברו בדרך הבשמים הנבטית.
המעיין ניזון ממי התהום הגבוהים בלב מכתש רמון, ושפיעתו בעיקר בחורף ובתחילת האביב.
שמו מגיע מצמח הסהרון המשתלשל אשר גדל בקרבת מקום.
משמש כמקור המים הגדול והמרכזי ביותר במכתש רמון.
המעיין והצמחייה השופעת סביבו – עצי אשל, קנה מצוי ומלוח פגום, הם מקור משיכה לבעלי חיים רבים, עם נתבונן היטב נוכל לראות מגוון רחב של עקבות בחול ואפילו ניתן לזהות גללים של בעלי חיים.
כמו חמור בר שמעולם לא בוית, ואשר מספרו באזור מוערך נכון לשנת 2018 ביותר מ-300 פרטים. חמור הבר היה קיים בארץ עד תחילת המאה ה-19.
אז הוכחד מנופיה ככל הנראה בעקבות כניסת תרבות הצייד והנשק החם.
אחת החוויות הצבעוניות בטבע של מכתש רמון.
סוג של ארגז חול ענק שתוכלו לראות חולות צבעוניים באינספור צבעים.
המקום שימש כמחצבה ישנה, ושוקם לאתר אבן, רוח, מים – והרבה חולות צבעוניים.
חול עשוי מסלעים וחומרים אחרים שרוסקו לפירורים קטנטנים. צבע אבן החול מאוד תלוי בהרכב המינרלים שמהם עשוי הסלע שהתפורר ממנה.
הצבעים מקורם במינרלים הבאים: כתום – גופרית, ירוק – נחושת, אדום – ברזל, צהוב – מנגן.
חולות צבעוניים
אחרי גשמים ושטפונות, יש גבים המלאים מים לאורך המסלול במכתש.
חלק מהמסלול מתאים למשפחות מיטבי לכת.
אין להיכנס לפרסה בתקופת מזג אוויר הפכפך מחשש לשטפונות!
ממליצה לשלב מסלול זה לחילוץ עצמות למי שבדרך לאילת.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
ימת הגליל, או בשמה הנפוץ יותר בארץ – הכנרת – היא אגם המים המתוקים הטבעי הגדול בישראל. בגלל המרכזיות של הימה, בני אנוש התיישבו לחופה מתקופות פרהיסטוריות. אחת התקופות שהשאירו חותם רציני על סביבת הכנרת היא סוף...
אם ניסע דרך העמקים יזרעאל חרוד ובית שאן נגיע לעיר בית שאן. בית שאן היתה מחוץ לתחומי שניים עשר השבטים ובזמן השלטון היווני והביזנטי ישבו שם פגאנים, עליהם כתבתי בעבר. אבל הטיול שלנו היום הוא לא בעקבות אלילים...
המהנדס הגרמני מאוהיו גוטליב שומאכר נולד באוהיו למשפחה ממוצא גרמני, אבל הוא גדל בחיפה. אביו הצטרף לתנועה הדתית הפרוטסטנטית ה"טמפלרים", עבר עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1869 והיה ממקימי המושבה הגרמנית בעיר חיפה. הבית שבנה אביו, ג'ייקוב שומאכר, ממש אצלנו...
