שכונת התקווה שוכנת בדרום-מזרח תל-אביב בגבולות דרך ההגנה בצפון , נתיבי איילון במערב, הרחובות מצובה וגבעתי במזרח, ודרך לח”י בגבולה הדרומי.
השכונה נוסדה בשנת 1935, אך סופחה לעיר תל אביב רק לאחר מלחמת העצמאות.
במשך שנים, הייתה שכונת התקווה בדרום תל אביב שם נרדף להזנחה, עוני ומצוקה וגם לכיעור.
אך, לאט לאט פניה של השכונה משתנות:
היא הופכת ליותר טרנדית ואופנתית, כשתושביה הוותיקים מתערבבים בעובדים זרים, עולים חדשים, סטודנטים וזוגת צעירים ועוד דמויות צבעוניות.
72 רחובות וסמטאות מונה השכונה, כמספר בתי הכנסת שפועלים בה. את רוב בתי הכנסת ייסדו בשנות ה-40 וה-50, עולים החדשים שעלו לארץ מתימן ומעיראק.
בעבר, היא הייתה לסמל לקיפוח כלפי עליית המזרח, ובפרט העולים מעיראק ומתימן שמהווים עד היום רוב בקרב התושבים – אבל גם סמל לסירוב שלהם להיכנע לקיפוח.
כך יצאה מהשכונה עופרה חזה- פרח השכונות וממלכות הזמר הישראלי (וגם אשר ראובני ואבנר גדסי),
ובנוסף קבוצת הכדורגל בני יהודה שהפכה לחברת קבע בצמרת הכדורגל הישראלי ובמשך עשרות שנים שיחקה באצטדיון קטן שבשכונה, וכיום משחקת בבלומפילד.
בשכונת התקווה היו מאז הקמתה שלל עדות כגון תימנים, מרוקאים ועוד ובשנות ה-70 הצטרפו לשכונה גם עדת הבוכרים מאוזבקיסטן של ימינו,
אשר הוסיפו תרבות מיוחדת משלהם למרקם השכונתי.
הבית הוקם על ידי אירנה אבאייב, אישה חביבה, חזקה וחייכנית המשחקת בימים אלו בתאטרון הבוכרי, ומספרת באמצעות שירים,
את סיפור עלייתה לארץ ישראל ואת סיפור קליטתה הנהדרת בשכונת התקווה,
ואיך פגשה בחברים חדשים ממגוון פסיפס העדות בשכונה.
בבית התימני, פוגשים את גילה ילידת שכונת התקווה, שלוקחת את מבקרי הבית למסע מתימן הרחוקה ללב מדינת ישראל.
גילה מספרת את סיפור העלייה לארץ של הוריה ומתארת דרך האוכל התימני האסלי את חיי היום יום בשכונה.
במקום בו למילה “כבוד” יש משמעות, גילה התחתנה לאחת המשפחות החשובות בשכונה ומתארת את חתונתה כהתמזגות של שתי אימפריות.
בין הלחוח המסורתי לסאלוף ושאר מטעמים מהמטבח התימני, לומדים על שכונה מלאת תרבות, חיים ומסורת ולחוות מקרוב את הקסם השכונתי הנהדר.
לא מדובר בשוק אופנתי, או Fancy בלשון המעטה, אך מדובר באחד השווקים המסודרים, הנעימים ובעלי חוויית הקנייה הטובים ביותר בארץ.
שוק התקווה, שנוסד בשנות ה־30 של המאה הקודמת, שוכן בשכונת התקווה שבדרום תל אביב וקרוי על שמה.
השוק הקטן אך המרווח נמצא בצפון השכונה, ברובו על רחוב התקווה ובסמטאות היוצאות ממנו בואכה הרחובות אצ”ל ולח”י.
לא תמצאו בו מעדני גורמה מיובאים, לא תגלו בו ירקות אקזוטיים שלא שמעתם עליהם בעבר, לא מסעדות יוקרה מפונפנות ולא מסעדות חדשות־עדכניות,
אבל כן תוכלו למלא את המקרר ואת המזווה בשפע של ירקות ופירות טריים, דגים (מיינסטרים בלבד) ובשר (הרבה כבש וחלקי פנים),
מאפים מכל מיני עדות, תבלינים, פיצוחים ומתוקים לרוב.
אם תהיו רעבים הבעיה תיפתר יחסית בזול במסעדות העממיות הרבות שיש פה עדיין; רובן ותיקות מאוד ומנוהלות על ידי הדור השני או השלישי של המייסדים.
בשנת 2005, שופץ המקום והיום הוא מקורה, נקי יחסית, אסתטי, מואר, מאוורר, עם מעברים רחבים ונוחים, ועם זאת הוא הצליח לשמור גם על האותנטיות שלו.
בשוק, מספר מוסדות אוכל מיתולוגיים כגון “הסאלוף” ברחוב התקווה 1,
מדובר במוסד תימני בעל שם שהוקם לפני יותר מ־20 שנה על ידי יעקוב צוברי (סבו של שחר צוברי, גולש הרוח האולימפי).
זוהי מאפייה תימנית מסורתית שהיא גם חמארה שמחה, שמכינה מגוון רחב של מאפים שמתכוניהם עברו במשפחה מדור לדור.
מציעים פה קובנה מצוינת, לחוח עם חביתה, מלאווח עם ביצה, סאלוף, ג’חנון , חומוס ומרק חרירה.
הכל מוגש עם חילבה אוורירית ומספר סוגים של חריף.
לחובבי קבלות השבת השמחות מומלץ לבוא ביום שישי בשעות הבוקר המאוחרות, אז הופך המקום לחמארה שוקקת עם שירה בציבור, ריקודים והרבה עראק ואוזו בצד הבצקים התימניים.
החנות ממקומת ברחוב המבשר, וזוהי אחת מחנויות התבלינים היותר ותיקות ויותר עסוקות בארץ, אשר נוסדה ב1963 על ידי נועם עובדיה.
זוהי חנות נפלאה, שבה הזמן כמעט עמד מלכת (אבל בקטע טוב), עמוסה בכל טוב:
פיצוחים בקלייה עצמית במקום, מאות סוגים של מתוקים, פירות יבשים, חומרי גלם לאפייה, והעיקר המון תבלינים,
כולל כאלה שהם נדירים במיוחד והם אפשר למצוא רק שם.
בנוסף, המקום עצמו מתמחה בייצור תערובות ייחודיות למטבחים הביתי והמקצועי.
לדוגמא, אנו יכולים למצוא שם תערובות מוכנות להכנה מהירה של פלאפל, סחוג, עמבה ומג’דרה ועוד שהופכים את המקום לגן עדן לבשלנים למיניהם.
המסעדה הזאת החלה את דרכה בשוק התקווה לפני כ־70 שנה כעגלת פלאפל פשוטה, יותר מאוחר השתדרגה למרקייה שהאכילה את פועלי המקום ובשנות ה־80,
שינתה פניה לשיפודיה שמנוהלת עד היום על ידי הדור השלישי למשפחת קיסר.
כיום, ניתן למצוא שם את המרקים התימניים המנחמים (רגל, עוף, בשר ובימים היותר קרים גם שעועית, ריאות ועדשים) לצד התבשילים (קציצות בשר, אורז וכו’).
ניתן גם למצוא בה גם מגוון רחב של שיפודים שנצלים על גריל פחמים מפואר (שלא מוצאים עוד כמוהו בלב הערים כיום, עקב החוק האוסר להפעיל גריל פחמים).
שקדי עגל נחשב לאחת המנות היותר מומלצות במקום.
הצ’יפס נחתך במקום בסגנון מסורתי.
המוסד הוותיק, שנוסד עוד בשנת 1948, החל את דרכו כפלאפלייה קטנה וצנועה ונהיה מאוחר יותר למסעדה שנבנתה בבית משפחת בועז ששכן ממש מאחוריה.
המקום מציע מגוון מרקי בשר תימניים מוצלחים במיוחד (בשר, רגל וריאות) המוגשים לצד פיתה תימנית וכמובן חילבה אוורירית במיוחד.
עוד בתפריט הצנוע והביתי: אורז ושעועית, סלט ירקות וחומוס פול.
מדובר במסעדה שהיא אחת מגולות הכותרת של שוק התקווה.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
נחלאות הוא כינוי ל-32 שכונות צפופות שמחוברות זו לזו ונמצאות במרכז העיר ירושלים. רובן נבנו בין הרבע האחרון של המאה ה-19 עם היציאה מן החומות, לאמצע המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי. בתי גורל שכונה תימנית קטנה בת 12...
עד עכשיו, דיברנו על פרחים שמוכרים בעיקר כפרחי בר. הפעם, נתמקד בפרח הנרקיס. פרח שעשה לעצמו שם כפרח מתורבת לא פחות מפרח בר. יאללה לביצות, חברים! פרח שילד צייר כמו הצמחים שדיברנו עליהם החודש, גם הנרקיס הוא גאופיט. גם הוא מורכב...
נחל עורבים שמורה יפהייפיה בלב אזור עשיר בפינות חמד , בית גידול לחי ולצומח ועשירה בכמויות מים רבות. גולן – עיר מקלט בעבר הירדן, ממזרח לים כנרת: “גולן בבשן למנשי” (דברים ד, מג) ארץ מפלי המים הזורמים כל...
