הרשמה לניוזלטר

    אריק איינשטיין – תל אביב אחרת

    אני יכולה להתחיל את המאמר על- ידי זה שאני קושרת כתרים על כתרים לאריק איינשטין – והכל יהיה נכון.

    במקום זה, אני בוחרת לצטט אגדה ישראלית אחרת – המבקר יואב קוטנר: “אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית”.

    מי היה אותו נפיל התרבות הישראלית, בשנים החשובות להתהוותה?

    איפה גדל ומה עשה – ולאן אני יכולה להגיע כדי להבין אותו יותר טוב?

    ילדותו של אריק איינשטיין

    אי-אז, בעשור האחרון למנדט הבריטי, נולד לו ילד בתל-אביב העברית.

    לילד, יליד 1939, קראו אריה לייב איינשטיין ואביו היה שחקן בתיאטרון ה”אהל”.

    התיאטרון הזה לא פעיל כבר עשורים רבים, אבל אפשר לראות את בניין הבאוהאוס המרשים, אך לא שמור, ברחוב בילינסון 6.

    כילד גר אריק איינשטיין ברחוב גורדון, לא רחוק מגן העיר – היום קניון, אבל פעם זה היה גן החיות היחיד בארץ!

    הוא אהב לטייל לאורך הירקון וגם כתב עליו את שירו “תל-אביב גדות הירקון 1950”, מאוחר יותר.

    …ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת’לב (סע לאט)

    בנעוריו, היה אריה חניך ב”שומר הצעיר” ואלוף ישראל לנוער בהדיפת כדור ברזל ובקפיצה לגובה.

    בשנת 1956, זכה גם באליפות ישראל לבוגרים בקפיצה לגובה.

    הוא החזיק בשיא הישראלי לנוער בקפיצה לגובה במשך כ-10 שנים.

    בנוסף, שיחק בקבוצת הכדורסל “הפועל תל-אביב” לנוער ולבוגרים.

    למרות שהחיים לקחו אותו לכיוון אחר, הוא נשאר אוהד שרוף של הקבוצה עד יום מותו.

    כל פעם שתראו את הפועל על המגרש הביתי שלהם, אולם אוסישקין, תריעו להם, בשביל אריק.

    בצבא, רצה להיות מדריך ספורט, כמו שאולי מתבקש לספורטאי צעיר, אבל נדחה בגלל בעיות ראייה – והתקבל ללהקת הנח”ל במקום זה.

    יצא שעולם הספורט הפסיד – והתרבות הישראלית הרוויחה בגדול.

    אריה, או בכינויו החדש “אריק”, התחיל בלהקה כשחקן ומהר מאוד התגלה גם כזמר מוכשר.

    אחרי הצבא, בשנת 1959, הצטרף אריק איינשטיין לתיאטרון הסאטירי ה”סמבטיון” ובשנת 1960 הוציא את מיני-אלבומו הראשון עם ארבעה שירים.

    בחלק מהזמן, שכן ה”סמבטיון” במרתף קולנוע מוגרבי, בית קולנוע מיתולוגי שעמד פעם בכיכר ב’ בנובמבר בתל אביב.

    מציץ מחלון גבוה

    נקודה חשובה נוספת בסיפורו של אריק איינשטיין היא “מועדון החמאם”, מוסד תרבותי שהוקם בתוך חמאם טורקי משופץ ביפו על ידי חיים חפר ודן בן אמוץ.

    שם אריק הופיע כחלק מ”שלישיית גשר הירקון” וגם בהצגות מוזיקליות כמו “משלי ערב” ו”תל אביב הקטנה”.

    כיום, פועל במקום אולם אירועים, אבל הבניין עדיין שם והוא שווה ביקור.

    למרות שזוכרים את אריק כ”זמר הכי ישראלי”, הוא לפעמים גם “ליטף נגד כיוון הפרווה” ועצבן את המיינסטרים.

    כך, למשל להקת “החלונות הגבוהים”, ששרדה כשנתיים בהרכב המקורי, עם אריק, שמוליק קראוס וג’וזי כץ.

    מתוך האלבום היחיד שהוציאו, “יחזקאל” נפסל לשידור בשל “זלזול ברגשות הקהל הדתי”, ו”חייל של שוקולד” נפסל לשידור בגלל רגישות פוליטית.

    לעיבוד השיר, “זמר נוגה” (התשמע קולי) של רחל המשוררת לא היו התנגדויות.

    השם, אגב, מגיע מחלונות בבית אל על, מגדל ברוטליסטי בן 13 קומות ברחוב בן-יהודה 32, אותו ראו חברי הלהקה כשניסו לחשוב על השם.

    פרועי הבלורית

    בשנות ה-70, היה איינשטיין חלק מ”חבורת לול” , חבורת אמנים צעירה ובועטת.

    הפוחזים הפעלתניים האלו, שכללו גם את אורי זוהר, שלום חנוך, צבי שיסל ובועז דוידזון הוציאו סרטי קולנוע, תוכנית טלוויזיה, מערכונים ואלבומי מוזיקה.

    המערכונים הזכורים ביותר היו “לה מרמור מאת פרלש”, שבו משפחה ישראלית מתעצבנת על שידורי הטלוויזיה ו”עולים חדשים”, שבהם כל גל עלייה מתנשא על הגל שבא אחריו.

    את כמות השירים שהפכו להיות מוכרים לכל ישראלי לא ניתן למנות.

    את הסרט “מציצים” ראו כולם ואולי חלק גם ביקרו בחוף מציצים המיתולוגי בתל אביב.

    אגב, כאן אריק פגש בת זוגתו ואם ילדיו, סימה אליהו.

    “זה לא בדיוק געגוע”

    שמו של אריק נקשר חזק לתל אביב, לבתי הקפה ואולי מעט לחיי הוללות, למרות שאורי זוהר ודן בן אמוץ עקפו אותו פרמטר הזה.

    הנה אריק, יושב עם כל המי-ומי בקפה כסית בדיזנגוף 117! ו

    הנה הוא מזמין שווארמה עם כל התוספות ב”כתר המזרח” ברחוב אבן גבירול ויושב לכתוב, אחרי שאכל לשובע מהבשר המסתובב.

    הצוות של “כתר המזרח” היו סוג של משפחה – זה הם שהצטלמו יחד עם אריק לעטיפת התקליט “יושב על הגדר”.

    אריק לא אהב להופיע – הוא לא הרגיש את עצמו נוח על הבמה.

    אבל הוא המשיך לכתוב והמשיך לשיר – וכל פעם תרם משהו חדש, משהו שנכנס לפלייליסט של המדינה ועובר ישירות לתוך נשמתה.

    הנה, בשנת 2006 הוא הלחין ושר את “זה לא בדיוק געגוע” של פוליקר, שיר הלל לתל אביב שנשארה בעיקר בזיכרון, שיר שאפשר לצאת לטיול רק לפיו.

    אריק הצעיר יושב שם מול אריק המבוגר ונזכר איך זה היה אז, כשהכל הרגיש צעיר.

    מי יודע – אולי אפילו הלחין אותו על אחד משולחנות הפלסטיק ב”כתר המזרח”?

    אף אחד מאלו – לא כסית, לא “כתר המזרח” ולא אריק איינשטיין – איתנו עוד.

    שתי הראשונות הלכו בדרך כל עסק מזון בישראל ונסגרו אחרי פעילות של עשרות שנים.

    אריק הלך בדרך כל בשר בשנת 2013.

    המוני אנשים התאספו ליד ביתו ברחוב חובבי ציון, החזיקו את התמונות שלו כמו איקונות קדושות ובכו.

    הוא קבור בבית הקברות טרומפלדור לא רחוק משושנה דמארי וחיים נחמן ביאליק.

    על קברו הונחו קילוגרמים של זרים, אבנים וכמובן – צעיפי הפועל תל אביב.

    מעוניינים בטיול הזה?

    הגעתם למקום הנכון!
    השאירו פרטים ואחזור בהקדם:

      עוד בנושא

      ממש אבל ממש ממשית

      מכירים את ממשית? דמיינו לכם שיירת גמלים ארוכה, ארוכה. אתם, רכובים על סוס אפור לצד הגמלים, מסתכלים על האופק. שם, כמו פאטה מורגנה, מפציעה ממשית. בשבילכם, ממשית היא מים, מחסה וביטחון משודדי דרכים. והיא ממש, ממש קרובה. ממשית, לא כמו שדמיינתם מה...

      המשיכו לקרוא >
      סודותיה של דימונה

      זה לא סוד שיש לנו ארץ קטנה. כולם יודעים – ממטולה ועד לאילת זה פחות משש שעות נסיעה, בלי פקקים והפתעות. והיא בהחלט לא מיושבת באופן אחיד – המוני אנשים מצטופפים במישור החוף, אחרים גודשים את ירושלים...

      המשיכו לקרוא >
      נעמי שמר – מטיילים במסלולי לבך

      אנחנו בורכנו במדינה צעירה ודינמית. נראה שהמדינה הזאת מצמיחה אמנים – אולי בגלל הצורך להגדיר את התרבות של העם החדש-ישן שלנו, ואולי בגלל הצורך להסביר במילים את חבלי הגדילה הקשים ואת החיבור של העם לארץ. נעמי שמר...

      המשיכו לקרוא >
      לכל הטיולים בדרום
      בניית אתר אינטרנט