מחנה יהודה – השוק של המדינה

ירושלים, בירת ישראל, העיר שחוברה לה יחדיו.

עיר קודש לשלוש מהדתות המרכזיות בעולם. טבורו של העולם.

ועוד ועוד.

אבל עתיקות זו לא הסיבה היחידה לבקר כאן.

המון מהמבקרים והתושבים נוהרים לשוק מחנה יהודה.

בואו לגלות למה!

עץ חיים

נתחיל בסיפור ההיסטורי של שוק מחנה יהודה.

אי-שם בתקופה העות’מאנית, בשנת 1887, הוקמה מחוץ לחומות ירושלים שכונה יהודית בשם ” מחנה יהודה “.

לידה היה מגרש ריק השייך למשפחת ולירו האמידה.

התושבים היהודים רצו לאכול, כמובן, והאיכרים הערבים רצו למכור את תוצרתם, אז באופן ספונטני קמו דוכנים על גבי דוכנים ליד השכונה והחל מסחר.

אם לצטט את גבריאל כהן, תושב העיר שחי את התקופה

“וכך עמדו שני העמים אלה מול אלה, דבר אשר שיווה לשוק אופי מיוחד.

עקרות בית יהודיות ניסו לדבר ערבית, והפלאחים והפלאחיות הערביות ניסו להיפטר מסחורתם ביידיש. ההמולה הייתה גדולה…”

השוק התפתח ללא השקעה כלשהי של השלטונות העות’מאניים.

הבריטים, כשהשתלטו על הארץ ב-1918, רקמו תוכניות לפיתוח השוק, אך אלו עלו בתוהו.

השוק זכה לתנופה אחרי פרעות תרפ”ט, כשיהודים פחדו לקנות בעיר העתיקה.

הסוחרים כאן התחלפו ליהודים וישיבת עץ חיים הסמוכה מצאה הזדמנות מימון שתרמה לפיתוח השוק.

פרנסי הישיבה בנו חנויות בשוק להשכרה, כשהרווחים הלכו לקופת הישיבה.

ואז הוא הפך למחנה יהודה?

בהמשך, בלחץ הבריטים, שופרו תשתיות בשוק ונהרסו חנויות ארעיות במגרש ולירו.

שווקי הקבע שהוקמו במקומם היו שוק ברחוב אגס ותפוח, שוק הלוואה וחיסכון ושוק העירקים.

בהמשך, השוק נע בין הזנחה לפיתוח.

בשנות ה-80, הסוחרים בשוק נתנו לו מתיחת פנים רצינית, עם רצוף וקירוי מחודש.

בשנות האלפיים, הפך שוק מחנה יהודה למוקד תיירות תרבותית וקולינרית והעירייה החלה לשפר את המראה של השוק שהפך למוסד.

ספריי צבעוני מול קיר לבן

לפרויקט “טאבולה ראסה” בחסות העירייה בשנת 2011 – גויסו אמנים מבתי ספר לאמנות ועיצוב ירושלמים כמו בצלאל, הדסה ומוסררה וגם אמנים מוכרים מחוץ למוסדות.

על הקירות וארונות החשמל תוכלו למצוא לדוגמה, אנשים עם ראש כרוב, פסל של טדי קולק מפקקים ממוחזרים, דיוקנאות עצמיים של אמנים ועוד רבים אחרים.

יודעי ח”ן באמנות רחוב יכולים לחפש יצירות של אמנים ידועים, כמו KNOW HOPE, אמן גרפיטי בעל שם עולמי והאמן הרב-תחומי איתמר מנדס־פלור.

זה לא היה הפרויקט האחרון מסוגו בשוק מחנה יהודה.

בשנת 2015, סולומון סוזה – אמן יהודי-בריטי- החל לצייר על תריסי הברזל של החנויות, אחרי שתיאם את העניין עם בעלי החנות.

בפרויקט שארך מעל שנה, צייר סוזה עשרות רבות של דיוקנאות על התריסים.

אוסף האישים על החנויות אקלקטי להדהים, עם גולדה לצד לוסי אהריש, גנדי לצד בוב מארלי וסטיבן ספילברג לצד משה מונטיפיורי.

דוד בן-גוריון צויר הפוך, ואני די בטוחה שזו לא טעות.

כמובן, הצייר היה צריך לעבוד בלילה, כשהדוכנים סגורים וגם אתם תצטרכו לבקר את השוק מחוץ לשעות פעילות, אחרי שיורד הערב או ביום השבת.

טעם החיים

כמובן, אם הגעתם לשוק מחנה יהודה ולא התפתתם לאכול מהדוכנים, החמארות והמסעדות, יש לכם יותר כח רצון ממני.

כמובן, אי אפשר להמליץ על כל מקומות האוכל המעניינים בשוק, בגלל שייגמר לי הדיו האלקטרוני לפני שאספיק לתאר חצי מהם.

עוזי והאתרוג

הדוכן אולי המפורסם ביותר הוא דוכן המיצים של עוזי אלי, איש האתרוגים, ברחוב אגוז.

עוזי אלי מוציא את המיץ מאתרוגים, קנה סוכר, חבושים, עשבים ועוד רבים אחרים.

כל מיץ מלווה בהסבר על סגולות רפואיות של המיץ המסוים.

את הטעם של המיץ אי אפשר להסביר – צריך לטעום!

סטקיית חצות

אם הייתם בירושלים בלי לאכול את המעורב הירושלמי המקורי, כנראה שאתם צמחונים.

כבדים, לבבות ושאר “ירקות” על הגריל, עם כורכום וכמון על פלטת ברזל, בפיתה או לאפה.

נהייתי רעבה רק מלכתוב את זה.

למזלנו, סטקיית החצות יש מנות ושעות פתיחה נדיבות.

מחניודה

אם אתם יותר בעניין של פיין-דיינינג, יש בשוק מסעדה על של השפים אסף גרניט ואורי נבון, “מחניודה” שמה.

המסעדה, שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בארץ, הוקמה בשנת 2009 ומציעה לקהל המכובד מנות מתפריט מדויק ומוקפד.

לאלו שקשה להם לבחור מומלץ בחום להזמין ארוחת טעימות.

אלו שמעדיפים לשתות משהו יכולים לחצות את הרחוב לבר יודה’לה, השייך גם הוא לאותם הבעלים, לקוקטייל של ערב.

בשבילי השוק הוא עולם ומלואו.

יש בו מכל וכל – אמנות צבעונית, היסטוריה מרתקת ואוכל מעלף.

אז בואו גם אתם לשוק ותראו, תריחו ותטעמו את הפלא הירושלמי.

לעוד סיורים באזור ירושלים לחצו כאן .