חוף מפרצי התכלת, עתיקות, תופעות גיאולוגיות מרתקות ועוד הפתעות
הטיול בשמורת אכזיב מזמן לנו טיול קסום ולא ארוך כלל, שמפגיש אותנו עם צמחיית חופים, ארכיאולוגיה ותופעות גיאולוגיות מרתקות.
המסלול מתחיל בתל עם היסטוריה מעניינת וממשיך בתצפית לאיי נחליאלי, שחף ותכלת המהווים שמורת טבע.
ניתן להבחין במפרצונים יפיפיים בהם ישנם דגים, קיפודי ים וחלזונות. כמו כן ניתן לראות צמחיית חוף, צמחיה שפיתחה מנגנונים להתמודד עם הרוחות החזקות מן הים וכן עם רסס המים המלוחים כמו עדעד כחול, פרגה צהובה, חבצלת החוף.
ניתן לראות כי באכזיב אין חול רב בחוף ורובו עשוי סלעי כורכר.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרוב החול שמגיע מנהר הנילוס, שוקע בחופים הדרומיים בדרכו צפונה.
תל אכזיב או כזיב כפי שנקרא במקורות חז”ל, היה ישוב קדום, שאזכורים שלו מופיעים לאורך כל תקופות ההיסטוריה.
בספר יהושע פרק י”ט, העיר אכזיב מוזכרת כחלק משטחו של שבט אשר: “…והיו תצאתיו הימה מחבל אכזיבה..” אך לפי ספר שופטים א’ העיר לא נכבשה בידי בני ישראל.
בשלב מאוחר יותר, הפכה העיר מעיר כנענית לעיר פניקית.
היא נכבשה בידי סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה”ס.
חז”ל קבעו את אכזיב כגבול הצפוני של ארץ ישראל מבחינה הלכתית, כאשר מעברו הצפוני של הגבול היה תחום צור הפיניקי. כלומר, מיסים נגבו דרומית לאכזיב ודיני הלכה שונים תפסו רק מאכזיב ודרומה.
כלכלת אכזיב הקדומה שילבה חקלאות, דייג וספנות, כולל הפקת צבעי תכלת מחלזונות ששימשו להכנת הציציות (“ונחשבים ביהדות למוצר וצבע בעל חשיבות, וצבע הארגמן אף הוא מחלזונות, וברצועת החוף ניתן לזהות בריכות חצובות, ששימשו כפי הנראה לאחסנת דגים, גידול חלזונות לתעשיית הארגמן, או לייצור מלח ע”י אידוי מי הים.
חציבות נוספות הן שרידי מחצבות עתיקות ששימשו לבניית אכזיב עצמה.
שימשה כנמל קדום בתקופות רבות ממש כמו נמלים קטנים אחרים לאורך החוף כגון דור, עתלית ועוד, וסביב הנמל התפתח היישוב ששרידים ארכיאולוגים ממנו ניתן לראות בגן הלאומי.
דרומית לתל עצמו נמצאת חורבת נמל אכזיב.
כאן היה מעגן קדום נוסף, ששימש כנראה כנמל משני של תושבי אכזיב.
בין השרידים הארכיאולוגיים שנמצאו, היו שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה וקנקנים בהם נכתב בכתב פיניקי השם “אדנמלך”, המתוארכים למאה ה-6 לפנה”ס.
כמו כן, ברכסי הכורכר שבאזור נמצאו מספר בתי קברות קדומים ששימשו כפי הנראה את תושבי העיר, למשל בית קברות פיניקי שנמצא בחלקה הדרומי של אכזיב, ובו בורות המחוברים ביניהם במעין חלונות.
בתקופה הצלבנית, הייתה כאן מצודה השייכת לאביר צלבני, ושמה בתקופה זאת היה “Casale umberti” ככל הנראה על שם האביר שהטירה הייתה שייכת לו.
בשנת 1271, נכבשה על ידי הסולטן הממלוכי הנודע, בייברס, והמקום הפך בהמשך לכפר ערבי קטן בשם א-זיב, שאחדים ממבניו נותרו בתחום הגן הלאומי עד היום, כולל מבנה המסגד.
הכפר א-זיב נכבש במסגרת מבצע “בן-עמי” ע”י חטיבת כרמלי, ובו הוסר המצור על יישובי הגליל המערבי, במאי 1948.
מצפון-מזרח לתל, נמצאת אנדרטת יד לי”ד, המנציחה את האסון הכבד שאירע במהלך מבצע “ליל הגשרים” ביוני 1946.
מדינת אכזיב של אלי אביבי היא התגשמות של חלומו האישי של אלי אביבי.
בשנת 1952, שכר אלי אביבי מהמדינה שני מבנים על החוף במטרה לשפץ אותם.
הוא בנה שם את ביתו (בית שבסיסו בנוי אבן וקומותיו העליונות עשויות עץ) בטכניקות בנייה וגימור שונות מהמקובל, ופתח בו מוזיאון אקלקטי.
במוזיאון לתולדות אכזיב, שהקים אביבי, מרוכזים ממצאים ארכאולוגיים מההיסטוריה של אכזיב, חלקם בני למעלה מ-3,000 שנה.
המוצגים אינם מוגנים על ידי זכוכית, ומוצגים בגובה העיניים.
על קירות האבן נמצאים העתקים של ציורים עתיקים, ועליהם כתוב סיפור המקום.
הכפר הבוהמייני של אלי אביבי זכה להצלחה, והיה מוקד משיכה לבליינים, צעירים וידוענים מקומיים.
בעקבות ההצלחה, הוחלט להקים במקום את כפר הנופש הצרפתי ומאוחר יותר את הגן הלאומי.
בשנת 1971, הכריזו אלי אביבי ורעייתו רינה על הקמת מדינת אכזיב, כצעד מחאה נגד בנייתו של הגן הלאומי.
למדינה לכאורה נבחרו נשיא (אביבי עצמו), דגל והמנון, ואף הונפקו דרכונים (!!!) שאותם אלי היה מפיק לכל מבקר, בין אם הוא אורח ללילה או מבקר במוזיאון העתיקות של אלי ורינה.
המבקרים באתר יכולים לבקש שדרכוניהם יוחתמו בחותמת מיוחדת. בשנת 1988, חובר האתר סוף סוף לרשת החשמל הארצית.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
יש אנשים שלא צריכים שני שמות. מספיק לומר “מדונה” או “פרינס” כדי שיידעו על מי מדובר ובמקרים רבים – גם מה הם עשו. בעבר הישראלי, יש לנו מישהי כזאת – “רחל”, הידועה יותר כ”רחל המשוררת”. אחת המשוררות...
החודש, כתבתי על תעופה וספנות שמובילים נוסעים ומשאות ברחבי הארץ. אבל, בענף התחבורה יש תמיד את שאלת "המייל האחרון", החלק הסופי בכל נסיעה והובלה. לעיתים קרובות, את החלק הזה חייבים לעבור ברכב, עדיף בכביש סלול. לעיתים, זה אומר...
היום אני רוצה לכתוב על שתי נשים מאוד שונות. מניה שוחט וחנה מַיְזֶל שוחט. שתיהן חלוצות והן נישאו לשני אחים. אבל אולי האישיות שלהן ואולי הנסיבות גרמו להן לשחק תפקידים שונים בדרמה הגדולה של הציונות. אישה עם אקדח אישה צעירה...
