לישראל יש נכס מרכזי וחשוב – ירושלים, עיר הקודש –
מקום ייחודי שמושך אליו עולי רגל מכל קצוות תבל ומושא לקנאה של משרדי תיירות לאומיים בעולם כולו.
כל המבקרים האלו (פוליטיקאים, אנשי עסקים ותיירים) צריכים מקום ללון בו בירושלים.
אבל יש מלונות ואכסניות בירושלים שהתעלו מעל זה. היום נטייל בעקבות מלונות היסטוריים בירושלים.
מעבר להיותם שימושיים, הם גם חתיכת היסטוריה ירושלמית, פנינה ארכיטקטונית – או שניהם. זהו סיפורם.
רחובות ירושלים העתיקה
מקור: רן רותם
הבנייה למען הצליינים בירושלים הייתה קיימת מאז ומתמיד, אך לא נלך אחורה עד ימי הביניים ונדבר על מסדרי הצלבנים.
תוכלו לקרוא עליהם במאמרים אחרים שלי.
אנו נתחיל במאה ה-19, כשהקיסר האוסטרו-הונגרי החליט שגם הוא, כאוטוקרט קתולי טוב, צריך דריסת רגל בירושלים.
כשאתם עוברים בעיר העתיקה ב"ויה דולורוזה", קשה לפספס את הבניין התלת קומתי הזה, עם חלונות כפולים ומחודדים.
על גג הבניין – דגל אוסטריה וצלב אבן פשוט.
מי שהיה כאן, זיהה בוודאי את "האכסניה האוסטרית" או בשמה הרשמי "ההוספיס האוסטרי של המשפחה הקדושה", שבנייתה הסתיימה בשנת 1858.
קשה שלא להתייחס לאכסניה האוסטרית ברשימת מלונות היסטוריים בירושלים.
בשנת 1863 נוספה למקום קפלה – כנסייה קטנה שקירותיה גדושים בציורים ומוזאיקות.
בכלל, במלון יש כמות מרשימה ביותר של יצירות אמנות, בהן פסיפס מרשים שמתאר "צליינות אוסטרית לאורך הדורות", כולל מסעות הצלב.
קומה עליונה נוספה למבנה ב-1932 על ידי האדריכל והצייר לאופולד קרקואר, שעבד הרבה בארץ.
המלון המפורסם מציג תצפית מרהיבה על העיר העתיקה מהגג ומבית הקפה, שמגיש את מיטב המטעמים האוסטרים – שניצל וינאי, זאכרטורטה וואפֶל שטרודל.
גג האכסניה האוסטרית
מקור: ranbar
אכסניית "קאזה נובה" הפרנציסקנית הקדימה את האכסניה האוסטרית ביותר ממאה שנה.
היא נבנתה בשנת 1755 מסביב לחצר פנימית עם דקל גבוה מאוד.
דקל הוא סמל נוצרי של עלייה לרגל.
השם "קאזה נובה" מתורגם ל"בית חדש", בגלל שהמבנה חדש יותר מהמנזר הפרנציסקני הסמוך.
האכסניה שומרת על הדלת המקורית של הבניין, שעליה חרטו צליינים את שמם, כשביקרו במקום.
הדלת נמצאת מתוך האכסניה כפריט היסטורי ועל הכניסה שומרת דלת מודרנית.
כנראה שהצליין החשוב ביותר שלן במקום היה האפיפיור האפיפיור פאולוס השישי, בשנת שנת 1964.
קאזה נובה
מקור: Rartat
כמובן, העיר קדושה גם ליהודים ובעבר גם עולי רגל יהודים רצו להגיע לעיר הקדושה.
לרוב, יהודים נטו ללון אצל משפחות יהודיות, אבל היו כאלו שבחרו (או נאלצו) לקחת חדר במלון.
מלון כזה הקים יוסף אמזלג מול מגדל דוד. יוסף אמזלג היה יוצא מרוקו מיד שעלה לארץ מגיברלטר.
המלון שהוקם היה אירופאי למשעי, ותוכלו לראות מספר עיטורים אירופאים, כמו עמודונים דקורטיביים על הגג.
בהמשך, עקר יוסף אמזלג ליפו ומכר את המבנה.
אגב, בנו חיים הפך לקונסול בריטי בארץ והוא מונצח בציור קיר "תוצרת הארץ" בלבושו הרשמי, עם חרב ומדים עם כותפות, סטייל נפוליאון.
המבנה החליף ידיים עד שהגיע לידי ירחמיאל אמדורסקי, שהחל להפעיל אותו בשנת 1903.
היו מספר סיבות להצלחתו כמלון ליהודים – הקרבה לכותל ולבית הכנסת "החורבה" והאוכל הכשר.
למעשה, בשלב מסוים, אמדורסקי החזיק את המסעדה הכשרה היחידה בירושלים.
כאן התארח הנציב העליון הרברט סמואל, לפני תפילתו בבית כנסת "החורבה".
הוא גם אירח את חתונת איתמר בן-אב"י. בהמשך, המלון החליף ידיים שוב והיום הוא אכסניה בשם "פטרה".
מגג האכסניה תראו את בריכת חזקיהו, כנסיית הקבר, כיפת הסלע, הר הזיתים, הר הצופים ועוד.
המתחרה העיקרי של מלון אמדורסקי היה מלון קאמיניץ, או "בית אשל ירושלים" (מלשון אש"ל: אכילה, שתייה, לינה).
הוא היה יוקרתי (ויקר יותר).
במבנה הדו קומתי התאכסנו מכובדים רבים, בהם הברון רוטשילד, בשנת 1914.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוחרם על ידי הטורקים והפסיק לשמש כמלון.
היום הוא משמש למגורים וכבית מלאכה ומצבו לא טוב, בלשון המעטה.
אני מקווה שיחליטו לשמר מבנה חשוב והיסטורי כמו זה.
מלון קאמיניץ הברון רוטשילד 1914
מקור: תערוכת הקבע בביתן רוטשילד במוזיאון ארץ ישראל
כמובן, גם ערביי הארץ לא טמנו ידם בצלחת בזירת המלונאות.
מלון היסטורי נוסף הינו מלון אימפריאל בכיכר עומר אבן אל ח'טאב, ליד שער יפו,
שהוקם בין השנים 1884–1887 בשם "גרנד ניו הוטל".
הוא אמנם הוקם על ידי הכנסייה היוונית אורתודוקסית, אבל עבר מאוד מהר להשכרה למשפחה ערבית-נוצרית בשם מוּרקוּס.
למלון המצליח נוספו שתי קומות – קומה שנייה ב-1897, וקומה שלישית ב-1907.
כמו כן, הכניסו במבנה שינויים מודרניים לתקופה, כמו מים זורמים וחשמל!
בתחילת המאה ה-20 שימש המלון כמקום מפגש לאנשי השלטון העות'מאני ולהנהגת היישוב היהודי.
לאחר כיבוש הבריטי הוא הפך לבית חולים. לאחר תקופה, חזר המלון לפעילות בשם החדש "מלון ניו אימפריאל".
הבניין מצטלם היטב – הוא תערובת מעניינת של ניאו-קלאסי וירושלמי, עם שני זוגות של עמודים בחזית הבניין, לאורך שלושת קומותיו.
חלק מהחדרים היום מעוצבים בסגנון ערבי-שאמי, מחזה נדיר למדי בארץ.
שער יפו ומגדל דוד
מקור: Yoninah
אחד המלונות המפורסמים ביותר בירושלים בבעלות מוסלמית בירושלים הוא כנראה האוריינט האוס.
הוא נבנה כוילה פרטית מפוארת, על ידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני.
על החוסיינים דיברנו במאמר על קרב הקסטל.
הערבים, כמו היהודים, יצאו מחומות העיר העתיקה.
שלא כמו היהודים, הם התיישבו מצפון לעיר.
האוריינט האוס הוא בניין דו-קומתי, אבל יפה ומעניין ביותר – את הכניסה הראשית (התחתונה)
מאגפות משני צדדיו מדרגות שמובילות ישירות לקומה שנייה.
מתחת לגג הרעפים – עיטורים מרשימים שמזכירים צמחים.
האוריינט האוס אירח את קייזר וילהלם השני בשנת 1898, את האמיר (לעתיד מלך) עבדאללה
ואת קיסר אתיופיה היילה סלאסי שגלה מארצו.
הוא שימש כמלון משנת 1949 ועד 1967, בזמן שהשטח היה בשליטה ירדנית.
בסוף שנות השמונים, הוא הפך להיות לסמל לאומי פלסטיני ודריסת רגל של הרשות בירושלים.
הוא נסגר על ידי ממשלת ישראל מספר פעמים, בפעם האחרונה בשנת 2001.
אגב, נינו של איסמאעיל מוסא אל-חוסייני מתגורר בצידו האחורי של המתחם.
כאן מסתיים מסענו הקצר והמיוחד בעקבות מלונות היסטוריים בירושלים – חלק א'.
וילהלם ה-2 קייזר גרמניה
מלונות היסטוריים בירושלים
מקור: the German Federal Archive
מחפשים מלון בעיר העתיקה? אלו ההמלצות שלי:
עוד מלונות בעיר העתיקה:
כשמסתכלים מהטיילת בתל אביב לכיוון דרום, רואים בתי אבן שנערמים אחד על השני ומעליהם מגדל פעמון. לוקח רגע, אולי, להיזכר שלא מדובר בפטה מורגנה – לתל אביב בת ה 111 שנים צמודה עיר אחרת, בת אלפי...
אני חושבת שאין יצור חי (לא מיקרוסקופי) בעולם שלא הושפע מפעילות האדם. חוץ מאולי אותם "מפלצות מעמקים" באוקיינוס העמוק שלא גילינו. בארץ, יש המון דוגמאות של חיות שנפגעו מציד או התיישבות אנושית. אבל אני בחרתי חיה אצילית במיוחד...
יש סטריאוטיפ על ישראל, שנפוץ אצל אלו שלא ביקרו בארץ. אנחנו חיים במדבר אחד גדול ורוכבים על גמלים לבית הספר. כקונטרה לסטריאוטיפ, אנחנו נבקר בכמה יערות מרתקים בארץ, נהנה מהצל בזמן הקיץ ובכלל - נצעד בכמה מהמקומות המעניינים...
