בעקבות הפלישתים מגת ועד עקרון

בתנ"ך, הם מוזכרים בעיקר כאויבי מלכות ישראל וכמעצמה אזורית במישור החוף הדרומי, עם שלוחות לדרום הארץ.

במקורות המצריים, מופיעים לראשונה כפולשים ברשימה מסתורית-משהו של "גויי הים" שלטענתו הביס פרעה רעמסס השלישי.

מי הם הפלשתים?

איפה הם היו?

מתי נעלמו ומה השאירו אחריהם?

הפולשים מארץ כפתור

במקדש במצרים במדינת האבו, אתר ארכיאולוגי במצרים, יש תבליט המתאר קרב.

בצד הימני של התבליט, מופיע רעמסס השלישי.

כראוי לפרעה, הוא גבוה פי שניים ויותר מבני תמותה.

הוא וחייליו דורכים את קשתותיהם ומכוונים אותן לכיוון הפולשים שדחוסים, על ספינותיהם, בחלקו השמאלי של התבליט.

זהו "גויי הים", הפולשים מארצות ניכר שהיו לאחד גורם לנפילת האימפריות הגדולות של סוף תקופת הברונזה.

יש לנו רשימת שמות של אותם עמים פולשים, אבל החוקרים עדיין מגרדים את ראשם ומתקשים לשייך אותם לפי מיקום ברחבי הים התיכון או מוצא אתני.

יש יוצא מהכלל אחד – "פלסת", הידועים גם כפלשתים.

לפי הסיפור המקראי, מוצאם של הפלשתים הוא "מארץ כפתור", אולי כרתים ואולי קפריסין.

המקום הראשון בו התיישבו בארץ כנען היה בגרר.

היום, לאורך נחל גרר, יש מספר תלים שנחפרו.

בתל הֲרוֹר, בנגב המערבי, נמצאו שרידים של חלקלקה (חומה משופעת), מגדלי שמירה ומצודות פינתיות שבנו הפלישתים.

על התל עומדים גם שרידי קבר שיח' אבו הורירה, המקודש לבדואים מהסביבה.

בכלל, התל הוא "רק תירוץ" לבוא ולטייל בפארק נחל גרר המקסים, בין עצי אשל הפרקים, חרוב וינבוט.

יש כאן גם היסטוריה מתקופה אחרת: שוחות עות'מאניות ממלחמת העולם הראשונה.

אותן כבשו הכוחות הבריטים, גשר קשתות מנדטורי קטן ושרידי האנגרים למטוסי קרב ממלחמת העולם השנייה.

תבליט ממדינת האבו במצרים, המבליט את הפלישתים (גויי הים)
מקור: Drawn by Faucher-Gudin

חמשת הגדולים

חמש ערי הפלישתים שהוזכרו בתנ"ך היו: אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון.

על החלק הפלישתי באשדוד דיברתי במאמר על העיר.

אבל אי אפשר שלא להזכיר ולהמליץ שוב על המוזיאון לתרבות הפלישתית, היחיד מסוגו.

אנחנו נתחיל דווקא בעיר האחרונה ברשימה, עקרון, שנמצאת רחוק למדי ממישור החוף.

מיקום העיר זוהה בתֵּל מִקְנֶה. במקרא, מוזכרים אנשי עקרון כאלו שלכדו את ארון הברית, אבל פחדו להשאיר אותו בעיר.

מנגד, הם היו לצדו של חזקיהו מלך יהודה כנגד האשורים.

סנחריב מלך אשור העניש אותם בחומרה רבה על ההתגרות.

היו ויכוחים לגבי מיקומה של עקרון, אבל הם נפתרו כשנמצאה "כתובת עקרון", המציינת את שמות מלכי העיר.

הכתובת כתובה בגרסה הפלישתית של הכתב הפיניקי ונמצאת במוזיאון ישראל היום.

בקיבוץ רבדים, שבתחומו התל, תוכלו לראות רחוב פלשתי משוחזר.

חלק מהממצאים במקום נדדו למוזיאון באשדוד שהזכרנו קודם, בהם כלי חרס מרהיבים שקושרים בין הפלישתים לתרבויות קדומות באיי יוון.

אגב, גם אצלנו בחיפה, במוזיאון הכט, יש כלי חרס פלישתים, בהם כדי בירה עם "חדק" מסוגנן וחורים בצד, למזיגה.

כדים פלישתים המאוחרים יותר מעוטרים בציורים בשני צבעים, מה שהופך אותם לשונים מאלו הכנעניים.

מוזיאון הפלישתים, אשדוד
צילום: רן רותם

אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון

באשקלון כמעט ולא נמצאו שרידים פלישתים, כנראה בגלל שהייתה מיושבת באופן קבוע.

גם בתקופה ההלניסטית, הרומית ומוסלמית, על השרידים נבנו בתים וביצורים חדשים.

עם זאת, נחשפו שלדים של הפלישתים ליד הגן הלאומי תל אשקלון.

לצדם כלי ברזל – עדות ליתרון טכנולוגי שהיה להם על בני ישראל, חמושי הברונזה.

המקום שווה ביקור בגלל השער הכנעני – שער בצורת קשת הקדום בעולם, מעין מסדרון באורך 15 מטר בכניסה לעיר.

בנוסף, יש כאן סוללת עפר מאותה התקופה ששימשה להגנה, חומות העיר מימי הביניים, בזיליקה רומית ועוד.

לעומת זאת, נחפרו ממצאים רבים בעיר גת הפלישתית בתל צפית, מעונו של גוליית, הלוחם הענקי.

במקום מסלול הליכה עד לראש התל ולאורכו שלטים עם פסוקים מהתנ"ך הנוגעים לפלישתים.

ובראש התל – מצפור עם הכוונה לערי פלישתים האחרות, במקרה ויש לכם מכונת זמן.

יש כאן גם עדויות לכפר הערבי תל א-צאפי שהיה במקום, כולל בית הקברות ומעניין מכל – עדויות לנפילת העיר גת.

חייליו של חזאל מלך ארם-דמשק חצבו תעלת מצור רצינית ביותר מסביב לחומות העיר.

הם כיתרו אותה ולאחר מכן החריבו את העיר והוציאו אותה מרשימת "חמשת הגדולים".

אפשר לראות את התעלה בבירור בטיול במקום. בחפירות במקום נמצאה מסננת עשויה חרס, שנמצאת כיום במוזיאון ישראל.

שער העיר הכנעני,
תל אשקלון
צילום: Zion Susi Photography

מחוץ לתנ"ך, בין דפי ההיסטוריה

יש עוד מספר אתרים בארץ המקושרים לפלישתים, גם אם הם לא נכנסו לתנ"ך.

תל קסילה, האתר הראשון שנחפר בארץ לאחר קום המדינה, שוכן היום בתחומי מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.

כאן התגלו רובע המקדשים ורובע מגורים וחלק מהבניין שוחזר.

הם נבנו בשיטת "בית ארבעת המרחבים" –  שני חדרים וחצר שמחולקת לשטח מקורה ולשטח פתוח, כמאה מטר מרובע סה"כ ומהווה סוג בנייה נפוץ בארץ בתקופת הברזל.

במקדש הראשי, תראו קנים בהם היו עמודים מעץ ארז שתמכו בגג המקדש.

אולי הם היו דומים לעמודים אותם הרס שמשון הגיבור כשהכריז – "תמות נפשי עם פלישתים"?

בנוסף, נמצאו בחפירות ממצאים מתקופות שונות.

הפריט המרהיב מבין הממצאים זו רצפת פסיפס של בית כנסת שומרוני מהמאה ה-6 לספירה.

תל קסילה, מוזיאון ארץ ישראל
צילום: רן רותם

סופם של הפלישתים היה להיעלם ממפת ההיסטוריה

הם איבדו את עצמאותם לממלכת אשור.

אח"כ נעלמו כקבוצה אתנית נפרדת בזמן שלטון בבל ופרס, במאה החמישית לפני הספירה.

בתום דיכוי מרד בר כוכבא בידי הקיסר אדריאנוס, הוא החייה את שמו של עם זה כשקרא לפרובינקיית יהודה בשם החדש "סוריה פלשתינה".

אבל בשלב זה הפלישתים לא היו כאן כבר מאות שנים

אנחנו נזכור אותם כאויב ולעתים בעל ברית של ממלכות יהודה וישראל.

נזכור אותם כחרשי ברזל וכדרים מיומנים וכגויי ים שנאחזו בחופי ארץ ישראל.

הם היו אנשים מרתקים ומסתוריים – ושווים ביקור.

מפת ערי הפלישתים, מוזיאון הפלישתים אשדוד.
צילום: רן רותם

נהניתם לקרוא על תולדותם של הפלישתים ? אולי תרצו לקרוא גם על תולדות הפיניקים

הגעתם לטיול באשדוד ומחפשים משהו בסביבה? בואו לקרוא גם על אשקלון