נחל הבניאס הבניאס שוצף, הוא נחל החרמון עם מים קפואים משלגיו המומסים של החרמון שמחלחלים לעומק אקויפר ההר, מערכת של חללים המתמלאים מים בתוך ההר. הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל...
עד עכשיו, כתבנו על פרחים מאוד ישראלים – הרקפת והכלנית.
היום נעבור לפרח מאוד בינלאומי – האִירוּס.
הצורה הייחודית של הפרח הזה הפכה אותו לסמל משמעותי בעולם.
כמו העמים והתרבויות בעולם, יש לפרח הזה זנים מגוונים, שרבים מהם צומחים ברחבי הארץ.
כמו החברים הקודמים ברשימה, גם האירוס הוא פרח רב-שנתי שצומח ממערכת שורשים תת-קרקעית.
שורשיו של אירוס קרובים מאוד לקרקע ולפעמים ניתן לראות אותם מבצבצים מעליה.
השורשים האלו אוגרים מזון לצמח הזה, כדי שיוכל לשרוד את העונות השחונות וגם מתפצלים ומטפלים ומצמיחים בעונה מספר רב של פרחי אירוסים.
כך שלמעשה מה שאנחנו רואים בתור כמה פרחים אחד ליד השני הוא אורגניזם אחד – מושבת אירוסים.
לפי הפרח של האירוס, אפשר לדעת מהו זן האירוס שצומח כאן.
ככלל, לאירוס יש שישה עלי כותרת, כששלושה מהם יוצרים צינור לחרק כדי שייכנס ויאביק את הפרח ושלושה נוספים נשארים פתוחים.
הפרח הוא סימטרי (הגדרה מדעית – "נכון"), למרות שהוא מורכב מחלקים א-סימטריים (לא נכונים).
האירוס הנפוץ ביותר בארץ הוא הצהרון מצוי, שבעבר גם נקרא האירוס המצוי.
הוא צומח לאורכה ולרוחבה של המדינה, מהגולן ועד הרי אילת.
צורת עלי הכותרת שלו פשוטה יחסית (סרגלית, בשפה המדעית).
וה"צינור" שדיברנו עליו מזכיר יותר מגלשה לחרקים המבקרים.
הצבע של הפרח יכול להיות תכלת, כחול או סגול.
יכולתי לבחור כמעט בכל מקום בארץ כמקום בו אפשר לראות אירוסים.
אני בחרתי דווקא ביער יתיר, היער הנטוע הגדול בישראל.
היער ניטע ע"י קק"ל בדרום הר חברון, מעט צפונית לקו דמיוני שמחבר בין באר שבע וערד.
את היער נטעו מאז שנת 1964 ועד היום, למעשה.
לצד עצי המחט הרגילים, הוסיפו במרוצת השנים גם עצים כמו אלה אטלנטית, אקליפטוסים ועצי פרי שונים.
בנוסף למספר רב של אתרים היסטוריים ביער, בהם תל ערד וחרבת יתיר מהתקופה הישראלית וחרבת ענים וסוסיא מתקופת בית שני, יש גם המון, המון חלמוניות – פרחים צהובים וידידותיים.
התחלתי את המאמר ותיארתי את האירוס כ"פרח בינלאומי".
מה הופך אותו לכזה, בעצם?
אחד הסמלים הפופולריים בעולם הוא הפְלֵר דֶה לִיס (מצרפתית: Fleur de lis).
הפרח הזה, שמתורגם כ"שושן" סימל דברים רבים לאורח ההיסטוריה או סתם עיטר טפטים.
דוגמאות לא חסר, אבל הבולטים בהם הם בית המלוכה הצרפתי, תנועת הצופים, חיל המודיעין הישראלי ויחידות צבאיות שונות ברחבי שונים בעולם.
בנוסף, אולי ה"שושן הצחור" על מטבע של "יהוד מדינתא" של שיבת ציון הראשונה הוא גם אותו אירוס.
עכשיו, לא כל אירוס יפה מספיק להפוך לסמל עולמי.
כאן אנחנו מדברים על משפחת "אירוסי ההיכל".
למה הם נחשבים ליפים כל-כך?
קחו, לדוגמה את האירוס הנצרתי.
שלושה עלים מנומרים נסגרים מעל ויוצרים צורה של אפיריון אצילי.
שלושת העלים התחתונים כהים הרבה יותר מהעלים שמעל וצבע העלה מסומן בכתם כהה שמזכיר את העין האנושית.
המוסלמים נוהגים לשתול את האירוסים האלו בבתי הקברות וחושבים שאירוסים הנצרתיים שבטבע הם צאצאים של הפרחים האלו, שהיגרו לארץ מרחוק.
כמובן, נראה את הפרחים האלו בהרי נצרת, אבל אני רוצה לקחת אתכם לגבעת המורה בהרי נפתלי.
גבעת המורה היא הר געש כבוי ועליה צומח יער אורנים ואקליפטוסים של קק"ל.
על הגבעה ניצב לו כפר דחי, הקרוי על שם נבי א-דחי.
אחד מבני הלוויה של מוחמד ומקאם שמציין את קברו נמצא במקום וסביבו בית קברות.
את האירוסים היפים תמצאו בעיקר בצידו הדרומי-מזרחי.
מי שעולה לראש ההר, יכול לעשות מאמץ נוסף ולעלות למגדל התצפית המרשים, עשוי אבני בזלת ולהסתכל על הנוף.
מכאן אפשר לראות את מצפון התבור ואת הרי נצרת, מדרום את הגלבוע וממזרח את עמק בית שאן ואת הרי גלעד.
דיברנו הרבה על הפרח הזה, אבל לא דיברנו על השם.
שמו של הפרח ניתן לו על-ידי הרופא המפורסם היפוקרטס (כן, הזה מהשבועה).
והוא נקרא על שם האלה "איריס", אלת הקשת בענן ושליחת האלים.
בשם זה הוא גם מופיע במשנה.
למעשה, בעברית נכון להגיד גם "איריס" וגם "אירוס", על פי הגדרה מילונית.
לקראת סיום, אציין עוד כמה מינים של אירוס והיכן ניתן למצוא אותם.
את האירוס הארץ-ישראלי, המאופיין בעלי כותרת פנימיים קצרים, צרים ופרושים הצידה, ניתן לראות השנה למרגלות הר עמשא.
וגם ליד חורבת ענים, ביער יתיר שעליו כבר דיברנו בעבר.
צבע הפרחים הוא לבן-קרמי בדרך כלל, אבל בדרום הוא מופיע גם בצבע תכלת.
עכשיו, האירוס הארץ-ישראלי מופיע בצבעים בהירים.
לעומתו, האירוס השחום בולט בצבע חום-ארגמן כהה, כמעט שחור!
למרות שהוא פרח קטן, במיוחד יחסית לאירוס הנצרתי וחברים נוספים במשפחת "אירוסי ההיכל", הוא ממש בולט בשטח.
אפשר לראות אותו בגבעות גורל, המפורסמות מהניווטים בצבא, בנחל תקוע וליד הישוב הבדואי מכחול.
עוד בן במשפחת ההיכל הוא אירוס הארגמן.
אותו אפשר לראות בבית חנן, יער קדימה וכמובן שמורת האירוסים ליד נתניה, עליה כתבתי בעבר.
צבע הפרח יכול לנוע מארגמן, דרך צבע יין לחום, כשפרחים לבקנים נדירים נראים צהובים.
הוא האירוס הראשון שפורח בארץ, בפברואר (לפעמים אפילו בינואר).
עוד בזמן שרוב חבריו מתחילים לפרוח במרץ או מאוחר יותר.
האירוס הוא "פרח עולמי", כמו שהיו אומרים בסלנג ארכאי בארץ.
יש עוד הרבה סוגים שפורחים בארץ והכלאות רבות שאפשר לעשות כדי ליצור פרחים מרהיבים אף יותר.
אני צריכה לסיים איפשהו.
אבל אתם תמשיכו לטייל ולצלם את הפרחים המדהימים האלה!
נחל הבניאס הבניאס שוצף, הוא נחל החרמון עם מים קפואים משלגיו המומסים של החרמון שמחלחלים לעומק אקויפר ההר, מערכת של חללים המתמלאים מים בתוך ההר. הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל...
דמיינו לכם את הדבר הבא הכפר שלכם בנורמנדי אסף מגבית כדי לשלוח אחד, אבל רק אחד מהקהילה לארץ הקודש, שם חי והטיף ישוע הנוצרי - ואתם זכיתם! אי-שם, במהלך המסע המפרך, השיירה שלכם נשדדה, אבל הם לא היו צריכים את...
קיסריה העתיקה ראשיתה של העיר קיסריה בשלהי התקופה הפרסית, במעגן פיניקי קטן סמוך לתחנה ימית של צידונים. המקום נקרא “מגדל שרשון” או “סטראטון” כנראה עיוות של שם האל הצידוני עָבֶּד אשתורת או של עבד עשתרת ביוונית, שהוא...