לפי תכנית החלוקה, הגליל המערבי היה אמור לעבור לידי הערבים. רצה הגורל וכל הגליל נפל לידי המדינה היהודית החדשה והכפרים הערבים התרוקנו מתושביהם. היו כאן מספר ישובים בעבר, חלקם הוקמו בשיטת חומה ומגדל, אבל זה לא היה...
מי שעוקב אחריי בפייסבוק וקורא את הכתבות כאן,
יודע כמה אני אוהבת טיולים בצפון.
ובכל פעם שאני נוסעת לאצבע הגליל או לגולן בכביש 90,
אני עוברת בקריית שמונה.
אולי הגיע הזמן בשבילי לעצור כאן,
לחקור את העיר הצפונית המרתקת הזו
ולראות מה הפך אותה לכל כך משמעותית עבור תושבי הצפון ומבקרים מהמרכז.
העיר הוקמה בסוף שנת 1949,
שנה-שנתיים אחרי קום המדינה.
שמה המקורי היה "קריית יוסף",
על שם הגיבור הלאומי המפורסם יוסף טרומפלדור,
אבל בהמשך הוחלט לשנות את שמה לקריית שמונה,
כדי לתת כבוד לא רק לטרומפלדור עצמו,
אלא גם לשבעת חבריו הגיבורים שנהרגו בקרב על תל חי.
הקשר בין קרב תל חי וקריית שמונה אינו מקרי
העיר הוקמה על חורבות הכפר הנטוש אל-ח'אלצה,
הכפר ממנו יצאו הבדואים שתקפו את תל חי.
אחת הגרסאות אומרת שהקרב על תל חי התחיל מטעות אומללה
אחרי הכל, הלוחמים הערבים, תחת פיקודו של כאמיל אפנדי,
היו בעיצומו של מרד במנדט הצרפתי בסוריה הגדולה ולאו דווקא חיפשו קרב.
הם הגיעו לתל חי לחפש נציגים של הקולוניאליסטים הצרפתים,
דבר שהתגלגל לעימות עם מגיני היישוב ולאחר מכן – לקרב עקוב מדם.
ביתו של כאמיל אפנדי, בית החאן,
עדיין נמצא בישוב והחליף כמה תפקידים לאורך השנים.
בשנות ה-50 הוא שימש כמבנה בית הספר של מעברת חלסה,
הגרעין של ההתיישבות היהודית בקריית שמונה והיום,
אחרי שיפוצים נרחבים, הוא משמש כמרכז אמנויות וגלריה.
שווה לבקר במקום ולראות את המבנה היפה,
בנוי מאבני גיר מסותתות ומעוצב עם קשתות אבן לכל אורכו.
במרכז החאן – חצר מרכזית מרוצפת, ואפילו מעין אמפיתיאטרון קטן שצופה על בריכת מים.
אלו אינם הדברים היחידים שירשו בקריית שמונה מכפר אל-ח'אלצה.
ב"פארק הזהב" בעיר נמצא מסגד הבנוי מאבני גיר ובזלת, שישמש את הכפר.
אחרי קום המדינה, המבנה שימש את בית המשפט השלום והיום משמש את "המוזיאון לתולדות קריית שמונה".
במוזיאון מציגים את הסיפור ההיסטורי של העיר, יחד עם כלים מהתקופה.
יש כאן גם שחזור של מעברת פחונים, בהם התגוררו העולים הראשונים בשנות ה-50.
כמובן, המסגד הוא לא הסיבה היחידה לבקר בפארק.
תוכלו לטייל כאן ולמצוא נחל הזהב הקסום, שנובע ממעיין הזהב במעלה בזרם.
הנחל הוא משאב המים העיקרי של העיר ושימש בעבר גם את חברת נביעות.
לא רחוק משם, יש פינת ישיבה תחת עצי ברוש הביצות.
תוכלו לשבת כאן, לעשות פיקניק ואפילו לשחק שחמט על הלוחות שנקבעו על השולחנות,
אם אתם ממש מושפעים ב"גמביט המלכה".
אתר מעניין נוסף לאורך נחל הזהב הוא בית הכנסת "בן ציון" ההיסטורי,
שנבנה בשנת 1955 על ידי עולים מרומניה.
מבנה האבן עם הקשתות המעוגלות בהחלט מזכיר בנייה מסורתית.
באמצע מסלול הנחל, מצטרף אליו אחד מיובליו,
נחל טחנות, נחל קטן, אבל איתן כל השנה.
לאורך אפיק הנחל צומחים להם אקליפטוסים ותוכלו להבחין בטחנת קמח ישנה לאורך הגדה.
הילדים שאיתכם ישמחו לגלות את גן משחקים "גן הנחל"
שכולל מתקני משחקים פיסוליים צבעוניים של האמן גיל שדה ואתם תשמחו שיש לילדים איפה להוציא מרץ.
אנחנו יכולים להודות לתושבי קריית שמונה שזכו חזרה בנחל שלהם בשנת 2011,
לאחר מאבק עיקש נגד שאיבת יתר – ולרשויות,
שניקו לאורך ערוץ הנחל וחיזקו את גדותיו באבני בזלת, אחרי הזנחה של שנים.
אחרי שנהנינו מכל הירוק הזה ופגשנו בקצת היסטוריה מלפני קום המדינה,
אולי בא לכם קצת תרבות?
אז בואו נלך לראות את "ביג צ'יף" של יגאל תומרקין.
זה אולי הכי "יגאל תומרקין" שתראו – בשנת 1968,
האמן קיבל מצה"ל נשק שלל שנתפס שנה קודם, במלחמת ששת הימים.
את העין תופסים שלושה משחיתי טנקים סובייטים צבועים בצבע צהוב,
כחול ואדום וקשורים בשרשראות אל עמוד שבראשו אסמבלאז' של חלקי נשק בצבע שחור.
מי שזוכר כתבות אחרונות על פסלי תומרקין, יודע כמה אוהב האמן להשחית נשקים.
עיתונים מהתקופה מתארים את הפסל כ"אנדרטת נצחון", אבל אני לא כל כך בטוחה.
תומרקין עצמו תיאר את הפסל כ"אנדרטה לאלימות ולטירוף",
כ"עליונות רוח האדם על איום המכונה".
ואכן, יש משהו מגוחך בלצבוע טנקים בצבעים של צעצועים לתינוקות.
מי יתן וכל המלחמות יזכרו כשריד מגוחך של העבר.
אחרי שעשיתם סיבוב בעיר והכרתם אותה,
אתם בודאי רעבים ורוצים לנשנש משהו.
בדרך לקרית שמונה אני אוהבת לעצור בהמבורגריה המוצלחת 'כביש 90'.
הם מתאימים לכל המשפחה וסוגרים את הפינה באופן מענג ביותר.
לקינוח אפשר ליהנות מגלידה משובחת של 'בוזה' בצומת גומא, צמוד לקרית שמונה.
אני בטוחה שנהנתם לקרוא על העיר היפה הזו.
בפעם הבאה שאתם בצפון, אל תשכחו להוסיף אותה למסלול ועצור כאן כדי לראות את כל היופי הזה במו עיניכם!
לפי תכנית החלוקה, הגליל המערבי היה אמור לעבור לידי הערבים. רצה הגורל וכל הגליל נפל לידי המדינה היהודית החדשה והכפרים הערבים התרוקנו מתושביהם. היו כאן מספר ישובים בעבר, חלקם הוקמו בשיטת חומה ומגדל, אבל זה לא היה...
הר בנטל לא סימטרי, מדרום רך ופריך ומצפון אדום יותר, הארוזיה תואמת את סוג החומר, יש פרופיל קעור ופעור, מפנה דרומי פונה דרומה ומקבל יותר שמש ולכן יותר דליל בשל כמות הקרינה. איך המבנה הגאולוגי...
מנהריה לצפת מתפתל לו כביש 89, במקביל לגבולה של ארץ הארזים. היום, נעצור באמצע הדרך. אחרי שנעבור את חורפיש, נפנה לכיוון בית ספר שדה מירון ונגיע לשביל שיקח אותנו לסיור בעקבות הנחלים צבעון וברעם - והיער שהם משקים. בין מירון ל...