לוי אשכול מכנרת ועד הנגב

עד עכשיו, דיברנו על שני אישים – בן גוריון ובגין.

שניהם צדקו עד מאוד ולא היה ניתן להתפשר או לפשר.

אבל אולי היום, יותר מתמיד, צריך לזכור מנהיג שידע לפשר – לוי אשכול.

בין שתי אימפריות

כמו רבים מהאליטה הציונית,

לוי נולד במזרח אירופה והתחנך בבית מסורתי,

בעיירה בשם אוראטיב, בשנת 1895.

הוא קיבל חינוך חרדי בשילוב עם לימודי חול ואחרי זה למד בגימנסיה עברית – רוסית בוילנה.

הוא הצטרף לתנועת נוער בזמן שהותו בוילנה,

עלה לעמדת מנהיגות והוביל את הצטרפותם ל"צעירי ציון".

בשנת 1914 עלה לארץ,

אחרי שיחה עם יוסף שפרינצק, לימים יושב ראש הכנסת הראשון.

בארץ הצטיין בעבודות חקלאיות במושבות השונות ועבד בתחזוקת ההשקייה של פתח תקווה, אם המושבות.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחר להיות נתין עות'מאני,

אבל קשה להגיד שהיה פטריוט נלהב של האימפריה השוקעת.

הוא התחמק מגיוס בעזרת קשרים ובקשיש וסווג כ"עובד חיוני".

בשנת 1917, אחרי שהבריטים החלו את המערכה לכיבוש הארץ, נדרש להתגייס שוב,

ושוב המתיק את רוע הגזרה באותה השיטה המוכרת ל"עבודות שירות" בלבד במחנה לטרון, משם ברח לאחר חודש.

לאחר שהבריטים כבשו את הארץ, הוא התנדב לגדודים העבריים,

שירת במחנה סרפנד (צריפין) וארגן גניבת נשק לטובת יישובי הצפון,

שהתמודדו עם פשיטות של בדואים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עצב מהול בשמחה

בכל אותו זמן, גם במהלך המלחמה,

המשיך בפעילות פוליטית ועלה בסולם הדרגות של מפלגות הפועלים, בהנחיית יוסף שפרינצק.

לאחר המלחמה, הוא היה ממקימי ההסתדרות וממקימי ארגון "ההגנה" וחבר במפקדה הראשונה של הארגון.

הוא יצא לאירופה כציר במספר ועידות ציוניות וניסה להבריח נשק דרך וינה,

אך נתפס על ידי המשטרה המקומית וגורש.

באותו הזמן, בשנת 1922 אימת אשכול שמועות שהגיעו אליו עוד קודם לכן

אביו נרצח בפוגרום בעיר הולדתו על ידי כוחות אנטי-בולשביקים בשנת 1917.

זאת גם הייתה שנה של בשורות טובות

בנובמבר של אותה שנה הוא התחתן בחצר קבוצת דגניה ב' עם חברתו,

רבקה מהרשק, בטקס שכלל הצהרות אמונים, ללא שירותיו של רבים.

שנה חשובה נוספת בפעילותו היתה 1925

הוא נסע למוסקבה במטרה למנוע פילוג בתנועת החלוץ ולדרבן את ראשיה לפעול לעלייה מהירה.

כשחזר, היה ממקימי "חבר הקבוצות והקיבוצים", ארגון הגג הראשון של תנועת הקיבוצים.

הוא גם היה אחראי להקמת תחנת המים בעמק הירדן.

נושא משק המים של ישראל היה קרוב לליבו ונראה אותו תורם לשיפור משק המים, שוב ושוב בעתיד.

לא לחינם מרכז מבקרים של חברת מקורות נקראה "אתר אשכול"

מקום לראות את המוביל הארצי בפעולה.

הוא נמצא לא רחוק מקיבוץ חנתון, בעמק יזרעאל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עסקה עם השטן

בשנת 1933 קיבל פרוייקט רגיש מאין כמותו

עבודה על הסכם העברה בין היישוב לגרמניה הנאצית,

על מנת להציל רכוש יהודי מידי הגרמנים ולעזור ליהודי גרמניה לעלות לישראל,

לפני שיהיה מאוחר מידי.

הוא זכה, כמובן, לביקורת בחוגי הימין על המגעים.

אגב, בשנת 1937, ביקר בחיפה איש הס.ס. אדולף אייכמן למטרה זו.

הוא בילה בארץ לילה אחד וגורש על ידי השלטונות הבריטיים,

לפני שנפגש עם אנשי קשר בארץ.

קשה למנות את מספר ה"כובעים" שלבש ופשט אשכול בשירות היישוב, כל אחד מרשים מקודמו.

בשנת 1937, הוא ייסד את חברת מקורות,

לימים חברת המים הלאומית של ישראל,

מיסודה של ההסתדרות והסוכנות.

מפעל המים הראשון שהקימה החברה היה מפעל הקישון ואשר סיפק מים ל-16 יישובים חקלאיים.

חלק גדול מהתקציב הגיע מכספי העברה.

כבר משנת 1941 פעלה מקורות גם במרכז הארץ וגם בדרומה ובשנת 1948 היה לפיתוח הנגב השפעה חשובה על תוכנית חלוקת הארץ על ידי או"ם.

לוי אשכול נשאר חבר בהנהלת "מקורות" עד 1951.

יש מדינה!

לקראת קום המדינה ולאחר הקמתה, היה אשכול בתפקידי מפתח.

קודם ב"הגנה", במחלקות הכספים והרכש

ולאחר מכן מונה למנכ"ל משרד הביטחון ושימש כסוג של סגן שר.

לאחר פרישתו מהתפקיד,

הוא עמד בראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות במשך 15 שנה ועמל על קליטת עלייה

הקמת מעברות, עיירות פיתוח ושקלטו גל עלייה עצום שסחף את הארץ עם קום המדינה.

אפשר לבקר את מפא"י וממשלות ישראל על העבודה שעשו,

אבל צריך לזכור שעד שנת 1951 כמות האזרחים בארץ יותר מהוכפלה.

בשנת 1952, תוך כדי זה שהוא מכהן בסוכנות,

מונה אשכול לשר האוצר של המדינה הצעירה, תפקיד שהחזיק 11 שנה.

כשר אוצר, הוא הנהיג את המדינה הצעירה לכיוון היציאה מתקופת הצנע ולהצטרפות,

ראשונית ומהוססת בהתחלה, כחברה נלוות למשק המשותף האירופי.

לוי אשכול ראש הממשלה של כולם

בשנת 1963, יורשו הנבחר של בן גוריון, אשכול,

הקים ממשלה משלו וכיהן בה גם כשר ביטחון.

הוא הוביל בפיוס בעם – לאחר זמן מה,

הועלו עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ,

בגין צורף לראשונה לממשלה ובוטל הממשל הצבאי שהוטל על האזרחים הערבים של ישראל במשך כמעט 20 שנה.

בזירת החוץ, התקרבה ישראל לארצות הברית,

תוך כדי שאשכול מצליח לשמור על תוכנית הגרעין של ישראל ועם יחסים של ישראל עם צרפת,

שסיפקה חלק ניכר מהציוד לתוכנית.

בשנת 1966, ערב מלחמת ששת הימים,

ישראל עמדה מול מיתון, בעקבות סיום הפרויקטים הגדולים

המוביל הארצי, ה"בייבי" של אשכול וגם נמל אשדוד ומפעלי ים המלח.

מנגד, צה"ל קיבל ציוד אמריקאי וצרפתי חדיש וגנרלים, בראשם יצחק רבין,

דחפו לפעולות תגמול כבדות על התקפות של חוליות טרור,

אך אשכול ניסה לשמור על איפוק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לוי אשכול לא רצה את המלחמה

אבל איפוק לא נראה באופק.

מצרים וסוריה ישבו על הגבולות, בארץ גייסו מילואים וירדן,

שאיתה עד אז היו יחסים של שלום דה-פקטו,

נכנסה לברית עם מצרים וסוריה.

לאחר שניסה לפעול בכל האמצעים הדיפלומטיים,

נאלץ להעביר את משרד הביטחון למשה דיין,

שלזכותו ולזכות רבין יירשם הניצחון המזהיר במלחמה.

עם זאת, אפשר ליחס לאשכול את הציוד החדיש איתו ניצח צה"ל וגם את זה שלא הופעל לחץ בינלאומי על ישראל לחזור מיד לגבולות 1948 ללא הסכם,

אחרי שנראה שישראל עשתה כל מה שאפשר לפני שיצאה למערכה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר המלחמה, לקה בלבו ומת בהיותו בתפקיד.

לנו הוא יזכר כפרוייקטור ממעלה ראשונה,

איש נעים הליכות עם משפטים כמו "לעניות דעתי הקובעת",

"הפנקס פתוח והיד רושמת" וכמי שבאמת הביא לממשלת פיוס לאומית.

תוכלו לבקר בבית לוי אשכול, ששימש כמעון רשמי לראשי ממשלות בין השנים 1950–1974 ובקברו בהר הרצל.

אולי היום, יותר מתמיד,

אנחנו צריכים לזכור את מסר הפיוס שאותו,

לעניות דעתי הקובעת,מייצג אשכול.

עוד כתבות בנושא לוי אשכול