בארץ, לא צריך ללכת רחוק כדי לפגוש בהיסטוריה.
היא כאן איתנו, בדת היהודית, בחדשות ובעובדה שאנו שוב כאן, אחרי אלפיים שנות גלות.
גם כאן, ביער לביא, תוכלו לפגוש בהיסטוריה מתחת לענפי העצים הגבוהים ולצד החניונים הנוחים.
צילום: Zion Susi Photography
יער לביא נמצא בין צומת גולני לישוב הקהילתי גבעת אבני.
הקיבוץ הדתי לביא נמצא בצדו השני של כביש 77.
אבל יש מעבר תחתי בין היישוב ליער, אחרי שממשיכים מעט לכיוון היישוב על הכביש הראשי.
כאן אנו נתחיל – בחניון חורשת דרום אפריקה היפה ונוח, עם מים, שולחנות ישיבה של עצי אלת הבוטנה, הלא הוא פיסטוק.
את הפיסטוק נטעה קק"ל כדי לבדוק את התאמתו לאקלים בארץ.
עצים נוספים שנטעה הקרן בשנות ה-60 נראה בהמשך.
עצי המחט הקלאסיים, אורן ירושלים, ברוש מצוי ואורן ברוטיה.
בחלקים הנמוכים יותר של היער ניטעו גם אקליפטוסים.
אלא שקק"ל לומד עם השנים – בחורף 1991-1992, היער המזדקן נפגע קשות בשלגים הקשים והמפתיעים של אותה שנה.
כשקק"ל שיקמה את היער בשנות האלפיים, העצים החדשים שנטעו היו כבר ארצישראליים ויותר מתאימים לאקלים.
ביניהם אלון התבור, אלה אטלנטית, חרוב מצוי, כליל החורש ושיזף מצוי.
את כל אלו תפגשו בטיול היום.
הקיבוץ הדתי לביא
מקור
וזה, באמת, הזמן להתחיל לזוז.
אפשר וכדאי, כמובן, ללכת את היער, להכיר את הצמחייה והחיות שהגיעו לאזור וליהנות מהשקט.
אבל אפשר גם לעשות את דרכנו ביער באופניים.
יש לא מעט סינגלים שעוברים דרך החורש.
לבסוף, חלק משבילי היער סלולים ומתאימים למכוניות המשפחתיות הרגילות שחורשות את הארץ.
אפשר להגיע לאמצע היער ברכב עם ילדים ולהקים אוהל ליד חניון מוסדר ונקי, ליד מתקני משחקים, בחניון הנופש הפעיל.
כשנטייל ביער, שימו לב לעצי הזית וסבך הצבר.
הצמחים האלו הם סימן לכפר שהיה כאן עד 1948, כפר לוביא.
כדי להגיע לשרידי הכפר, צריך לנוע לכיוון דרום-מערב, במעלה הגבעה.
מהכפר, שהיה ברובו מוסלמי, נשארו בית הקברות, מספר הריסות של בית וקבר נבי שוואמין.
הבניין של הקבר הקטן בעל הכיפה מציין, כנראה, קבר של שני מפיצי דת הדרוזית מהמאה ה-11.
בין ערביי המקום למתיישבים היהודיים לא היו יחסי שכנות טובים, בלשון המעטה.
הם תקפו את תושבי סג'רה עוד בשנת 1913 והרגו מספר יהודים בזמן המרד הערבי הגדול ובתמורה "זכו" במבצעי תגמול.
בשנת 1948, ננטש הכפר אחרי ש"צבא ההצלה" איבד את נצרת ונאלץ לסגת.
הכפר שימר את השם של ישוב מתקופת התלמוד "פונדק דלוי" או "לביא", במקום נוח באמצע בין טבריה לציפורי.
הבלבול בין "לביא" ו"לוי" הוא לא עניין חדש, כנראה.
חורבות היישוב נמצאות בגבעה אחרת וניתן לראות שרידים, בקווי מתאר, של מבנה ציבור, אולי בית כנסת עתיק.
כמו כן, יש מספר קברים שחצובים בסלע, ומערה שמספרים כי שימשה למסתור בזמן מרד בר כוכבא.
בהמשך מתחת לגבעה, יש עוד מספר שרידים נוספים מהעבר.
בריכה עתיקה, מכוסה בקמרון עשוי מאבנים לא זהות בגודלן.
מרשים שהקמרון שרד עד היום.
לידו, חצובים באבן מספר לוחות משחק של "מנקלה" – 12 גומחות בסלע שמעבירים ביניהן אבנים.
לא רחוק משם, על השביל שבין הגבעה לבאר, נמצא מרכז השטח של קק"ל.
קק"ל מעבירה מספר פעילויות ביער לביא, בין השאר "מסיק כמו פעם" באוקטובר.
אני חושבת שזה חשוב לחבר ילדים לארץ הזו ולהראות להם לפחות חלק מתהליכי החקלאות, בה כולנו תלויים.
פעילות עם ילדים ביער
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
זה לא כל המקומות ששמרו על השם לביא-לוביא.
חאן לוביא מהתקופה הממלוכית יושב מחוץ ליער, בהמשך לכביש 77 ואחרי גבעת אבני.
לא נשאר הרבה מהחאן – רק "כתר" של אבנים היכן שעמד פונדק הדרכים בימי הביניים.
התצפית מכאן מופלאה.
יש עוד שם היסטורי חשוב שקשור לאזור – צומת מסכנה, שהפך ברבות הימים למחלף גולני.
"מסכנה" הייתה פעם משכנא מתקופת התלמוד.
חפירות ליד הצומת, בח'רבת מסכנה, גילו שרידים מהתקופה ההלניסטית והרומית.
בריכת מסכנה נמצאת בחלק הצפוני והקטן יותר של היער.
כאן, הצלבנים שתו והשקו את סוסיהם בדרך לפגישה עם צלאח א-דין והגורל בקרב קרני חיטין.
בחלק הזה של היער נטעו עץ שבורך על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, "האפיפיור הפולני" המפורסם.
בינתיים, העץ צומח כרגיל, אבל אני מצפה לניסים בעתיד.
זה מסכם את הסיור ביער וסביבתו.
כשתבקרו במקום, אני אשמח לשמוע על החוויות שלכם.
לראות תמונות משפחתיות ליד הפיסטוקים ושל פרצופים מחייכים שמציצים מהאוהל.
ואם העץ הזה עושה משהו חשוד, אני מקווה שתדווחו לי מיד!
הברונים והשרים, הרוטשילדים, המונטיפיורים וההירשים הזרימו כספים רבים לטובת יהודי הארץ במאה ה-19. אבל מי ניהל את הכספים האלו וכספים של שועי עולם אחרים בארץ הקודש עצמה? היום נקדיש את המאמר ל....משפחת ולירו. בעבר משפחת הבנקאות החשובה ביותר...
פעם, מדדו את ישראל "ממטולה עד אילת". הביטוי השתרש בשפה, למרות שכבר מזמן פג תוקפו. אחרי הכל, מטולה הפסיקה להיות הנקודה הצפונית ביותר בישראל. בערך באותו הקו של מטולה, נמצא כפר עג'ר (או רג'ר, תלוי בתעתיק.) כבשנו אותו...
במספר מאמרים קודמים, כתבתי על נאות המדבר בנגב, אותם מקומות קסומים בין החולות. אבל מה אם בא לכם קצת חופש מהחום? קצת ירוק בעיניים או קצת שלג? משנת 1967, התשובה ברורה – הר החרמון בצפון רמת גולן -הנקודה...
