בשביעי ליוני 1967, צה"ל כבש את מזרח ירושלים מידי הירדנים, אחרי יום לחימה בודד בגזרה.
במשך כמעט עשרים שנה, יהודים רבים בארץ ובעולם ייחלו לרגע הזה.
מאז נפילתה של מזרח ירושלים היהודית ב-1948 בידי הירדנים.
סיפוח שטחי מזרח ירושלים והשטחים הפתוחים מסביב לעיר התרחש כבר ב-1967 והעיר חוברה לה יחדיו.
למרות זאת, עדיין רואים הבדלים בין שני חלקי העיר, רואים את התפרים.
על זה נדבר היום.
קו התפר הירושלמי, בשכונת שיח ג'ראח.
עמדת צה"ל מימי הקו העירוני, שכונת אבו תור
צילום: תמר הירדני
אחד התפרים הכי בולטים בשטח הוא "עוטף ירושלים".
אותה גדר ההפרדה שעוברת בין שכונות ערביות ויהודיות בעיר, למרות שגם אלו וגם אלו הן חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים.
מוזיאון קו התפר הוא דוגמה מצוינת לעבר ולהווה של העיר.
סיפורו של הבניין הוא לא פחות ממדהים.
"עמדת בית תורג'מן" נבנתה בשנת 1932 על פי תכנונו של אנטון ברמכי והייתה לביתו הפרטי.
סגנון הבנייה הוא ניאו-קלאסי, עם אכסדרת עמודים בקומה הראשונה והשנייה של המבנה ומגדל משושה בן שלוש קומות בצידו הצפוני.
הוא הפך לעמדת גבול ישראלית מבוצרת בין השנים 1948 ו- 1967 וספג לא מעט כדורים ופגזים לאורך אותם שנים.
הדבר הכי בולט בצד השמאלי של המרפסת – פגיעה קשה נגסה בחלק מהרצפה.
יותר סימבולי מזה אין.
מעל החור שברצפה נראה עבודה של דני קרוון ז"ל בניאון.
שאומרת בעברית, ערבית ואנגלית "עצי הזית יהיו הגבולות שלנו" וגם עבודות אחרות.
אגב, השם "בית תורג'מן" הוא על שם הרובע תורג'מן, בו הוא נמצא.
במקום שכנו מספר מוזיאונים משנת 1981.
הם דיברו על איחוד העיר ומשנת 2005 משמש המבנה את מוזיאון על התפר שמגדיר את עצמו כ"מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית".
התערוכות המתחלפות במוזיאון לא נמנעות מסוגיות במחלוקת.
אחת התערוכות הראשונות הייתה בנושא "שווים ושווים פחות".
תערוכה זו עסקה בסוגיות של אפליה, ניצול והשפלה.
ויש גם תערוכות מפייסות יותר.
כמו תערוכת COEXISTENCE שקוראת לכבוד הדדי בין העמים והדתות.
זאת חוויה מיוחדת לראות אמנות מהעולם ולהציץ החוצה על ירושלים מתוך מה שהיה פעם חרכי ירי.
סיור בירושלים על קו התפר
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
ואם מוזיאון על התפר יושב "רגל פה רגל שם", "מוזיאון הפולקלור הפלסטיני" מייצג עמדה ברורה.
גם כאן, הבניין סימבולי ביותר.
זהו בית מידות מרשים עם חלונות בעלי קשתות מחודדות ומעליהם קישוטי קרמיקה צבעוניים ומשמחים.
זה היה ביתו של סלים אל-חוסייני, ממשפחת חוסייני המפורסמת של ירושלים.
אחרי 1948, נכדתו הינד אל-חוסייני השתמשה בבית זה כדי לאכלס יתומים ששרדו את הטבח בדיר יאסין.
עד היום, פועלים במקום מוסדות חינוכיים שונים.
אחד המוסדות האלו הוא המוזיאון, שמציג בגדים מסורתיים, עבודות קרמיקה, תכשיטים, כלי בית, כלים ואת סיפורם ההיסטורי של ערבים פלסטיניים.
האוסף אינו גדול, אבל מרתק והמוזיאון שווה ביקור.
ולו רק בגלל שקשה למצוא מוזיאון דומה במקומות אחרים בארץ.
לא רחוק משם, נמצא מוזיאון רוקפלר.
המוזיאון שנחנך על ידי השלטונות הבריטיים בשנת 1938.
הוא נקרא על שמו של הנדבן האמריקני ג'ון ד. רוקפלר, הבן, בנו היחיד של ה-רוקפלר המפורסם.
גם כאן, הבניינים מדברים בעד עצמם.
כרם א-שייח' נבנה בשנת 1711 על ידי המופתי החברוני מוחמד אל-ח'לילי כבית הקיץ שלו והיה לאחד הבתים הראשונים מחוץ לחומות ירושלים.
היום, הוא מאכלס את מחלקת השימור של רשות העתיקות.
בחפירות הצלה במתחם נמצאו שרידים ביזנטיים חשובים.
הבניין שמאכלס את המוזיאון עצמו תוכנן על ידי האדריכל אוסטן סיינט בארב הריסון, שתכנן מספר מבנים אייקונים בארץ בהם בנייני הדואר בירושלים ויפו ואת בית הספר כדורי.
החלק הבולט ביותר במבנה הוא מגדל מתומן, בהשראה צלבנית, כנראה.
המבנה חצי מודרני וחצי מסורתי – בנייה באבן מסותתת שנתמכת על ידי בטון מזויין.
במקום חלונות גדולים, כדי להשתמש באור טבעי על-מנת להאיר על מיצגים.
והמיצגים לא פחות ממדהימים.
אוסף תכשיטי הזהב שנתגלו בתל אל-עג'ול (עזה) ובבית שמש.
אוצר שנהבי מגידו בשלל סגנונות של העולם העתיק, מכתבי לכיש בעברית עתיקה על חרס.
תבליטי הסטוקו מן הארמון האומיי מח'רבת מפג'ר שליד יריחו, ארמון של שליט ערבי שאף פעם לא הושלם ונהרס ברעש השביעית (רעידת האדמה של שנת 747) ככל הנראה.
המבנה היה בשטח ירדן עד 1967.
החצר הפנימית במוזיאון רוקפלר
צילום: Ranbar
כמובן, לא כל בניין חשוב שנדבר עליו היום הוא מוזיאון.
למעשה, אי אפשר שלא להזכיר כאן את "המושבה האמריקאית בירושלים".
היא מוכרת כיום כמלון "אמריקן קולוני".
המושבה הוקמה על ידי הזוג אנה והורציו ספאפורד בשנת 1881.
אחרי שורה של אסונות אישיים שלא היו מביישות את ספר איוב, הזוג וקבוצת מאמינים הקימו קומונה אוטופית בירושלים.
זו התקיימה על בסיס עבודה משותפת, רכוש משותף, איסור על חיי מין ופירוק המשפחה הגרעינית.
הם עסקו בפילנתרופיה, ללא מיסיון וזכו לאמונן של קהילות שונות של ירושלים.
בהמשך, הצטרפו לקהילה מאמינים משוודיה.
הקהילה שגדלה מצאה בית חדש בארמונו של רבאח אל-חוסייני, בהתחלה בשכירות ולאחר מכן רכשה את המתחם ממנו.
הוא בנוי סביב חצר פנימית מרוצפת אבן, המשובצת בערוגות פרחים ובמרכזה מזרקת מים.
כשהפך מבית מלון, הקהילה פעלה בשיתוף עם השלטונות העות'מאנים ולאחר מכן עם הבריטים.
מחלקת הצילום המאובזרת שלהם תרמה רבות לתיעוד ירושלים לאורך שנים רבות.
אחרי 1948, רבים מהקהילה עזבו את הארץ, כיוון שלא הסתדרו בחלק הירדני של העיר והמקום הוסב למלון.
המלון היה קרוב למעבר מנדלבאום, מעבר הגבול היחיד בעיר החצויה.
מתחת לתקרות מקומרות התארחו לאורח השנים אישים החל מצ'רצ'יל ולורנס איש ערב וכלה בשמעון פרס.
בשנת 1992 התקיימו במלון מפגשים בין נציגים ישראלים ופלסטינים.
כחלק מסדרת המפגשים שהובילו לחתימת הסכמי אוסלו ב-1993.
בשנת 2004 חגג המלון את יום ההולדת ה-120 שלו ופרס האופטימי אמר "המלון הזה מייצג את העתיד של המזרח התיכון, לא את העבר".
נסיים כאן, עם האופטימיות הזאת. ירושלים, "עיר שלום" מקווה לשלום ושקט אזורי.
אני מקווה שבעתיד, "קו התפר" יהיה אזכור היסטורי בלבד.
או הערת שוליים שמעניינת היסטוריונים מומחים.
אפשר לחלום, לא?
מלו אמריקן קולוני
מקור
מבצר נמרוד, על שם הגיבור כיום, קרוי המבצר על שם הגיבור התנ”כי נמרוד. בזמן שלטון העות’מאנים בארץ ישראל. שמו הקדום של המבצר, קלעת א-צביבה – משמעות המילולית של השם – “המזנקת אלי ציד”. יש אלו הגורסים כי מקור...
אנחנו בורכנו במדינה צעירה ודינמית. נראה שהמדינה הזאת מצמיחה אמנים – אולי בגלל הצורך להגדיר את התרבות של העם החדש-ישן שלנו, ואולי בגלל הצורך להסביר במילים את חבלי הגדילה הקשים ואת החיבור של העם לארץ. נעמי שמר...
יש נחלים בארץ שזכו בשם רע, כמו הנחלים קישון ונעמן. שיקום הקישון מתנהל לאיטו, אבל אולי אפשר לקחת דוגמה מהשכנים בצפון? היום נצא לטיול קסום בנחל נעמן! הזמנה לנחל נעמן נחל נעמן שלנו לא זורם את כל מסלולו בגליל...
