ברחבי העולם, מדינות מתקדמות מתהדרות בהישגים המדעיים שלהן ובמכוני המחקר שהשיגו אותם. אנחנו בארץ בורכנו באוניברסיטאות ומכונים מצליחים, אבל אולי המפורסם מכולם הוא מכון וייצמן. אבל קודם, בוא נדבר על וייצמן האיש, שעל שמו נקרא המכון כיום. חיים־עזריאל...
ביקרנו בהרים בצפון – אבל גם במדבר הדרומי יש הרים לרוב, והם יפים ושווים ומעניינים.
היום ניסע לבקר בהר צרור ונחל צרור, ליהנות מנוף הנגב ואולי לפגוש כמה חיות!
לדעתי, טיפוס על כל הר צריך להתחיל מצפייה בו.
הר צרור נראה כהר אגדי – פסגתו השטוחה נתנה לו את השם העממי "הר השולחן".
ה"שולחן" מכוסה ב"מפה" של אבני צור שחורות,
שבולטות עוד יותר על רקע מדרונות הקירטון הלבנים.
הר אפל לדוגמה! את ההר הזה אנחנו הולכים לכבוש.
נתחיל את הטיול שלנו במנחת צין שליד מדרשת שדה בוקר, שכבר כתבתי עליה רבות.
את המנחת בנו כדי ששועי עולם יוכלו לנחות באמצע המדבר לבקר את בן גוריון,
אז אם יש לכם מסוק, אתם יודעים לאן לבוא.
רב האנשים באים לכאן ברכב או אוטובוס, כמובן,
ומי שיש לו רכב שטח או מעט מתעצל, יכול לעשות חלק מהמסלול במכונית ממוזגת.
אנחנו נכיר את המדבר ברגל.
אנחנו מתחילים לנוע לכיוון צפון-מזרח ככה.
מדרום נראה את ההר.
חכה-חכה הר, מיד נגיע אליך.
די מהר נחצה את "ציר הנפט" בדרכו מאילת לאשקלון.
פעם, בשנות השישים, ישראל וידידתה האזורית הקרובה, איראן,
הקימו את הצינור נפט כאן בשותפות – Fifty-Fifty,
אבל מאז המהפכה האיסלמית, אנחנו לא מדברים.
הצינור עדיין מזרים נפט, אבל לא פרסי.
נמשיך לצעוד הלאה על לֵס-חולי של הנגב, עד שנגיע לתחנת האכלה של דורבנים.
איך יודעים שדורבן אכל?
רואים שהאדמה חפורה ולא רואים את הפקעות שהדורבן הוציא ואכל.
עם קצת מזל, אפשר לראות את הדורבן עצמו ואז זה יותר ברור.
התחנה משמשת למחקר על-ידי מדרשת שדה בוקר.
באיזשהו שלב, גם יושבי הג'יפים יצטרכו לרדת מהרכבים ולהצטרף אלינו ברגל
הנסיעה להר חסומה, בין השאר כדי להגן על הנשרים שפוקדים אותו.
לא דיברנו על נשרים?
הנשר הנפוץ בישראל הוא הנשר המקראי ורבים מבלבלים בינו לבין העיט.
הנשר הוא אוכל נבלות וראשו קירח – אתם יודעים, כדי לא ללכלך את הנוצות תוך כדי אכילה.
מצבו בארץ לא הכי טוב וחי-בר כרמל החרוצים מטפלים גם בהם.
אחד מהנשרים שסומן ע"י החי-בר נתפס בערב הסעודית והואשם בריגול למען ישראל. כן, ברצינות.
מהמחסום, יש לנו כ-500 מטר בעלייה לכיוון הפסגה.
נעבור בין בולדרים שחורים ומרשימים,
אבל התצפית מהפסגה מרשימה אף יותר – מכאן,
בקעת צין נראית כאילו היא מונחת על כף ידכם.
נחל צין הוא נחל האכזב השני באורכו בארץ ומים זורמים בו לאורך 120 ק"מ.
כמובן, זה הזמן גם להסתכל לאחור ולראות את כברת הדרך שעברנו.
אחרי מנוחה על פסגת ההר, נמשיך הלאה, הפעם במסלול נחל צרור.
הנחל זורם בין גבעות חוואר (אדמה סלעית למחצה) וגיר ולאורכו גֶבים של מים, מתמלאים בעונה הגשומה.
אבל הדבר היפה ביותר כאן הוא כנראה המפל, בגובה של 30 מטר,
שמפיל את מימיו לתוך גֶב עגול ברעש גדול, בעונה כמובן.
כשיש מים, אפשר לרחוץ כאן – תענוג אחרי הליכה ממושכת.
לא רחוק מכאן, יש גם מערה לא גדולה, אבל חביבה.
זה אולי אחד המקומות היחידים במסלול שנוכל לנוח בו בצל.
בעברית צחה, מערה זו שימשה כ"מטמורה"
מחסן שדה בדואי קדום ואתם תראו את הקיר שהם בנו כדי שציוד יישמר מפגעי אקלים.
חוץ מזה, כדאי לשמור על עירנות – אולי יזדמן לנו לראות יעלים!
אחרי שנרד יחד עם הנחל, נגיע למעלה צין,
נעשה פנייה חדה לכיוון צפון-מערב ונתחיל ללכת חזרה לנקודת ההתחלה.
סטייה קלה מהדרך תביא אותנו למצד צין,
שרידים של ביצורים מהתקופה הביזטית שבנו הנבטים כדי לשמור על דרך הבשמים,
שהובילו השיירות לכיוון הנמל בעזה.
זה היה מבצר קטן עם שני מגדלי שמירה מרובעים.
המקום עובר שימור ותחזוקה לזכרו של אחד מחברי קיבוץ שדה בוקר, איתן מינץ ז"ל,
שנהרג בשנות החמישים במסע לסלע האדום, בפטרה.
סטייה רצינית יותר מהדרך תביא אותנו לגן הפסלים המדברי,
אותו הציב כאן "הפסל הבין-גלקטי" עזרא אוריון.
האבנים והברזל המעוקל יוצרים יופי ייחודי וקשוח, שמשתלב עם המדבר מסביב.
הוא גר ממש כאן, בשדה בוקר וראה בפסליו ""כני שיגור של ההכרה".
הוא אכן עבד עם נ"סאא כדי לשגר קרן לייזר לחלל כ"קתדרלה של אור".
אם אנחנו רוצים לבלות לילה במדבר, אפשר להקים כאן אוהל,
להדליק מדורה ולעשות מרשמלו על האש למרגלות מצוק צין.
אמנם אין כאן מים, אבל אפשר להצטייד מראש וליהנות משינה מדברית – ומשמי המדבר.
בלילה, תספרו כמה כוכבים יש בשמים, הרחק מזיהום האור של הערים.
בבוקר, מי שרוצה יכול להתחיל מסלול נוסף בהרי ונחלי הסביבה – אבל זה לפעם אחרת.
מי שרוצה להוסיף לחווית המדבר שלו קצת תרבות ויין, יכול לעבור על המאמר "יקבים בנגב – הרפתקאות הענב במדבר"
ובמיוחד על הקטע שמספר על כרם עבדת וחוות שדה בוקר, הנמצאים במרחק נסיעה קצרה.
זהו, סיימנו להיום.
אני מילאתי מים, נעלתי את נעלי הליכה הטובות שלי וארזתי אוהל.
קדימה, יש לנו הר לכבוש!
ברחבי העולם, מדינות מתקדמות מתהדרות בהישגים המדעיים שלהן ובמכוני המחקר שהשיגו אותם. אנחנו בארץ בורכנו באוניברסיטאות ומכונים מצליחים, אבל אולי המפורסם מכולם הוא מכון וייצמן. אבל קודם, בוא נדבר על וייצמן האיש, שעל שמו נקרא המכון כיום. חיים־עזריאל...
במוסדות השלטון בארץ ובעולם קיימת תקרת זכוכית ונדירות הן הנשים שהגיעו לעמדות כוח, כל שכן לראשות הממשלה. לנו בישראל הייתה ראשת ממשלה אחת בלבד - גולדה מאיר - ושווה להקדיש לה מאמר. בדרך למילווקי בשנת 1898, בעיר קייב שבאוקראינה, למשפחת...
התחנה בתל אביב סיור בעקבות קו ותחנת הרכבת הראשונים שנוסדו בארץ ישראל, ושינו את פני התחבורה בארצנו לעד, כל זאת ועוד בשילוב שיטוט מהנה בין החנויות האלגנטיות ובתי הקפה של מתחם התחנה. תחנת הרכבת יפו (קרויה גם...