גולדה מאיר מתל אביב ועד הנגב

במוסדות השלטון בארץ ובעולם קיימת תקרת זכוכית ונדירות הן הנשים שהגיעו לעמדות כוח,

כל שכן לראשות הממשלה.

לנו בישראל הייתה ראשת ממשלה אחת בלבד – גולדה מאיר – ושווה להקדיש לה מאמר.

בדרך למילווקי

בשנת 1898, בעיר קייב שבאוקראינה,

למשפחת מאבוביץ' הענייה והמסורתית נולדה בת שקיבלה את השם גולדה.

שתי המכות הקבועות של יהודי אוקראינה, העוני והפוגרומים,

ילוו את חייה עד שתעקור עם משפחתה לארה"ב.

אביה עבר למילווקי, ויסקונסין בשנת 1903 ושלוש שנים מאוחר יותר,

הצטרפה אליו אשתו והבנות.

בגיל 15 גולדה השאירה מכתב להורים הכועסים ועברה לגור בדנוור,

כדי ללמוד בתיכון בניגוד לדעתם, שם הצטרפה לאחותה.

בדנוור הצטרפה גולדה לחבורה של יהודים סוציאליסטיים ופגשה בחור מעניין בשם מוריס מאירסון,

ולאחר זמן קצר עברה לגור איתו.

כעבור שנתיים, היא חזרה למילווקי, להורים מפויסים יותר.

במילווקי סיימה תואר בסמינר למורים והחלה ללמד בבית ספר.

היא גם המשיכה בפעילות פוליטית וכך פגשה את בן גוריון ובן צבי בביקורם בארה"ב.

בעקבות כך, היא שכנעה את בעלה הטרי מוריס לעבור לארץ ישראל, בשנת 1921.

בכל מקום בו עברה, במילווקי, דנוור או קייב, הונצח שמה בדרכים שונות.

בירושלים, יש על שמה מחלף חשוב על הר החוצבים.

גולדה מאבוביץ' בשנת 1914
מקור

מסע הארורים

ההפלגה לישראל הרגישה, כנראה,

כסיוט ונשמעת, בדיעבד, כספר הרפתקאות הזוי במיוחד.

המסע בספינה "פוקהונטס",

שהיה אמור להיות שבועיים, נמתח ל-44 יום.

בדרך ליפו, מלחי הספינה שבתו,

רב החובל התאבד ואחיו לקה בנפשו.

ביפו, הערבים המקומיים סרבו להורידם מהספינה וגולדה ובעלה ירדו בנמל אלכסנדריה והגיעו לתל אביב ברכבת.

מתל אביב, גולדה ומוריס עברו לקיבוץ מרחביה,

שם גולדה הצעירה עבדה במשק העופות.

בעלה הסתדר בקיבוץ הרבה פחות ואף סירב להביא ילדים בקיבוץ,

בגלל חשדנות מסוימת לחינוך המשותף הקיבוצי.

הזוג עבר לירושלים,

שם החל מוריס לעבוד בהנהלת חשבונות וגולדה עבדה כקופאית במשרה חלקית.

שם נולדו שני ילדיהם.

גולדה תיעבה כל רגע – המשפחה חיה בעוני ולא הגשימה את החזון הציוני שבשבילו הם הגיעו לארץ.

אגב, במרחביה, כחלק ממוזיאון "החצר הגדולה" שוחזר חדרה של משפחת מאירסון, עת שגרה בקיבוץ.

בשנת 1928, השתפר מזלה – דוד רמז,

פעיל ציוני חשוב וחבר אישי (ובעתיד, מאהב),

הציע לה לשמש כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות.

זה היה תפקיד ניהולי חשוב בארגון ארצי והוא הזניק את הקריירה הפוליטית של הגב' מאירסון.

בשנת 1932, היא נסעה לשליחות גיוס תרומות בארה"ב ועלתה עוד בסולם הדרגות כשחזרה.

מאירסון עובדת בשדות של מרחביה במהלך שנות ה-20
מקור

דיפלומטיה חשאית

בשנת 1946, כשמנהיגים ציוניים רבים נעצרו בסיטונות ע"י השלטונות בעקבות "השבת השחורה",

הפכה לממלאת מקום ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית

סוג של שרת חוץ של הישוב.

בשנת 1947, נפגשה בחשאי עם המלך עבדאללה מלך ירדן,

שבאותה העת עוד לא תכנן לשלוח את הלגיון הערבי נגד כוחות הישוב.

ב-12 במאי 1948,

כשנראה שלא יהיה מנוס מלהילחם נגד הכוח הערבי המסוכן ביותר שעמד נגדנו,

נעשה ניסיון אחרון.

גולדה, מחופשת לערבייה, פוגשת במלך.

המלך מציע לשליחה הציונית להיות נתיניו וגור באוטונומיה תחת חסותו.

זוהי לא הצעה ריאלית לאנשי הישוב – וגולדה נפרדת מהמלך במילים "ניפגש לאחר המלחמה".

בעתיד, על פעילותה בתחום מדיניות החוץ וראשת ממשלה,

נקרא על שמה "פארק גולדה" בנגב.

בפארק מונצחים גם חיילים אוסטרלים וניו זילנדים,

שהיו חוד החנית של כוחות אלנבי ב-1917.

גולדה מאיר חותמת על מגילת העצמאות 1948 (משני צדיה משה שרת ודוד בן-גוריון)
מקור:בנו רותנברג

ביקור דיפלומטי בגוב האריות

גולדה זכתה בהערכה מבן גוריון והנהגת הישוב

היא היתה אחת מהחותמות על מגילת העצמאות, חתימה שלוותה, לדבריה, בבכי סוער.

היא המשיכה לשמש כשליחתנו לחו"ל ונשלחה לבריה"מ.

בבירה הסובייטית, הפכה להיות יקירת הקהילה המקומית.

למרות החשש להיפגש עמה בזמן שלטונו של סטאלין,

רבבות באו לראות אותה ולרקוד איתה בחג שמחת תורה.

על הצד האחורי של שטר 10 ש"ח הופיעו היהודים הללו, לצד הכיתוב "שלח את עמי".

בצג השני הופיע תמונתה של גולדה.

דיוקנה של גולדה ומאיר, וקבלת הפנים שערכו לה יהודי רוסיה כשהגיעה לברית המועצות כשגרירת ישראל הראשונה, עם הכתובת "שַלּח את עמי" (שמות ט' א').
מקור: בנק ישראל

כשחזרה ב-1949 לארץ, התמנתה לשרה העבודה הראשונה של המדינה.

בשנת 1955 כמעט נבחרה לכהן כראשת העירייה של תל אביב,

דבר שהצריך באותם שנים הצבעה במועצת העיר.

אלא שגורמים דתיים במועצה הצביעו נגד.

בתגובה אמרה גולדה

"בארץ זו של חנה סנש מעזים בשנת 1955 להעלות מחדש את הארגומנטציה החשובה הזו – שאין זכות שווה לאישה במדינת ישראל".

היום, זוכרים את גולדה בתל אביב על ידי בניית "מרכז גולדה" הלבן והמרשים, בו שוכן תיאטרון הקאמרי.

מאיר כשרת העבודה, 1949
מקור:אוסף התצלומים הלאומי

ומי שלא רצה אותה בראשות העיר יקבל אותה כ…

אלא שבאותה השנה חזר בן גוריון להגה של המדינה,

הוא הציע לגולדה את תפקיד שרת החוץ והחליפה בהוראתו את שמה ל"מאיר", שנשמע עברי יותר.

אחרי כמעט עשור בתפקיד,

החליף אותה אבא אבן בתפקיד שר החוץ,

בגלל מחלת הסרטן שתקפה אותה.

ידע על המחלה לא היתה נחלת הכלל וגולדה קיבלה טיפולים בסתר.

בשנת 1968 חזרה גולדה לחיים פוליטיים פעילים,

מיד התגייס הגורל לטובתה – אחרי פטירתו של אשכול,

מאבק בין מועמדים שונים לראשות הממשלה איים לקרוע את המפלגה וגולדה הוצעה כמועמדת הפשרה.

החרדים, כצפוי, התנגדו.

בבחירות של אותה השנה זכה המערך ל-56 מנדטים,

ההישג האלקטורלי הגדול ביותר של מפלגה כלשהי בכנסת,

אי פעם.

גולדה מאיר ראש הממשלה הרביעית של ישראל.
יוצר: Marion S. Trikosko

היחידה במינה

בזמן כהונתה היה לחץ מדיני מארה"ב לסגת מסיני ולחתור לשלום עם מצרים של סאדאת,

אליו התייחסה גולדה בחשדנות ובביטול,

דבר שגרר את גילוי הסרבנות המפורסם בארץ, "מכתב השמיניסטים".

הרצון המצרי והסורי להחזיר את השטחים שאיבדו ולנקום על כבודם הוביל למלחמת יום כיפור.

את האזהרה על המלחמה קיבלה גולדה ישירות מידידה המלך חוסיין,

אך שר הביטחון דיין הרגיע אותה וערב המלחמה היא נמנעה מגיוס מילואים.

התקיפה הפתיעה את צה"ל והם הצליחו לבלום ואז להדוף את האויב עם אבדות קשות ביותר.

שנה מאוחר יותר, תוך ביקורת ציבורית קשה,

פרשה גולדה מהפוליטיקה בפעם האחרונה, כשמצבה הבריאותי והנפשי קשה ביותר.

היא עברה לגור אצל בתה בקיבוץ רביבים.

תוך מספר שנים, היא נפטרה מסרטן הדם.

היא נקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

ברביבים נקרא על שמה "מרכז גולדה לתרבות".

חלקת הקבר של גולדה מאיר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל
מקור: צילום:ד"ר אבישי טייכר

יש כאלו שמסתכלים על הכהונה של גולדה ולהגיד,

בדיעבד, שנכשלה כראשת ממשלה.

אבל אני בוחרת לראות את כל הקריירה,

את הטיפוס הקשה במעלה הר השלטון והצלחות בפעילות הדיפלומטית והציבורית.

עכשיו, כשהיא סללה את הדרך,

אולי צריך ראשת ממשלה חדשה שתצליח יותר?

אהבתם את הכתבה על גולדה מאיר ? לעוד כתבות בעקבות אישים חשובים לחץ כאן

לעוד כתבות שמציינות את גולדה מאיר לחץ כאן