בהיסטוריוגרפיה של הציונות, נהוג להתרכז בעלייה השנייה. זה מובן למה – הרבה מהאתוס הציוני נובע מהעלייה הזו – העבודה העברית, הרוח חלוצית, תנועת ההגנה שהפכה לימים לצה”ל ועוד. אבל ההתיישבות היהודית לא החלה שם. היא החלה בתנאים הקשים...
דיברנו כבר על יישובים יחודיים בערבה.
וגם על קדיתא – ישוב יהודי לא מוכר בגליל, שהוקם בניגוד לדעת המדינה.
אבל עבירות בנייה אינה הבעיה היחידה שיש בבנייה באזורי הבר שבארץ.
היום נדבר על חוות בודדים בכלל.
וגם על חווה אחת בפרט – חוות מעיין הנעורים ברמת נגב.
עד כמה רחוק תלכו כדי להגשים חלום?
ואם החלום שלכם הוא, למעשה, ללכת רחוק מכל נקודת ישוב – מה תעשו כדי להגשים את החלום?
אלו שאלות מנקודת מבט של האדם הבודד, המשפחה שהולכת להקים חווה יש מאין.
נקודת המבט של המדינה על הנושא מורכבת לא פחות.
בשנת 1991, הוכתר בהצלחה ניסוי של גידול גפנים ברמת נגב.
המדינה קיוותה להרוג שתי ציפורים במכה אחת.
לבנות את כלכלת האזור על-ידי יצירה של חקלאות כרמים.
וגם להקים נקודות ישוב כדי שאלו ישמרו על אדמת המדינה מהבדואים שגרים בנגב.
לתוכנית הזאת קמו המון מתנגדים על בסיס אקולוגי – לבנות תשתיות לכל חווה כזו פוגע בקילומטרים רבים במדבר.
זה פוגע בנוף, בחיות הבר ולא יעיל מבחינה הנדסית.
כיוון שצריך כמות השקעה דומה כדי לבנות תשתיות דומות לישוב גדול יותר.
בנוסף, זה מנשל את הציבור בארץ מאדמות, למעשה והופך אדמות ציבור למתחמים מגודרים בתשלום.
לבסוף, רבים רואים בהקמת חוות כאלו כאפלייה מול האוכלוסייה הבדואית.
בזמן שטחנות הבירוקרטיה טחנו לאט, בנגב הוקמו מספר חוות כאלו.
בשנת 2010 אישרה הכנסת תיקון לחוק שמאפשר לאשר בניית חוות כאלו בדיעבד.
האם היה שווה לבנות כך?
בואו נבקר את חוות מעיין הנעורים ונראה.
תחיה ודודו קלינגר נטשו את רמת השרון לפני יותר מעשור וחצי ולא הסתכלו לאחור.
הם הגיעו לנקודה מרוחקת בנגב, לא רחוק מצומת משאבי שדה והקימו את חלומם על הגבעה.
דודו היה מהנדס בהכשרתו.
הוא עצמו תכנן ועיצב את בקתת האגם, המקום הראשון שבו התגוררה המשפחה, שהיום מונה את הזוג וחמישה ילדים.
השאלה המתבקשת לגבי "בקתת האגם" – על איזה אגם אני מדברת?
ובכן, המשפחה הניחה יריעות פלסטיק על החול המדברי והביאה טרקטורים שחפרו במשך שבועיים.
היום האגם משמש את המבקרים במקום וגם להשקייה של עצי הזית שנשתלו פה ואת הצמחייה שצמחה באופן טבעי מסביב.
בחווה הגדולה, של 600 דונם, נפגוש גם גם סוסים, כלבים וחמור.
את עצי הזית מעבדים חיילים משוחררים שעובדים על-מנת לקבל את המענק.
תוכלו לטעום את התוצרת בעצמכם בצורת שמן זית "מעיין הנעורים", שנעשה מזיתים מזן ברנע, בעל חמיצות נמוכה.
משפחת קלינגר עברה מבקתת האגם לבית חדש והבקתה התפנתה למטיילים, זה מכבר.
בנוסף, לאחר גיוס כספים מוצלח ב"הדסטארט", הם בנו בקתה נוספת בשם "בקתת נוף", במיוחד לתיירים בשנת 2016.
עוד לפני כן, הם חצבו בית כנסת בהר, כדי לעשות בר מצווה לאחד הבנים.
בבית הכנסת יש פסנתר ואפשר להזמין פסנתרן מהסביבה להופעה.
ואפשר סתם להגיע כדי להנות מהיופי המדברי המהמם, להתפנן, להתפנק ואולי להזמין מסאז', יוגה או מדיטציה מודרכת.
לא פלא שיהודה לוי ושלומית מלכה בחרו להתחתן כאן.
מי שמעדיף לצאת לשבילים לגלות את הארץ דרך הרגליים, ישמח לגלות שכבר כתבתי על מספר מקומות מסביבה.
בהם שרידים של הרכבת העות'מאנית שחצתה כאן את המדבר ולראות את שרידי המסלול והתחנות העתיקות.
ליד פארק גולדה, נמצא חאן "ספינת המדבר" הבדואי ותוכלו לאכול ארוחה בדואית מסורתית במקום או לצאת לטיולי גמלים.
ואם לא בא לכם לרכב על גמל, יש כאן חברים שיעזרו לכם ללמוד לגלוש על הדיונות עם גלשן מיוחד.
אם לא אכפת לכם לנסוע קצת יותר, תוכלו להגיע לשמורת "חלמוניות ירוחם".
בינינו, אם הגעתם עד לכאן, עוד 20-30 דקות לא ישנו.
המקום קרוב לצד פארק ירוחם, בו יש יותר שירותי מטיילים.
"החלמונית הגדולה", שצומחת בנובמבר-אוקטובר נתנה את שמה למקום והפריחה מושכת מטיילים רבים.
זו בחירה אבולוציונית יוצאת דופן, אבל מוצלחת. הצמח אוגר מים בפקעת ופורח לפני עונת הגשמים.
בצורה כזו, הוא לא מתחרה מול פרחים אחרים על תשומת הלב של החרקים.
וגם זוכה ביתרון בהאבקה ואנו זוכים בפריחה "שלא בעונה".
את החלמונית קל לזהות – היא צהובה, יפה ובעלת שישה עלי כותרת מחודדים.
רוב החלמוניות כיום על מדרון הר הטרשים.
על הרכס, בצדו הצפוני, יש אתר של תילי קברים (טומולי).
לפי פרופ' בנו רותנברג ז"ל, זה היה מרכז פולחני חשוב במשך דורות.
צפון-מערבית לרכס זהו מאגר ירוחם ולידו צמחייה ברת מזל.
אנו היינו ברי מזל להכיר ולבקר במקומות המיוחדים האלו ברמת נגב.
אבל הדרום גדול ומלא הפתעות.
אני בטוחה שנבקר ונהנה פה שוב, בחוות הבודדים ובשמורות הייחודיות.
בהיסטוריוגרפיה של הציונות, נהוג להתרכז בעלייה השנייה. זה מובן למה – הרבה מהאתוס הציוני נובע מהעלייה הזו – העבודה העברית, הרוח חלוצית, תנועת ההגנה שהפכה לימים לצה”ל ועוד. אבל ההתיישבות היהודית לא החלה שם. היא החלה בתנאים הקשים...
עתיק לצד חדש, ודו קיום בגליל התחתון אעבלין הוא כפר ערבי מוסלמי-נוצרי בגליל התחתון. לפי סברת החוקרים, הכפר אעבלין שכן בצדו המזרחי של עמק עכו, על אם הדרך הרומית העתיקה המחברת בין עכו לטבריה. הישוב מוזכר במקורות היהודיים...
אתם יודעים, לא מזמן נפלה בחלקי הזכות לראות משהו מעודד בחדשות. לא, לא פוליטיקה - טבע. ראיתי ברווז נדיר וייחודי, צולל הביצות, שעבר לירושלים והקים בית בישראל. אחרי האם הגאה שחו ברווזונים מקסימים, שנראו כמו ברווזוני אמבטיה קטנים,...