האצ"ל – יצאה מן המחתרת

חוזרים לתנועת האצ"ל

הבריטים בדרך החוצה.

פגיעות חוזרות ונשנות בחיילים, קצינים ושוטרים בריטים גרמה להתבצרות ולצורך בעוד ועוד תגבורת לארץ.

בפרלמנט הבריטי, ראש האופוזיציה – אימפריאליסט ידוע – וינסטון צ'רצ'יל,

שאל "מאחר שבארץ ישראל חונה צבא גדול פי ארבעה מזה שבהודו והחזקת מאה אלף חיילים עולה 40 מיליון ליש"ט בשנה, מה טעם יש להמשיך בשפיכות הדמים?"

"ביתורה של מולדתנו הוא בלתי חוקי"

הבריטים העבירו את תפוח האדמה הלוהט שהוא ארץ ישראל לידי האו"ם.

בכ"ט בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האו"ם את תוכנית החלוקה, וקבעה שהמנדט הבריטי יסתיים לא יאוחר מ-1 באוגוסט 1948.

החלה הספירה לאחור.

היישוב קיבל את התוכנית בתור "הרע במיעוטו" והאצ"ל דחה את תוכנית החלוקה, והכריז כי "ביתורה של מולדתנו הוא בלתי חוקי".

בפגישה שנערכה בנובמבר עם מפקדים בארגון אמר בגין ש"על האצ"ל להיהפך תוך זמן קצר מגוף מחתרתי מצומצם לצבא סדיר, שיטול על עצמו את המשימה להביא את המלחמה אל מעבר לתחומי החלוקה".

האצ"ל עבר לפעילות גלויה כמעט

בפתח תקווה ורמת גן הוקמו מחנות צבא של הארגון.

ברמת גן זה היה בתחומו של "גן המנזר הגרמני" – היום גן אלכס, פינת חמד ירוקה בשכונת בורוכוב.

בפתח תקווה, אצ"ל ישבו בשכונת מחנה יהודה, שם גרו בדלות רבה עולי תימן, במקום שנקרא בפשטות "הגן".

בגין נואם לאחר יציאתו מהמחתרת, ב-14 באוגוסט 1948, בתל אביב. יושב לידו חיים לנדאו. מלפניו הכתובת "מולדת וחרות" וסמל האצ"ל.
מקור: אוסף התצלומים הלאומי

עין תחת עין

כארגון "פורש", התקשה אצ"ל לשים יד על נשק, מיוחד על נשק כבד, והתקשה לאמן את המתנדבים לארגון.

אחרי תכנית החלוקה, פגיעות בבריטים התמעטו ואצ"ל הגביר פעולות נגד האוכלוסיה הערבית, על-מנת להעביר את הלחימה מחוץ לאזורי ישוב יהודי.

בבוקר 30 בדצמבר 1947 השליכו לוחמי אצ"ל, מתוך מכונית חולפת,

קופסאות שימורים ממולאות בחומר נפץ לעבר קבוצה גדולה של פועלי-יום ערבים בבתי הזיקוק בחיפה.

6 נהרגו, 42 נפצעו.

המעשה גרר איתו מעגל דמים – המון זועם פרץ את בתי הזיקוק ורצח,

במוטות ברזל וסכינים, 39 פועלים יהודים ופצע 49 אחרים.

שמות הנספים מונצחים באנדרטה בבתי הזיקוק היום.

אנדרטה בחצר בתי הזיקוק, לעובדי בתי הזיקוק שנרצחו על ידי ערבים ב-30/12/1947
מקור: dr. avishai teicher User:Avi1111

זה גרר את תגובת ההגנה, שפרצו לכפר בָּלְד א-שייח',

שהיה מזוהה עם הטרוריסט עז א-דין אל-קסאם והרגו מספר לא מבוטל של אנשים – יש ויכוח על המספר המדויק.

הכפר ננטש במלחמת העצמאות, אבל יש מספר בתים בשכונת תל חנן, בעיר נשר מהתקופה, כולל את בית חב"ד ברחוב הרב מוחא ובית כנסת נוסף.

אנשי ההגנה הגיבו גם כלפי אצ"ל – ידידיה סגל, פעיל אצ"ל נחטף ונהרג, ככל הנראה בניסיון בריחה, דבר שגרם למתח רב בין האצ"ל ל"הגנה".

ידידיה סגל הוחזק במתקן החקירות של ההגנה בשכונת כרמליה בחיפה, שנקרא, בצורה צינית משהו, "הקייטנה".

ידידיה סגל (סגן גבריאל), לוחם האצ"ל שנחטף ונרצח על ידי ארגון ההגנה ב-12.1.1948
מקור: Segal Family

פעילות – עצמאית, מטרה – משותפת

עוד פעולה של אצ"ל בזמן ביניים זה – תקיפה בינואר 48' בכפר בית נבאלא, שהיה בסיס חשוב לכוחות לא סדירים ערבים והוציא לא מעט התקפות.

זה היה מקום אסטרטגי חשוב

כשנכבש ע"י צה"ל ב"מבצע דני", הוא ניתק למעשה בין חזית השפלה לחזית ירושלים הערבית.

היום, הבתים שנשארו ביישוב נמצאים בשטח המושב בית נחמיה.

מבנה בית הספר של נבאלא משמש היום את קק"ל.

אפשר גם לראות את מצבות בית הקברות של הכפר.

בגין ובן גוריון נכנסו למשא ומתן על פירוק של אצ"ל מנשק והצטרפות אנשי האצ"ל לכוחות הסדירים של היישוב.

במקביל, עלתה המתיחות

בפברואר 48' בככר מוגרבי בתל אביב, מול וקולנוע מוגרבי המיתולוגי

התחולל עימות בו אנשי "ההגנה" זרקו רימוני הלם לתוך עצרת אצ"ל ואנשי אצ"ל דרכו רובים כאיום מולם.

עם זאת, בגין פעל לפי צו השעה

על פי ההסכם בינו לבין אנשי הזרם המרכזי,

בשלב זה ישארו אנשי אצ"ל כיחידות עצמאיות, אבל יקבלו את מרותם של ראשי החזיתות של "ההגנה".

מבנה בית הספר המשמש היום את הקרן הקיימת לישראל וניצב בכניסה למושב בית נחמיה
צילום: מיכאל יעקובסון

כתם מוסרי או טעות טרגית?

הפעולה הידועה ביותר של אצ"ל במלחמת העצמאות נכנסה להיסטוריה בתור "פרשת דיר יאסין".

ב-9 באפריל 1948 נכבשה דיר יאסין על ידי לוחמי האצ"ל והלח"י בקרב קשה, ממש במקביל לכיבוש מחדש של הקסטל ע"י הפלמ"ח.

במשך חלק ניכר מתקופת הלחימה של 47'-48', היו אנשי הכפר חתומים על הסכם אי-לוחמה עם הישוב,

אך לקראת אפריל התמקמו כאן כמאה לוחמים ערבים בלתי סדירים וכנראה גם מתנדבים עירקיים.

התפתחו חילופי יריות בין הכפר לשכונות היהודיות של ירושלים.

לוחמי האצ"ל והלח"י ביקשו אישור מ"ההגנה" לתקוף את הכפר, ואחר מכן, אף קיבלו תגבורת בירי מרגמה מאנשי הפלמ"ח.

בסיס האצ"ל בירושלים יצא מבסיס בשכונת "עץ חיים" הזעירה,

שנבנתה על-ידי אנשי ישיבת "עץ חיים" כבתים להשכרה, והיום יש בה שלושה בתים בלבד, לא רחוק מגשר המיתרים.

אנשי האצ"ל והלח"י תכננו לקרוא ברמקול לאנשי הכפר להתפנות,

אבל כנראה משהו השתבש, ורוב האוכלוסייה הייתה בכפר בזמן הפעולה.

הערכות מדברות על פגיעה של בין 100 ל-200 הרוגים בקרב הערבים.

כל הצדדים השתמשו בתקרית לצורכי תעמולה,

אבל נראה שהתוצאה החשובה הייתה פגיעה מורלית בערביי הארץ, שתרמה באופן משמעותי לנטישת ישובים.

על בסיס הכפר הנטוש הוקם "בית החולים כפר שאול" לחולי נפש, הידוע כבית חולים עיקרי לטיפול ב"סינדרום ירושלים" .

שרידי הכפר כחלק מבית החולים כפר שאול.
מקור: Eitan Bronstein

אבן, זכוכית, זיכרון

ב-25 באפריל יצאו יחידות האצ"ל שכללו כ-600 לוחמים לכיבוש יפו.

הם נלחמו נגד הערבים שאיימו על תל אביב וגם בבריטים, שעדיין שמרו על המקום.

בעקבות הפעולה נהרסו רבים מבתי השכונה ותושבים משכונות אחרות של יפו נטשו את העיר.

על גבי מסגד חסן בק בשכונה, שעומד על תילו עד היום, הונף דגל ישראל.

"מוזיאון האצ"ל בתש"ח" הוקם על בסיס אחד מבתי שכונה ההרוסים, עם זכוכית מודרנית על גבי יסודות אבן מסורתיים.

המוזיאון נפתח לפעילות בשנת 1983, במעמד ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין.

מוזיאון האצ"ל בתש"ח החזית הצפונית והכניסה לבניין.
מקור: Ori~

עוד קרבות של האצ"ל באביב 48'

כיבוש הכפר הערבי יהודייה, בו קבור, לפי המסורת המוסלמית, יהודה, בנו של יעקב אבינו.

מסגד הכפר משמש היום כבית כנסת בעיר יהוד-מונוסון ועל אחד מקירותיו החיצוניים מציינים את לוחמות האצ"ל רות מוריץ ומרים אהרוני שנפלו כאן בקרב.

היה גם ניסיון לכבוש את רמלה, בו נהרגו 51 לוחמי אצ"ל.

האצ"ל הצליח לכבוש את מפקדת חסן סלאמה החצי-הרוסה,

אך נאלץ לסגת בפני לגיונרים ירדנים מאומנים, על שריוניות, בפיקודו של מפקד בריטי.

אנדרטת האצ"ל ליד צומת המסילה מציינת את שמות הנופלים והיא בנויה בצורת מגן דוד תלת-מימדי מבטון.

המסגד הגדול של עבאסייה, היום בית כנסת ביהוד.
צילום: מיכאל יעקובסון

"לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער"

לצערי, אני נאלצת לסיים את הסיפור בפרשת "אלטלנה", אולי העגומה והכואבת לישוב היהודי של התקופה.

ספינה, שנשאה 900 עולים בדרכם להצטרף לתנועה ונשק למחתרת.

בשלב זה, רוב-רובו של אצ"ל הצטרף כבר לצה"ל ורק בירושלים נלחם כארגון עצמאי.

רוב העולים ירדו בכפר ויתקין, והחל פירוק של הנשק, שיועד ברובו לצה"ל, בשלב זה.

על חלק מהנשק ניטש ויכוח בין חיילי צה"ל ללוחמי התנועה, ויכוח שהתפתח לקרב יריות.

כ-100 אנשי התנועה, בראשם בגין, הפליגו חזרה לים וניסו לרדת לחוף בתל אביב.

בן גוריון נתן פקודה לירות בתותחים מהחוף על הספינה, שהתלקחה ושקעה מול חופי תל אביב.

בעימותים בין כוחות צה"ל ולוחמי האצ"ל נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, שלושה חיילי צה"ל, ונפצעו עשרות.

האנדרטה לזכר חללי אלטלנה בחוף תל אביב וגם בבית הקברות בנחלת יצחק, שם היא שחורה ומרשימה, מברזל.

"אלטלנה" עולה בלהבות ליד חופי תל אביב
מקור: הנס חיים פין

למרות הקושי, עלה בגין לאוויר בתחנת הרדיו של התנועה, ונאם כשעתיים, לפעמים תוך דמעות.

עיקר המסר

"אנו לא נפתח באש. לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער"

אגב, תחנת הרדיו של התנועה, "קול ציון הלוחמת",

נרדפה על ידי הבריטים לאורך כל שנות פעילותה ונדדה ברחבי תל אביב.

יש שלטי זיכרון לזכרה גם ברחוב חפר בשכונת התקווה וגם ברחוב טשרניחובסקי וברחוב בן יהודה.

שלט זיכרון לתחנת השידור "קול ציון הלוחמת" בשנים 1947 – 1948, רח' טשרניחובסקי 39, תל אביב.
מקור: Avi1111 dr. avishai teicher

בהמשך, לאחר רצח של השגריר ברנדוט על ידי אנשי לח"י,

הציב בן גוריון אולטימטום ויחידות אחרונות התפרקו.

זה היה סופה של המחתרת – אבל אנשיה, בהם מנהיגה האלמותי בגין, עוד יטביעו חותם על המדינה.

אם התעניינתם בכתבה על האצ"ל אבל לא הבנתם למה התחלתי באמצע קפצו לחלק הראשון של הכתבה
אם אהבתם את הכתבה על האצ"ל ואתם רוצים לקרוא עוד על ז'בוטינסקי כנסו לכאן