אשדוד החלה את דרכה כמועצה מקומית בשנת 19… לא רגע,
העיירה איסְדוּד התפתחה מכפר ליד חורבות…
לא בעצם האשורים…
או פלשתים…
שניה, תנו לי רגע ואספר לכם על עיר מרתקת שנולדה כל פעם מחדש,
על דרך ים, ואספר לכם איזה אטרקציות מגוונות תוכלו למצוא בה היום.
נתחיל הכי אחורה שנוכל – אשדוד הכנענית שכנה על גבעה שמכונה היום "תל אשדוד".
כשתבקרו את התל, תוכלו לראות ביצורים בחומת לבנים ו"חלקלקה"
חומה בזווית שהייתה נפוצה בכמה וכמה תקופות.
חדי העין שואלים את עצמם – עיר נמל על גבעה? לא נשמע כזה הדבר!
אז נמל אשדוד של אותם ימים שכן בתל מור, ליד הים, בצידו הצפוני של שפך נחל לכיש.
שם נמצאו שרידי מבנים ומתקן להפקת צבע הארגמן מחלזונות
כנראה הצבע היקר ביותר בעת העתיקה.
תל אשדוד, תחריט משנת 1844
מקור : Digital Public Library of America
Engraver: Keith, George Skene,
במאה ה-12 לפני הספירה התרחשה "הקריסה של תקופת הברונזה המאוחרת".
ממלכות שפעם חלשו על מזרח הים התיכון והסהר הפורה התרסקו ו"גוי הים"(sea peoples),
פלשו מהמערב, תקפו והתיישבו לאורך החופים.
באשדוד וערים נוספות בדרום, אלו היו הפלשתים, שבנו כאן את מקדש דגון, המוזכר בתנ"ך.
תוכלו לראות שרידים של תרבות עשירה וצבעונית זו במוזיאון לתרבות הפלשתים על-שם קורין ממן.
יותר מכך, תוכלו להתלבש כמו פלשתים ולאכול כמוהם במשתה משוחזר באולם שעוצב בסגנון ארמון קנוסוס, שבכרתים.
צלמית מעניינת של אלילה פלשתית – ספק אישה, ספק ציפור, ספק כיסא נמצאה באשדוד וקיבלה את השם "אשדודה", אבל היא נמצאת במוזיאון ישראל.
צלמית של אישה שזכתה לכינוי "אשדודה", על שם מקום מציאתה (תל אשדוד), שימשה למטרות פולחן. מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים.
מקור: שועל
לא לעולם חוסן – האשורים כבשו את העיר, הרסו והגלו את תושביה, באכזריות האופיינית להם.
העיר החליפה ידיים מספר רב של פעמים, עד שהגיע לידיים ערביות.
בתחילת תקופה זו נבנתה מצודת אשדוד-ים (קלעת אל-מינה), על חורבות ביזנטיות, עד שנהרסה ברעידת אדמה.
המבצר נכבש ושופץ ע"י הצלבנים, וננטש סופית אחרי שגורשו מהארץ.
קשה לתאר עד כמה החומות, המגדלים, הקרקסטינים והאורוות מרשימים ביחד.
הכנת המקום למבקרים הסתיימה בשנת 2020 ותוכלו להיות מראשוני המבקרים בה, אחרי השיפוץ וההנגשה.
מי שרוצה עוד, יכול לחפש את שרידיו של מגדל האיתות של המצודה בכיכר ברובע ט"ו בעיר אשדוד.
מצודת אשדוד ים
צילום: Zion Susi Photography
"אשדוד" נוספת שהתפתחה בקרבת מקום היא איסְדוּד, כפר, ולאחר מכן עיירה לצד המצודה המרשימה.
בשנת 1945, היו כאן מעל 4,000 תושבים, שנטשו את המקום עם הצבא המצרי הנסוג בשנת 1948.
עדיין ניתן לראות את הקשתות והעמודים של המסגד הגדול של העיירה וגם את שני בתי הספר היסודיים שהיו בו.
שרידי המסגד לסלמאן הפרסי, מהמאה ה־12, משרידיה האחרונים של איסדוד
מקור: Michael Jacobson
קצת על המאבק הישראלי-המצרי
ליד אשדוד בלמו חיילי גבעתי את חיל המשלוח המצרי,
עם מעט עזרה מהטייסת הראשונה של צה"ל,
שעשו את הגיחה הקרבית הראשונה שלהם כאן.
אחד הטייסים היה עזר ויצמן, אולי שמעתם עליו.
לאורך מישור החוף, זה היה המקום הצפוני ביותר שהגיעו אליו.
מכאן שמו של הגשר – גשר עד הלום.
תוכלו לבקר ב"פארק עד הלום",
לראות את הפילבוקס (בונקר) המצרי,
אנדרטה (אובליסק) לזכר חללי הצבא המצרי וקיר הזיכרון לחיילי צה"ל שנפלו בכיבוש אשדוד.
הגשר עצמו נבנה ע"י העות'מאנים בשלהי המאה ה-19, ונקרא בשם ג'סר איסדוד, על חורבות גשרים עתיקים אף יותר.
גשר עד הלום בכניסה לאשדוד.
צילום: Zion Susi Photography
כמובן, מקום כל כך אסטרטגי לא יכול להישאר לא מיושב.
המיליונר עובד בן עמי, ממקימי נתניה וראש העיר שלה,
קיבל משימה מבן גוריון "לעשות בדרום את מה שעשה בצפון".
אחרי ויכוח על מי יממן את הנמל, הצליחו לסגור עניין.
המתיישבים הראשונים, עולים ממרוקו, עלו על הקרקע בשנת 1956,
להתיישב ביישוב שנקרא בינתיים "אשדוד ים".
הנמל, תחנת הכוח ומפעל הטקסטיל היו למנוע צמיחה והפכו את המקום מעיירת פיתוח לעיר בזמן שיא.
עובד בן עמי על רקע תכנית העיר אשדוד 1960
מקור: אוסף התצלומים הלאומי
מאז עברו עשורים רבים והעיר מתהדרת בתרבות, בילויים וקניות מהמרשימים בארץ.
בנוסף למוזיאון שהזכרנו, בעיר פועל גם מוזיאון אשדוד לאמנות במרכז מונארט,
בפירמידת זכוכית בהשראת זו שבלובר, פריז.
במקום מוצגות תערוכות מתחלפות.
מרכז מונארט לאומנויות
ייחוס: Anatoli Axelrod
למי שמעדיף אמנות חוצות
יש את פסלו של האמן מוטי מזרחי "עין השמש" בכיכר היובל
משהו בין שמש שוקעת, עין אנושית וצלחת מעופפת שהתרסקה, בגובה של 18 מ'.
תוכלו גם לבקר במשכן לאמנויות הבמה של העיר,
מבנה מרשים שמזכיר בצורתו גל ולראות, לדוגמה,
את התזמורת האנדלוסית הישראלית או את התזמורת הסימפונית אשדוד,
כל אחת עדות לעלייה אחרת מיבשת אחרת.
לידו, כיכר המפרשים של האמן דני ישראל, אחד מסמלי העיר המודרנית ולא רחוק מהמרינה הנוצצת שלה.
פסל "עין השמש" בכיכר היובל, אחת מהכיכרות הגדולות בישראל
ייחוס: Ronen Marcus Pikiwiki Israel
ואם כבר ים – יש בעיר שבעה חופים
חוף "מי עמי" מתהדר במבנה "לה ממוניה", קניון שנבנה בדמות ארמון מרוקאי ונראה כאילו לקוח מסיפורי אלף לילה ולילה.
בחוף "לידו" שוכן מגדל ה"מדרחוף" עם שעון שמש ו"שוק פתוח".
חוף "גיל", ליד המרינה, מיועד לגולשים ומושך גולשים מכל הארץ.
"השוק הפתוח" בחניית חוף לידו ומגדל ה"מדרחוף" ברקע
ייחוס: Ronen Marcus Pikiwiki Israel
כמו שאתם מבינים, אתם לא תשתעממו בסיור הזה.
כל מה שצריך זה להתארגן על כמה חברים ולהגיע לביקור בעיר מרתקת שלא זוכה בנתח תיירות הפנים שמגיע לה – עדיין!
גבול הצפון הגבול מראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח. באוגוסט 1936, הגיע לארץ ישראל פאוזי אל קאוקג’י, יליד לבנון, ששימש כמפקד הצבאי של המרידה, ועמו מאות חמושים שחצו את הגבול מסוריה ומירדן. המורדים ניסו להשתלט על אזורים...
כשם שישראל, במידה רבה, הושפעה ממנהיגה הראשון, דוד בן גוריון והתפקיד של נשיא ארה”ב נתפר למידותיו של ג’ורג’ וושינגטון, כך חיפה, במידה רבה, עוצבה על ידי אבא חושי, ראש העיר הראשון של חיפה אחרי קום...
במיתולוגיה היוונית, בין החיים למתים חוצץ נהר הסטיקס. פה בירושלים, המתים קרובים יותר. בין העיר העתיקה להר הזיתים חוצץ רק נחל קדרון, והוא אפילו לא תמיד מלא. זה סיפור על בית הקברות היהודי החשוב ביותר הר המשחה, הוא גם...
.jpg){kind=link}
