מי הוא השופט? נחל שופט שנקרא על שם השופט האמריקאי-יהודי יוליאן מק. מק נולד בסן פרנסיסקו, ארצות הברית וגדל בסינסינטי. הוא קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1887, וקיבל מלגת לימודים להמשך לימודיו באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת...
החודש כתבתי מאמר על ביקורו של הרצל בארץ ואיך הוא התווה את הבסיס לציונות הפוליטית, ולעתידו של העם היהודי בארץ ישראל.
אבל אם הרצל היה העתיד של ההתיישבות, הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד היה ההווה שלה.
בואו ונצא בעקבות מסעות הברון בארץ ונראה אותה בעיניו.
הברון הצעיר החל לתרום ב-1887 למתיישבי הארץ עוד לפני שראה אותה במו עיניו.
הוא היה בן 42 כשהגיע ביאכטה הפרטית עם אשתו לנמל אלכסנדריה ואז בספינה אוסטרית לנמל ביפו.
הביקור היה אמור להיות חשאי, אך לא נראה לי שה"תחבולה" הצליחה במיוחד.
בגלל זה יש לנו את התיאור המאלף הזה מעיתון "המליץ":
"בין המון הנוסעים האחרים נראה איש גבה קומה ודל בשר, לבוש בגדי הדר ועל ראשו מגבעת אנגלית."
פניו החיוורים מוקפים זקן קטן ועגול ועיניו כעין התכלת, מפיקות מחשבות עמוקות, הביטו נִכחן קדמה מזרח".
מליצי משהו, לא?
הברון סייר בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, שדיברתי עליו במאמר על הרצל.
באותו הזמן, בית הספר היה מנוהל על ידי קרל נטר, מקימו.
הוא קבור במקום ואפשר לבקר ולראות את האובליסק הקטן שעומד על קברו,
של מי שהקים את חוד החנית של החקלאות היהודית בארץ.
בהמשך, הברון הגיע לירושלים וראה אותה מטונפת ומוזנחת, כמו רבים מהמבקרים מהמערב.
הוא הציע לקנות שטח ולבנות שכונה בעיר, אבל הרב הספרדי של ירושלים הניא אותו מכך, בגלל שסבר שהבניה תגרום לתסיסה בקרב המוסלמים.
כששהה בעיר, התאכסן הברון רוטשילד במלון "קמיניץ", ממש כמו הרצל.
אם כי הרצל נאלץ לישון על שולחן ביליארד, בגלל התפוסה המלאה של המלון.
דה רוטשילד הגיע בביקורו למספר מושבות, אבל אציין שתיים במיוחד.
הראשונה היא זכרון יעקב, שכבר הספיקה לקבל את תמיכת הברון ונקראה על שם אביו, אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.
היישוב עבר ממקום מושבו המקורי, בגבעת זמארין.
תוכלו לבקר בגבעת זמארין ולטעום מהתותים שנועדו למאכל תולעי המשי, אותם נטעו בניסיון לתת בסיס כלכלי איתן יותר למושבה.
תוכלו גם להגיע לבית עתיק בו שוכנת היום מסעדת "אדמה".
בשלב זה, כבר היה ביישוב את בית הכנסת הראשון של המקום, "אהל יעקב".
הבניין נבנה שנה לפני בואו של הברון, בשיטה שתיקרא בעתיד שיטת "חומה ומגדל".
לפי שיטה זו קודם בונים את הגג, כדי שלא יהיה ניתן להרוס את המבנה לפי החוק העות'מאני.
לבניין שתי קומות, גג רעפים, חלונות עם קשת מחודדת ושעון גדול מעל הכניסה.
באותה התקופה נבנה גם בית הספר הראשון – היום, בית הספר ניל"י.
אנשי המושבה קיבלו את הברון בתהלוכת לפידים וילדי בית הספר שרו שירים עבריים.
לבסוף הוקם גם בית הפקידות, עם מרפסת מרהיבה ודקלים סביב, שהיום משמש כמוזיאון העלייה הראשונה.
עם "הפקידות" של הברון היו לאנשי היישוב יחסי אהבה-שנאה.
מצד אחד רבים מהפקידים היו אנשי מקצוע שהיו חסרים במושבה, מצד שני הם הצרו את צעדיהם של אנשי היישוב ומשלו בהם ביד רמה.
ביקור חשוב נוסף היה במושבת ראש פינה, שהוקמה על ידי המתיישבים שהיו על אותה האונייה בדיוק כמו מתיישבי זכרון יעקב.
זו הייתה המושבה הראשונה שהברון פרש עליה את חסותו.
בית הכנסת הישן בראש פינה הוקם בדיוק בשנה שהברון ביקר במקום.
למרות שלא ברור אם הוא היה בשלבי בנייה אז או שרוטשילד הגיע לראותו כשהמלט בין האבנים היה עוד טרי.
המבנה הוא בן קומה אחת ומעל הכניסה יש חלון עגול עם מגן דוד.
פיסת טריוויה מעניינת – מגן דוד, בצורתו הנוכחית של שני משולשים שלובים, היה בשימוש הדתות השונות לאורך שנים.
הסמל הושפע מהקבלה והשתרש כסמל יהודי בעיקר בהשפעת הציונות.
בתום הביקור, החליט הברון לפרוש את חסותו גם על המושבות פתח תקווה ויסוד המעלה, אבל לא ארחיב עליהן היום.
על פתח תקווה כתבתי לא מעט בעבר וליסוד המעלה מגיע מאמר משל עצמה.
בעקבות ביקורו של הברון רוטשילד הוקמו מפעלים שונים במושבות בארץ.
כולם שמעו בשלב זה על היקבים, אבל האם ידעתם שמיוזמתו של הברון הוקם מפעל לייצור בקבוקי זכוכית?
אותם בקבוקים יוצרו עבור היקבים של זכרון יעקב וראשון לציון?
הברון הכיר כימאי צעיר שלמד בסורבון, מאיר דיזנגוף שמו, שקיבל משימה להקים את המפעל בחוף טנטורה.
כן, אותו הדיזנגוף של תל אביב.
המפעל היה פעיל שלוש שנים בלבד.
הבניין המרהיב נראה כמו שלושה בתים דו-קומתיים שחוברו יחדיו.
המקום ננטש ועמד ריק מעל שמונים שנה, עד ששוקם והפך ל"מוזיאון המזגגה".
כמובן, יש במוזיאון את התערוכה הקבועה על ייצור הזכוכית לאורך השנים, אלפי שנות ציוויליזציה.
גולת הכותרת – רצפת הפסיפס הקדומה בארץ-ישראל, מן התקופה ההלניסטית, המשובצת בקוביות זכוכית צבעונית.
אבל יש עוד הרבה!
כאן בחוף טנטורה, שהיום נמצא בשטח הקיבוץ נחשולים, נטש צבא נפוליאון את ציודו אחרי שהוכה, שוק על ירך, מול חומות עכו.
אם אתם מחפשים תותח או רובה מוסקט או חרב פרשים, יד ראשונה מגנרל, המוזיאון כאן בשבילכם.
לבסוף, תל דור נמצא בסמוך והממצאים ממנו הגיעו למוזיאון.
תוכלו ללמוד על ייצור צבע התכלת, חיי הנשים בעבר וגם על חפירות תת-ימיות.
יש גם עשרות אבני בליסטראות, חיצים, רומחים ואבני קלע.
כל אלו עדויות ליוונים שצרו על העיר והחשמונאים שהגנו על עיר הנמל.
אמרתי "לבסוף" קודם? זה חלק מהטעיה מכוונת!
יש גם תערוכות מתחלפות של אמני זכוכית מהארץ והעולם!
כדאי לבדוק איזה תערוכה מוצגת כרגע באתר המוזיאון, לפני שאתם יוצאים לדרך.
במאי 1925 כשהיה כמעט בן 80, הגיע הברון בפעם החמישית והאחרונה לארץ בניגוד לעצת רופאיו.
הוא ירד לחוף בטנטורה.
למרות האכזבה מהמפעל שננטש, אני בטוחה שהוא היה מרוצה ממפעל ההתיישבות שהוא תרם מכספו וממרצו לאורך עשרות שנים.
היישוב היהודי יצא מגדרו לחלוק לו כבוד, מכיוון שהיה ברור לכולם שרוטשילד כנראה לא יחזור יותר, בחייו.
במותם, הוא ואשתו חזרו ונקברו בארץ.
הם שוכבים יחד בפארק רמת הנדיב, ליד זכרון יעקב, העיר שהכי מזוהה עמו.
בואו וגם אנחנו נטייל במושבות הברון ונתרגש כמוהו מהצלחתו של המפעל הציוני.
מי הוא השופט? נחל שופט שנקרא על שם השופט האמריקאי-יהודי יוליאן מק. מק נולד בסן פרנסיסקו, ארצות הברית וגדל בסינסינטי. הוא קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1887, וקיבל מלגת לימודים להמשך לימודיו באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת...
התותחים של המלחמה הגדולה ביותר בעולם עד כה שקטו. הגנרל אלנבי הוביל את סוסו לירושלים כמנצח - מתוך כבוד לעיר הנצח, הוא לא רכב פנימה. אחרי שהתפזר האבק, החל להשתפר המצב הכלכלי בארץ והחלו להגיע עליות ציוניות...
לפני חודש, ראיתי פוסט ויראלי בפייסבוק. בזו הלשון: "לקשור את היציבות הנפשית שלי לחיית מחמד שאורך חייה הוא רק אחוז קטן מזה שלי? בטח, זה נשמע לי בריא!". ובכל זאת, אנחנו אוהבים את בעלי החיים שחולקים איתנו את...