זה סיור שמתמקד בעיר התחתית, שהיא לא כל כך שוק, העיר התחתית היא אזור עסקי מעניין שכולל אומנות רחוב, היסטוריה, התחדשות עירונית ואדריכלות. העסקים הכשרים שנפגוש יכללו חומוס מקומי סוף הדרך, יכללו את הדוכן המקורי של העגלה בכר, את הפלאפל הנוסטלגי של שנות השישים בחיפה מימי הקולנועים ואף שני עסקים בבעלות ערבים שמחזיקים כשרות, הקונדיטוריה סארו ששינתה את שמה מספירא שהינה משנת 48 ומקורה בזוג ניצולי שואה שהכין קינוחים מזרח אירופאים ואף בית הקלייה סמי המיתולוגי שנקשר בקשר ישיר לקפה אווה שנמצא משנות הארבעים מעבר לכביש. כביכול זה נשמע כמו אילוץ הקשור לכשרות – אבל הפועל בית הקלייה הזה בעל יחסי ציבורי בינלאומיים יותר מכל קפה אחר בארץ, מייצג אותנו בפסטיבל הקפה בברצלונה ובכושר פסט במנהטן, נמצאו באריזות שף בוקס ואף מייצא לותיקן ולדובאי קפה קלוי מקומי.
כשרוסי, פולני, ויווני נפגשים – אנחנו מקבלים את הסיור הכי שווה בעיר בשוק שהתחיל כפתרון יהודי בימי המרד הערבי הגדול, אבל מאז שלח שלוות וזרועות כמו תמנון והתפרש על מלא רחובות ומוקדי עניין. כמו המגמה הכללית בארץ גם שוק תלפיות כולל שוק אך מהווה מוקד עניין למסעדות משובחות מכל העולם. אם נתמקד בכשרויות, נמצא את הקונדיטורייה העברית משנות השישים שמציעה קינוחים מזרח אירופאים ובורקסים במילוי כרוב, נמצא חומוס שיש בו מלא חמאת בוטנים והוא חיפאי בשם ברדיצ'ב, נמצא את פלטת הגבינות בין אם נלך על התימני שהחליט למכור לרוסים או על הערבי שעשה כשרות בשביל הקהל היהודי, גבינות משובחות
חייבת להגיד שזו הרפתקה יקרה, כי בשעות הערב והלילה יש בעיקר מסעדות וברים, פחות אוכל רחוב זול ומהיר. אבל בהחלט אפשרי לטייל בחיפה בשעות הערב בסיור קולינרי מדליק שמדלג בין מסעדות מעולות ולטעום את מנות הדגל שלהן, ממטבח ערבי לבנוני, מצרי ואפילו בדואי עד מטבח אירופאי – יווני איטלקי ספרדי רוסי וחוצה יבשות לארגנטינאי, תאילנדי, סיני וייטנמי והודי. אין ספק שהעיר שלנו מציעה מתחם בילוי עשיר במטבחי עולם בעיר התחתית. אבל דווקא בשעות הערב הייתי ממליצה לכם להתייעץ איתי מה הסגנון המועדף עליכם ולקבל תמורה הכי טובה ביחס לעלות – דווקא בישיבה במסעדה אחת ובה לאכול ארוחה מלאה וטובה. אני אוכל לייעץ על פי התאמה לכיס ולהעדפות.
סיור ברים בחיפה מביא איתו זווית מעניינת ומדליקה על העיר, בשעות הלילה האווירה משתנה והמרחב הופך לתוסס – כמובן אם מטיילים בחמישי שישי או שבת, העיר שלי בימי ראשון שני ושלישי מנומנמת, גם לכך יש יתרונות. חלק מהסיפורים הם הפיקנטריה על הפשע ועל המועדונים שהיו וכבר אינם, אבל חוץ מלבד על מה שהיה אנחנו נטעם אלכוהול מקומי ונגלה אולמות מרהיבים – למשל ליביריה מביאה בירות באיכות מעולה שמתבשלות להן בגניגר ונמכרות אצלנו בחלל מעוצב וענק, לצדו מרחב אפל ומדליק אפילו יותר. פאטוש גלרי בר ישאיר אותנו פעורי פה, הושקעו במתחם מיליונים בטוב טעם של עיצוב, המון פרטי אספנות וינטז' תלויים על הקירות וביטוי עצום לאומנות מקומית. בסיור שלי אני אוהבת לעבור בבר הקוקטיילים הצמוד לדוברין, בו אני אוהבת לשתות אלכוהול בבוקר, כי בלילה וספר מביא שואו רציני של פעלולים ומהילות. אלף מביא משקה מקומי בטעמי גינגר חזקים ובמלביר מלבד מלבי מקומי ופיצה, ראוי להתכבד במשקה הכי חיפאי שיש – בטובי 60 או בגרסת לייט שלו – בקבוק נובה. אחרי כמה צייסרים, טעימות בירות ואם תרצו גם יין בטרואר או אצל סואידן, אני בדרך כלל נפרדת מכם ומשאירה לכם ביד כוס של מרגריטה מסורתית לדרך, בתקווה שתמצאו את הדרך חזרה למלון, כי לנהוג אחרי סיור כזה פחות מומלץ.
תשמעו פחמימות זה החיים, אבל מה נעשה יש לנו נתח מהציבור שרגיש, שדיאטטי, שמקפיד על תזונה מאוד מסוימת – בין אם זה קטו או קרניבור, אני אמליץ לחובבי הז'אנר לקחת סיור קולינרי בואדי ניסנס, הממולאים יהיו עם אורז, הבשרים יהיו משובחים בין אם זה שוורמה אגדית ובין אם זה קובה ללא גלוטן ופלטת נקניקים של האטליז המפורסם והאיכותי אבו שקארה שמגיע אלינו היישר ממעאר. חמולת אבו שקרה עושה קסמים בעיר הזו וכל דבר שהם נוגעים בו הופך למותג קולינרי. בין אם זה עראיס ביס ובין אם זה סוכריות לוליפופ של בשר עם לייה. אומנם השוק פתוח בשבת, מה שהופך אותו ללא תעודת כשרות ומשגיח. אבל תכלס, תגלו בעצמכם שרב העסקים הם או חלביים או בשריים והשחיטה של הבשר זהה לשחיטה שמבוקשת לענייני כשרות ביהדות. הטעימות מבוססות על הליקוטים העונתיים וכוחות השוק מושכים אליו מטיילים מקומיים ותיירים מחול ומהארץ.
את רוב המאמרים בחודש המוקדש לנשים הקדשתי לנשות הציונות מהמאה ה-20. היום אני רוצה לדבר על נשים מתקופות אחרות בהיסטוריה של עם ישראל. נשים שהביאו קסם זר לאירועים עליהן השפיעו. ברניקי, נצר לשושלת ההרודיאנית ודונה גרציה, האישה העשירה...
עתיק לצד חדש, ודו קיום בגליל התחתון אעבלין הוא כפר ערבי מוסלמי-נוצרי בגליל התחתון. לפי סברת החוקרים, הכפר אעבלין שכן בצדו המזרחי של עמק עכו, על אם הדרך הרומית העתיקה המחברת בין עכו לטבריה. הישוב מוזכר במקורות היהודיים...
בעבר, כתבתי מאמר על מאבקי הקהילה הלהטב"קית בישראל, על מוקדי התרבות של הקהילה ועוד. הגיע הזמן לדבר על הקהילה החיפאית. וגם על מוקדיה השונים ולמה בעצם אין יותר מועדונים של גייז בעיר? "משא האדם הלבן" בסוף פברואר של שנת...
